הטוב הוא כל מה שטוב לאדם ולעולמו

"מינכן" של שפילברג או: ביקורת הביקורת

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 2702

"מינכן" של שפילברג" או: ביקורת הביקורת

הסרט "מינכן" של סטיבן שפילברג, המבוסס על אירוע הטרור שהתרחש בשנות ה70 באתר אולימפיאדת מינכן, שבו נרצחו ספורטאים ישראליים על ידי מחבלים ערבים, מאפשר לצופים בני זמננו לחוות ממרחק הזמן עמדה פוליטית הקושרת יחד לא רק את העימות בין האומות אלא גם השקפה עכשווית שחלק מבני העם היהודי שותף לה בעידן האחרון לגבי הסכסוך. בנוסף לכך, באמצעות הענין מסביב לסרט ניתן ללמוד הרבה על הקשר בין אמנות הקולנוע לתהליכים הפוליטיים המתרחשים בעולם. לא פחות מכך, חושפת צורת הביקורת הניתנת בישראל לסרט טעון כזה, את טבעה של הביקורת הישראלית.

מה שמציג לפנינו הבימאי היהודי אמריקני בסרטו רחוק מלהיות פשטני, ולכן לא ניתן לראותו כאמירה פוליטית פשוטה בעד או נגד ישראל. אבל קודם לכל דיון אחר מקובל שסרט כמו "מינכן" מחזיק בחובה להציג באופן אמין את עובדות המציאות.

כשיצירה בתחום אמנות הקולנוע מבוססת על אירועים אמיתיים – במיוחד כשמדובר ביצירות כמו "מינכן" – היא יוצרת גל תגובות המתייחסות לשאלה אם הידע שהיא כוללת הוא נכון או לא. בהתאמה לכך עורר סרטו של שפילברג בישראל קודם לכל התייחסויות לשאלות העובדתיות הכלולות בו. ברוח זו התפרסם המאמר

גולדה לא נתנה הוראה

יוסי מלמן, ("הארץ" 17.2.06) מספר במאמרו כי "ראש המוסד לשעבר, צבי זמיר, מפריך את גרסת שפילברג לתגובת המוסד על טבח הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן. לטענתו, ראש הממשלה גולדה מאיר כלל לא דרשה מהמוסד לנקום במתכנני הרצח ובמבצעיו."

בצד התייחסותו השיפוטית של מלמן, המבוססת על מידת העובדתיות של הסרט, מתייחס יהודה סתיו, מבקר קולנוע במקצועו, אל הרמה העובדתית של הסרט רק בתור חלק ממה שגורם לו לשפוט את איכותו:

תסמונת מינכן-האוזן

במאמר זה של יהודה סתיו הוא כותב, בין היתר:

שפילברג רוצה שנאמין לו, אבל התוצאה דלה ופתטית

"מינכן" הוא יצירה קולנועית בדיונית. גם אם נוצר בהשראת אירועים אמיתיים, סטיבן שפילברג לא מחוייב לו.

שפילברג מעלה שאלות פילוסופיות על אתיקה ומוסר אישי, המתנגשים עם צרכים לאומיים.

המחיר המוסרי בנקמת הדם ששילמה ישראל ברוצחי הספורטאים, הוא אותו מחיר מוסרי שמשלמת עכשיו אמריקה במלחמת החורמה נגד מפגעי התאומים.

ספק מוסרי

מה משמעותה של הביקורת של סתיו?

סתיו קושר את נושאי הסרט, אותם הוא רואה כבעלי השלכות מוסריות – ובצדק – אל פעולתה העכשווית של ארה"ב בנושא הטירור. סתיו מדבר על "נקמת דם" כעל מחיר מוסרי ורומז בכך כי הנושא הראשי של "מינכן" – ענישת האחראים על טבח הספורטאים במינכן – הוא פעולה שיש ספק לגבי מוסריותה. זו הרוח שבשלה סוברים אף מתנגדי מלחמתה של ארה"ב בעירק שמדובר בפעולה מוטעית מבחינה מוסרית.

וכדאי לשים לב כי סתיו מדבר על ניגוד בין מוסר אישי וצרכים לאומיים. הוא אינו מפתח את הנושא יותר מלדבר על ניגוד כזה, ובכך יש לראות רמז לניגוד ענינים. במובן זה מניח סתיו תשתית לדיון רציני בסוגיה מוסרית משמעותית. מי שאינו מתעלה למדד זה של ביקורת הוא המבקר גידי אורשר:

קשקוש מגוחך?

"קשקוש מגוחך" – במלים אלה בחר כתמצית ביקורתו גידי אורשר כשנתבקש לדבר על "מינכן" בגלי צה"ל (29.1.06).

עם כל הרצון הטוב להתייחס אל הדברים כאילו מדובר בביקורת רצינית, לא ניתן להתייחס אליהם כך, כי אין הם מוסרים אלא תחושה כללית שאינה ראוייה להיקרא "חוות דעת" כי אין בדברים משום אמירה שממנה ניתן להבין מה כוונת המבקר.

סרטו של שפילברג, "מינכן", מגולל את סיפור טבח שנים עשר ספורטאי משלחת ישראל לאולימפיאדה במינכן ואת מהלכיה של מדינת ישראל בעקבות הטבח. עם צאתו לאקרנים עורר הסרט ענין מיוחד, קודם כל, בשל מה שלא היה בו: "מינכן" אינו סרט שניתן לראותו פשוט כשיר הלל למדיניותה של ישראל.

בשל התייחסותו המיוחדת של שפילברג לדרך הקשה שבה טיפלה ישראל באחראים על הטבח, הכוללת שאלות מוסר רבות, היו רבים שראו את "מינכן" כסרט אנטי-ישראלי. יתרה מזו, על רקע ההווה הפוליטי, שבו מעורב העולם המערבי בעימות חריף עם אנשי טרור, יש שראו ב"מינכן" משום הכשלתו של מאבק זה.

במובן זה, הפתיע שפילברג כאשר, בראיון מיוחד שנתן לעתון הגרמני "דר שפיגל", הוא הציג עמדה פטריוטית, התומכת בישראל.

בתאריך 29 ינואר 2006 התפרסמה בתקשורת הידיעה הבאה:

שפילברג: אני מוכן למות למען ישראל

הבמאי האמריקני סטיבן שפילברג אומר בראיון מיוחד ל'דר שפיגל' כי הוא גאה על היותו יהודי ואף מוכן במקרה הצורך למות למען ישראל. "כיהודי אני מודע לחשיבות הימצאות מדינת ישראל להישרדות העם היהודי", אמר.

הבמאי היהודי אמריקני סטיבן שפילברג אשר סרטו החדש על טבח הספורטאים הישראלים באוליפיאדת מינכן על ידי מחבלים פלסטינים בשנת 1972 ועל תגובת ישראל בפעולת המוסד בלילהאמר, בה נהרג מלצר חף מפשע, אומר בראיון מיוחד לדר שפיגל הגרמני כי היה מוכן למות עבור ארצות הברית ועבור מדינת ישראל. לדבריו, מאז נעוריו המוקדמים, בזמן בו עוצבו דעותיו המוסריות, חש גאווה על היותו יהודי והגן על מדינת ישראל. "מהיום בו עיצבתי את ערכי המוסריים, בנעורים המוקדמים, הגנתי באדיקות על מדינת ישראל. כיהודי אני מודע לחשיבות הימצאות מדינת ישראל להישרדות העם היהודי כולו", אמר והוסיף כי בשל העובדה שהוא גאה להיות יהודי הוא מודאג ביותר מהאנטישמיות ומהאנטי-ציוניזם בעולם.

שפילברג ציין כי לדעתו עשתה ראש ממשלת ישראל, גולדה מאיר, את הדבר הנכון כאשר הורתה לבצע פעולת חיסול כתגובה לרצח. "היא לא יכלה לתת לאירוע בעל השלכות היסטוריות שכזה לעבור ללא ענישה. מינכן היה טראומה לאומית עבור ישראל כך שבאופן עקרוני אני חושב שהיא עשתה את הדבר הנכון".

עוד סיפר שפילברג על זכרונותיו מיום הטבח. "צפיתי בתכנית 'עולם הספורט' אשר שידרה בשידור חי מהאולימפיאדה במינכן כאשר לפתע קטע את השידורים מבזק חדשות ושדר הספורט הנודע ג'ים מק'קיי נעשה איש העובדות הקשות של הפוליטיקה העולמית. נצמדתי לטלוויזיה למשך מספר שעות. אני חושב שהיה זה אז ששמעתי בפעם הראשונה את המילים 'טרוריסט' ו'טרוריזם', הן לא היו חלק מאוצר המילים שלי עד אז".

מסקנות

מן הראיון ברור שתהיה הבעיה עם "מינכן" אשר תהיה, לא מדובר ביצירה אנטי-ישראלית. זה ברור גם שלאירועים הנוגעים לטבח מינכן היתה השפעה אישית רבה על סטיבן שפילברג הצעיר. כיהודי, ניתן לראות סימנים רבים בעבודתו של שפילברג שבהם הוא מתייחס לעובדות הסטוריות הנוגעות לעם היהודי, ובמיוחד בסרטיו "לחפש את טוראי ריאן" ו"רשימת שינדלר". עם זאת, "מינכן" היא הפעם הראשונה שבה מציג שפילברג אמירה לגבי מדיניותה של מדינת ישראל.

"מינכן" כאמירה אמנותית

על רקע זה, איך ניתן לראות את "מינכן" כאמירה פוליטית? קודם כל, ניתן להבין מן הסרט ששפילברג אינו רואה את מדינת ישראל ואת היהודי העולמי כשני היבטים משלימים. בסרט מוצגת הפעולה שבה נוקטת מדינת ישראל נגד האחראים למעשה הטרור, כאילו אין היא שלמה מטעויות מסוגים שונים, החל מטעויות זיהוי.

טעויות זיהוי אלה, ההופכות עם התפתחות העלילה לטעויות קשות ביישום ההענשה הישראלית, מביאות למצב של ספק גדל בתודעת צופי הסרט לגבי יעילות הפעולה של יחידות שירות הבטחון הישראלי שממונות על ביצוע המשימה. סביר ביותר שספק זה שמעלה שפילברג הוא בבואתו של ספק גדול יותר: הספק שיש ליהודי האמריקני לגבי מדיניותה העכשווית של ישראל.

יתכן וזו האמירה שביסוד הסרט; שאם בתקופת מלחמת השחרור ומלחמת ששת הימים הרשה לעצמו היהודי האמריקני להסכים ללא עוררין עם עמדתה הפוליטית של מדינת ישראל ביחס למלחמה שבה היא נתונה, אין היא יכולה לעשות זאת היום.

חומר למחשבה.