האמנות כאליל כוזב
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1711
Normal 0 false false false EN-US X-NONE HE MicrosoftInternetExplorer4 /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-priority:99; mso-style-qformat:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin-top:0in; mso-para-margin-right:0in; mso-para-margin-bottom:10.0pt; mso-para-margin-left:0in; line-height:115%; mso-pagination:widow-orphan; font-size:11.0pt; font-family:"Calibri","sans-serif"; mso-ascii-font-family:Calibri; mso-ascii-theme-font:minor-latin; mso-hansi-font-family:Calibri; mso-hansi-theme-font:minor-latin;}
האמנות כאליל כוזב
מאז הרנסנס הלכה האמנות ובנתה את עצמה בתודעת האדם כביטוי של ערכים מסויימים, אשר נלחמו זה בזה והותירו שדות קרב זרועים בהרס של רבים ממראות היופי הגדולים ביותר שהשיגו אמנים. ביחד עם החיזוק שהעניקה האמנות ליכולת הביטוי היחידאית של האדם היוצר וליכולת חשיבתו, היא גם חיזקה את היסוד הסובייקטיביסטי באנושות על ידי כך שהביאה בני-אדם למחשבה שיש חירות המנותקת מחוקים.
בטיפוחה של הפילוסופיה החדשה, אשר בניגוד לתפיסה התבונית האמיתית, הכריזה על שחרורו של האדם מחוקי השכל, הביאה אסתטיקה חדשה שכבשה את התרבות האנושית בסערה עד ימינו, הגיעה התרבות האנושית להסכמה אנושית כללית שהתרבות איננה זקוקה לשכל – שאסור שכללי היצירה יהיו "כבולים" לרעיונות מציאותיים אשר יגבילו אותם, ושכדאי שייצאו לחופשי בחסותם של רגשות עיוורים, פראיים ואכזריים.
כך, בחסותה של רגשנות מנותקת מציאות, ניצלה האסתטיקה החדשה את תמימותם של בני האדם והביאה אותם להאמין שדין הבעה אמנותית כדין עמדה פוסט-מודרניסטית, כלומר שהיא מבטאת זכות לא מוגבלת של האדם לקרוא ככל שיעלה על דעתו, כאשר אין הוא כפוף לביקורת הגיונית כלשהי, לכל פעולה שלו – ותהיה זו כוזבת, פראית ולא הגיונית ככל שתהיה – מעמד של הבעה אמנותית לגיטימית. אמונה טפלה זו היא שממלאת בימינו את העולם (המערבי במיוחד) בפירות של כיעור מלאכותי הקרוי "אמנותי" אשר במקרה הטוב הוא תוצאה של טעות, טפשות או תמימות ובמקרה הרע היא תוצר של מזימה מכוונת להשחתת המין האנושי.
אם נשתמש בשפת הרחוב נוכל לומר שאת דבר האסתטיקה הזו ניתן לבטא במלים "הכל הולך", שאותן – לפי כהני הדת המיסטית של האמנות ה"מודרנית" – ניתן להצמיד לכל דבר שהוא, ואז לכנותו בשם יצירת אמנות מבלי שניתן לערער על כך. הנזק הנגרם בשל כך הוא עצום, כי לא מדובר רק בהצפתה של התרבות בכמויות עצומות של סחי תוך טשטוש הציבור להבדל המציאותי הקיים בינה לבין אמנות אמת או בנזק האדיר הנגרם לציבור בשל בזיזתו העקבית ממשאביו על ידי נציגי השקר של האסתטיקה הציבורית – כי אלה הם הנזקים הקלים ביחס של המפגע הלזה – אלא בעיקר בכך שבגלל אליל השקר של האמנות החדשה הביא לסירוס גמור של האדם מיכולתו להבין את האמנות.
אליל השקר שכבש את התרבות האנושית של זמננו עד גמירא הצליח, למעשה, להביא את כלל התרבות האנושית למצב של פיגור יחסי בתחום האמנות. בפועל, אחרי ההישגים העצומים שאליהם הגיע האדם בתחומי האמנות במאות השנים האחרונות וביכולות הביצוע הגבוהות שאליהם הגיעו אמני האנושות כמעט בכל תחום יישום הישגי של ערכים אסתטיים, אין האמן היוצר של היום – טוב ככל שיהיה - יכול להפיק מפעולתו האמנותית בחברה הקיימת די משאבים כדי להצליח לקיים את עצמו מבחינה חומרית.
דבר זה נובע באופן ישיר מהרס יסודי של שוק האמנות אשר בוצע על ידי גורמים רבים שהתערבו בעולם האמנות והשחיתו את שוק הערכים שלו. הם יצרו מצב שבו לא קיימת יותר יכולת הערכה אובייקטיבית של ערכים אסתטיים לפי אמות מידה אנושיות מוסריות, ובכך השחיתו את יכולתם של אמנים וצרכני אמנות לדעת אמנות טובה מהי. בכך הם גרמו לירידה עצומה ביצירה האמנותית בעולם ופגעו ביכולתו של האמן היחיד להתקיים על יסוד מכירתה של אמנותו, בשל היעדר יכולת להעריך אותה כראוי. בנוסף לכך גרם היעדר היכולת להערכה מציאותית של אמנות להשתלטות נוכלים, שרלטנים ופראים על עולם האמנות באופן שבלבל את היוצרות ודחק את כל בעלי הכשרון והיכולת בתחום זה אל מחוץ לשוק.
בשל תפיסות חברתיות אשר הביאו את המדינה החדשה להשתלט על תחומי האמנות בחברה ולהפקיען מידי בני האדם החופשיים, השתלטו פקידים ממשלתיים על הממסד האמנותי כדי לנהל את התרבות ולקבוע את אמות המידה לקבלת המשאבים הציבוריים – מה שנעשה באופן שהביא להתרוממותה של האמנות הקלוקלת ולהגביר את שליטתה ללא מצרים על העולם החדש. עובדה זו קבעה את המסמרים האחרונים בארון הקבורה של היצירה האמנותית, שכן היא הפקידה בידי הציבור את כל האמצעים לשלוט ולנהל את חיי האמנות של המדינה של ימינו. מרגע שקרה הדבר לא יכול יותר אדם בעל כשרון אמנותי הנולד בימינו להשיג את הנחוץ לו לצורך מימוש כוחותיו כאמן, החל מהידע היסודי שלו הוא נחוץ לצורך זה וכלה באפשרויות השוק שבאמצעותו יכול הוא לקיים את עצמו כאמן.
כך התקבעה העובדה של אמנות זמננו כמהות הקיימת באופן שרוב בני זמננו מולכים שולל להאמין בחשיבותה ובערכה הגדולים לתרבות האנושית וסוגדים לה כאילו היתה אלילות חדשה, אך שבפועל אליל זה הוא כוזב, שכן הוא איננו מאפשר לבני האדם הממנים אותו במשאביהם ליהנות כפי שנהנו בני אדם מאמנות רק לפני מאה שנה ואין הוא מעניק להם סיפוק אמנותי אמיתי כזה הנובע מן החזון האסתטי הראוי לאדם.