אי מוסריותה של הוצאה מהקשר

 

אי מוסריותה של הוצאה מהקשר

כשאנו מאשימים את האוייב בפעולות אלימות, אנו שומעים, פעמים רבות, בתגובה לטענותינו, את מתנגדינו אומרים משפטים שמתחילים ב"גם אנחנו...": "גם אנחנו יורים", "גם אנחנו פוגעים", "גם אנחנו גורמים להם לסבל" וכיו"ב.

מה שעושים מתנגדינו אלה הוא פעולה של השמטת הקשר: הם שופטים, מוסרית, פעולות תוך כדי התעלמות מוחלטת מההקשר שבו הן מתבצעות: כאילו אגרוף שווה לאגרוף, מכה למכה וכדור לכדור, בלי שום קשר לשאלה מי, במצב מסויים, התקיף ומי התגונן, מי צודק ומי לא. בתרבות שבה מתלוננים רבים על כך שדבריהם הוצאו מהקשרם, אין ספק שזוהי הצורה החמורה ביותר של הוצאת דברים מהקשר.

משפט נודע, המהווה יסוד לכל משפט נאור, מתייחס, דרך קבע, לשאיפתם ודרישתם של השופטים, המבקשים להגיע למשפט צדק, לדעת את "כל האמת". פירוש "כל האמת" הוא ההקשר המלא – כל מה שניתן לדעת על התנאים שבתוכם אירע הדבר שאותו שופטים, עד לפרטים הקטנים ביותר. שיפוט עפ"י ידע חסר, וקל וחומר של עובדה במנותק מהקשרה, אינו ראוי להיקרא "שיפוט".

בשיפוט מוסרי של מלחמה אין זה מוסרי לקחת פעולה שעושה צד אחד ולהציגה כדבר שלילי על יסוד עימותה ההשוואתי עם פעולה דומה שהצד השני עושה, וזה מה שעושים אלה האומרים "גם אנו וגם הם עושים זאת". בין תוקף ונתקף לא קיימת משוואה מוסרית מלכתחילה. בין פושע וחף מפשע יש הבדל מוסרי – ועל השופט להעדיף, מבין שני צדדים, את טובת זה שמגן על עצמו – החף מפשע – ולהוקיע את זה שיוזם את האלימות.

כל מה שעושה פושע תוקפני אינו מוסרי – אפילו אם הוא חותם על הסכם שלום – ומאידך, כל מה שעושה אדם חף מפשע כדי להגן על זכויותיו הוא מוסרי וחיובי – גם אם הוא כולל התקפה, וגם אם התקפה זו מתבצעת בהפתעה ובנשק עדיף. בלי שום קשר למידת הדברים, כל פעולה מוסרית היא חיובית וכל לא מוסרית – שלילית. הגנה עצמית היא פעולה מוסרית וזה המבצע אותה – אפילו במחיר חיי אדם – צודק.

הצדקת הרצח או: השורה התחתונה של השמאל

בזמן שדבר כמו הימין – במיוחד בישראל – אינו ברור כל כך במהותו, בטבעו ובזהותו – מגובש השמאל כולו מסביב לרעיון הרצח. רעיון הרצח או אידאת הרצח היא הערך המוצהר והמוצע על ידי הסוציאליזם העולמי מתחילת קיומו (שמיקומה ההסטורי איננו ברור). דרך מהפכת הדמים הבולשביקית, המלחמה ה"קרה" (שהיתה "חמה" דיה למליונים שקטלה) – ועד למלחמות זמננו.

הסוציאליזם הישראלי, שממעלליו אנו סובלים עד ימינו, הוכיח כי הרצח אינו זר לו, ברמות הופעותיו השונות, הפוליטיות או המלחמתיות, וכי ידו מונחת כל העת על ההדק מתוך איום לחסל את המתנגד לו. ברשימה ניתן לכלול את רצח דיהאן, את הפקרת יהודי אירופה, את בגידות אלטלנה ומלחמת יום הכיפורים וכמובן את היציאה הבוגדנית של השמאל נגד מלחמת לבנון וממש לאחרונה הפרת הברית עם אלה שעמדו לצידה של ישראל כסוכני השב"כ והפקרתם של בני בריתה של ישראל מלבנון לחסדי כנופיות החיזבללה, האו"ם ושאר נושאי הפשע נגד האנושי.

כל התומך בשמאל תומך ברצח – רצח לא כפעולה מקרית, מפוזרת, מוטעית – אלא ברצח שיטתי ורעיוני. רצח זה מובנה מבחינה לוגית ברעיון כמו ש"אין ברירה". רעיונות דומים נוספים, המכילים אותה משמעות סופית, הם "יש כוחות פוליטיים שאינם מאפשרים..." או "עלינו להיות מעשיים ולהכיר במציאות". כנראה שחלק גדול מהשמאלנים / סוציאליסטים המוצהרים אינם מודעים לכך שכל האמירות הללו מסתכמות, מבחינה רעיונית, בשורה תחתונה שאומרת שמותר לרצוח. הם גם אינם מודעים לכך שהתרת רצח משמעה הצדקתו המוסרית.

אי מוסריותה של הוצאה מהקשר

כשאנו מאשימים את האוייב בפעולות אלימות, אנו שומעים, פעמים רבות, בתגובה לטענותינו, את מתנגדינו אומרים משפטים שמתחילים ב"גם אנחנו...": "גם אנחנו יורים", "גם אנחנו פוגעים", "גם אנחנו גורמים להם לסבל" וכיו"ב.

מה שעושים מתנגדינו אלה הוא פעולה של השמטת הקשר: הם שופטים, מוסרית, פעולות תוך כדי התעלמות מוחלטת מההקשר שבו הן מתבצעות: כאילו אגרוף שווה לאגרוף, מכה למכה וכדור לכדור, בלי שום קשר לשאלה מי, במצב מסויים, התקיף ומי התגונן, מי צודק ומי לא. בתרבות שבה מתלוננים רבים על כך שדבריהם הוצאו מהקשרם, אין ספק שזוהי הצורה החמורה ביותר של הוצאת דברים מהקשר.

משפט נודע, המהווה יסוד לכל משפט נאור, מתייחס, דרך קבע, לשאיפתם ודרישתם של השופטים, המבקשים להגיע למשפט צדק, לדעת את "כל האמת". פירוש "כל האמת" הוא ההקשר המלא – כל מה שניתן לדעת על התנאים שבתוכם אירע הדבר שאותו שופטים, עד לפרטים הקטנים ביותר. שיפוט עפ"י ידע חסר, וקל וחומר של עובדה במנותק מהקשרה, אינו ראוי להיקרא "שיפוט".

בשיפוט מוסרי של מלחמה אין זה מוסרי לקחת פעולה שעושה צד אחד ולהציגה כדבר שלילי על יסוד עימותה ההשוואתי עם פעולה דומה שהצד השני עושה, וזה מה שעושים אלה האומרים "גם אנו וגם הם עושים זאת". בין תוקף ונתקף לא קיימת משוואה מוסרית מלכתחילה. בין פושע וחף מפשע יש הבדל מוסרי – ועל השופט להעדיף, מבין שני צדדים, את טובת זה שמגן על עצמו – החף מפשע – ולהוקיע את זה שיוזם את האלימות.

כל מה שעושה פושע תוקפני אינו מוסרי – אפילו אם הוא חותם על הסכם שלום – ומאידך, כל מה שעושה אדם חף מפשע כדי להגן על זכויותיו הוא מוסרי וחיובי – גם אם הוא כולל התקפה, וגם אם התקפה זו מתבצעת בהפתעה ובנשק עדיף. בלי שום קשר למידת הדברים, כל פעולה מוסרית היא חיובית וכל לא מוסרית – שלילית. הגנה עצמית היא פעולה מוסרית וזה המבצע אותה – אפילו במחיר חיי אדם – צודק.

הצדקת הרצח או: השורה התחתונה של השמאל

בזמן שדבר כמו הימין – במיוחד בישראל – אינו ברור כל כך במהותו, בטבעו ובזהותו – מגובש השמאל כולו מסביב לרעיון הרצח. רעיון הרצח או אידאת הרצח היא הערך המוצהר והמוצע על ידי הסוציאליזם העולמי מתחילת קיומו (שמיקומה ההסטורי איננו ברור). דרך מהפכת הדמים הבולשביקית, המלחמה ה"קרה" (שהיתה "חמה" דיה למליונים שקטלה) – ועד למלחמות זמננו.

הסוציאליזם הישראלי, שממעלליו אנו סובלים עד ימינו, הוכיח כי הרצח אינו זר לו, ברמות הופעותיו השונות, הפוליטיות או המלחמתיות, וכי ידו מונחת כל העת על ההדק מתוך איום לחסל את המתנגד לו. ברשימה ניתן לכלול את רצח דיהאן, את הפקרת יהודי אירופה, את בגידות אלטלנה ומלחמת יום הכיפורים וכמובן את היציאה הבוגדנית של השמאל נגד מלחמת לבנון וממש לאחרונה הפרת הברית עם אלה שעמדו לצידה של ישראל כסוכני השב"כ והפקרתם של בני בריתה של ישראל מלבנון לחסדי כנופיות החיזבללה, האו"ם ושאר נושאי הפשע נגד האנושי.

כל התומך בשמאל תומך ברצח – רצח לא כפעולה מקרית, מפוזרת, מוטעית – אלא ברצח שיטתי ורעיוני. רצח זה מובנה מבחינה לוגית ברעיון כמו ש"אין ברירה". רעיונות דומים נוספים, המכילים אותה משמעות סופית, הם "יש כוחות פוליטיים שאינם מאפשרים..." או "עלינו להיות מעשיים ולהכיר במציאות". כנראה שחלק גדול מהשמאלנים / סוציאליסטים המוצהרים אינם מודעים לכך שכל האמירות הללו מסתכמות, מבחינה רעיונית, בשורה תחתונה שאומרת שמותר לרצוח. הם גם אינם מודעים לכך שהתרת רצח משמעה הצדקתו המוסרית.

נתונים נוספים