בין דיווח לפרשנות

 

בין דיווח לפרשנות

הטרגדיה של העיתונות החדשה, אשר מיוצגת על ידי צעירים שרובם אינם חריפים מבחינה שכלית, טמונה בדיוק בכך שבשל אי חריפות זו אין הם מסוגלים לזהות את מצבי המלכודת שלתוכם מכניסים אותם אלה המנווטים את המדיניות הכוללת של התקשורת. בשל כך הם אינם מבחינים בין מסירת עובדות לבין הצגת פרשנות, מה שהופך את מאמריהם לחסרי אובייקטיביות.

התופעה היא כפולת פנים: מחד מחדירים פרשנות במה שאמור להיות מסירת עובדות יבשה, ומאידך מבצעים הצגת עובדות לא שייכות וחסרות משמעות במאמרי הערכה ופרשנות, כאילו העובדות "מדברות בעד עצמן"... רוב הקהל איננו מיומן מבחינה אינטלקטואלית ואיננו מבחין, בד"כ, בהבדל שבין מידע אובייקטיבי לבין פרשנות, במיוחד כשזו האחרונה עוטה על עצמה, לעתים קרובות, תחפושת עובדתית. כתוצאה מבלבול זה, מתדרדר כושר האבחנה של הקהל עוד יותר והעיתונאי הצעיר הבא בתור, אשר ממילא יבוא מתוך קהל זה, יהיה בעל כושר הבחנה לקוי עוד יותר.

כך הולכת ומתדרדרת התקשורת הכללית, פחות ופחות רואה הקהל באמצעותה את המציאות ויותר ויותר הוא רואה את מעמקי נפשם של העיתונאים החדשים. בתנאים כאלה אני מוצא את עצמי חולם על עיתונות מגמתית פוליטית ברורה, כמו קומוניסטית או אנטישמית במפגיע. בעיתונות מסוג זה קל וברור יהיה לאתר את מניעי כותבי המאמרים והידיעות ולהפריד בין האמת לשקר ובין העובדות לפרשנות.

הבעיה גדולה הרבה יותר כאשר הכותבים עצמם אינם מסוגלים לזהות את המציאות האובייקטיבית ולכן אינם מבחינים בין מה שהוא עובדות של העולם החיצון ובין תפישתם הסובייקטיבית, הכוללת מאוויים, הערכות ומסקנות לא לוגיות.

נתונים נוספים