בין צדק לצדק חברתי

 

בין צדק לצדק חברתי

מנהיג הפועלים עמיר פרץ, בנאום סיום השביתה שלו, הצהיר כי "אין עבודה ללא שכר". מה שלא אמר הוא שהוא ועדתו אחראים לצד השני של המטבע: לשכר ללא עבודה. הם היו פעמים רבות אחראים לא רק לתביעה לשכר ללא עבודה אלא להרס חברות שלמות ולכך שאנשים רבים ייוותרו ללא עבודה ו/או שכר.

השכר ללא עבודה או, נכון יותר, השכר על אי עבודה, מתבטא כשכר מוגזם של הבכירים בהסתדרות ובכל המוסדות המאורגנים הלא פרטיים, שבהם מוסווית העובדה שרבים הם אלה שאינם מקבלים די עבור עבודתם כי שכרם איננו מוצמד כלל ליצרנות. אי הצדק המעורב בכל אלה הוא שכסף שמתקבל שלא תמורת עבודה אמיתית הוא כסף שנלקח ממישהו אחר, שייצר ערך אמיתי בעבודתו.

בהקשר זה, כשמדבר פרץ על "זכות חקוקה ובסיסית שאין נעלה ממנה, בקשר ליחס בין עבודה לבין שכר יש להזכיר לו, כנראה, כי החקיקה במדינה סוציאליסטית ריכוזית איננה מייצרת זכויות וכי זכויות אמיתיות אינן נושא ליצירה מלאכותית אלא ביטוי של צדק.

ואף על פי שאלה המתיימרים לייצג את הפועלים מדברים רבות על צדק, אין בהצהרתם על "צדק חברתי" משום תמיכה בצדק אמיתי. הצדק האמיתי – ולא החברתי – מתבסס על עובדות המציאות; אחת מהמטרות של חוקי המדינה היא לגרום לנו לטפל במציאות המסויימת באמצעות רובד מציאות אחר, אלא שלא מדובר בחוקי ההגיון והצדק אלא בחוקי ממשל. אלה, אשר מבוססים על הסכמים שרירותיים, מתפקדים כאמצעים הגיוניים אך מטעים את האדם; הם מסיטים אותו מלטפל במציאות שניצבת לפניו במלוא הקשרה הכולל ובכך מסיטים אותו מן הצדק.

בהשפעתה של שיטת הפעולה עפ"י חוקי המדינה מפיק האדם מן ההקשר המלא את הפרטים התואמים את הדוגמה שהחוקים מבטאים ושופט את המצב המציאותי לאור החוקים מתוך התעלמות מהפרטים שכלולים במציאות שלפניו. כשחוקי הממשל מחליפים את חוקי המציאות, האדם חי לפי צדק לא מציאותי. צדק לא מציאותי זה, התואם את חוקי החברה, הוא הקרוי בפי השמאל "צדק חברתי".

לפי צדק מעוות מסוג זה, לא העובדות הן הקובעות מה יהיה ברשותו של כל אדם, אלא הסכמים שרירותיים, המתקבלים, למעשה, על פי שרירות ליבם של שליטי החברה. אלה, אשר אינם מניחים לצדק אמיתי להתקיים, הם הדואגים לכך שאת מקומו יתפוש הצדק המלאכותי.

נתונים נוספים