בין תפקידים לג'ובים

 

בין תפקידים לג'ובים

אחת ההצלחות הגדולות של השמאל במדינת ישראל היא הכנסתם של אנשי המחנה הדתי-לאומי למגננה אינטלקטואלית כלפיו, על אף שמשקלו הרעיוני הסגולי שקול לאפס. בהקשר זה, אחד מהדברים המפחידים ביותר את אנשי שלומו של המחנה הלאומי הוא הצמדת כינויי גנאי למושגים אובייקטיביים על ידי השמאל. דבר זה, שכבר היה להרגל, מטיל עליהם את האימה הידועה כ"מה יגידו?"

למשל: בכל מקרה שבו השמאל מעוניין להרחיק את אנשי המחנה הלאומי מלעסוק בתפקיד מסויים בפוליטיקה, כל מה שהוא צריך לעשות הוא להצמיד לו ביטוי-גנאי (שמיובא, בד"כ משפתו של עם לועז), כמו, למשל, לקרוא לתפקיד בשם "ג'וב"; די בכך שתקרא לתפקיד "ג'וב" והלאומי יתבייש לקחת אותו.

דבר דומה יקרה באם תקרא לשכר "כסף" (או תכנה את ה"תקציב" בשם "אתנן", כפי שעשה לאחרונה הח"כ לפיד לגבי תקציבי הישיבות). הטריק הקבוע של השמאל הוא לתקוף כל בעל ענין עצמי כשר באמירה שהוא "בעל אינטרס" ולשלול עסקים כ"ביזנס".

אלה ורבים אחרים כמותם פועלים כנשק פסיכולוגי יעיל וגורמים לפוליטיקאים של הימין לכרות את הענף שעליו הם יושבים כשהם מצהירים השכם והערב כי הם פועלים "ללא אינטרסים", אינם חפצים ב"ג'ובים" ואין להם שום ענין ב"ביזנס" כי הם לא נמצאים בפוליטיקה כדי "לעשות כסף". התוצאות המעשיות לכך הן חמורות: חלק מאלה ששילמו רבות כדי לחדור אל מעגלי הפוליטיקה אינם מוכנים לקבל עליהם תפקידים ולאייש מערכות פעילות, שבהכרח מעורבות בפעילות עסקית לצרכי תפעול.

הדברים מגיעים לידי אבסורד בכך שפושעי השמאל מרשים לעצמם לשאוב משאבים עצום מהקופה הציבורית ללא חשש או פקפוק, ובהנחה שמעשיהם צודקים וראויים – ודווקא חובשי הכיפה הסרוגה, כמו תוצר של הסכמה עקרונית למתקפת השמאל, משתיתים את מירב פעילותם על התנדבות וניצול משאבים פרטיים. כך יוצר שלנאיבים הלא-מעשיים האלה אין די כסף למסטיק ודי בכך כדי שידחו קיום של כל פעילות פוליטית במובן הרעיוני הצרוף, על יסוד ההנחה שאין היא לגיטימית.

למעשה, זוהי עדות טראגית להסכמה הגרועה ביותר לרעיון השמאלני – הסכמה לעלות על מזבחו ולהיות קרבן התמיד שלו.

נתונים נוספים