במלחמה נגד המפלצת

 

במלחמה נגד המפלצת

אנשי התקשורת מנפחים ענינים משניים למימדים של מפלצות עצומות ועל ידי עיסוק מוגבר ומוגזם באלה מתחמקים מטיפול במפלצת האמיתית. זה מה שקורה ביחס למפלצת האלימות.

אמש, בסיומו של יום שעליו הוכרז כיום האלימות נגד נשים, התקיימה בתל-אביב הפגנת מחאה נגד אלימות המופנית כלפי נשים ובה, בהפגנה, הוצגו ארונות מתים שבאו לייצג את הנשים שנרצחו על ידי בעליהן, אך הפגנה זו נערכה נגד אוייב מופשט, חסר צורה ולא מסויים, אשר באמצעותו ניתן להשיג כוח פוליטי, אך לא יותר. (את הכוח הפוליטי משיגים, במקרה זה, על ידי הצקה קשה ותלונות לא-רציונלית לכוחות המשטרה על כך שלא מנעו את מה שלא ניתן היה למנוע).

אך האלימות האמיתית שנגדה יש להילחם איננה זו המופעלת כלפי מגזר מסויים או מיעוט נבחר אלא האלימות הכללית הקיימת בחוקי החברה ומופעלת על ידי שומרי החוק ומיישמיו כנגד כלל האזרחים – או, מה שבאופן טבעי בולט יותר – אלימותן של מדינות האוייב, המאיימות להשמיד את מדינת ישראל וזו, במקום להשיב מלחמה שערה, מצהירה על רצונה בשלום עם האלימים.

אם יש משהו שאנו יודעים על הפסיכולוגיה של האלימות, הרי הוא שאינך משקיט את תיאבונו של פושע על ידי מחילה על פשעו – וקל וחומר אם אתה עושה כמעשה השמאל ומציג אותו כבעל זכות לגיטימית לביצוע פשעו.

נתונים נוספים