בנקאות עריצה

 

בנקאות עריצה

לכבוד

הנהלת בנק לאומי

שלום,

הנדון: תלונה על אי מוסריותה של המערכת הבנקאית

כלקוחכם וכאדם שעוקב במשך השנים האחרונות בענין אחרי פעילותו של מוסד הבנקאות בארץ אני מעונין להביע מחאה על פעולת גביית העמלות הננקטת לאחרונה בידי מוסדכם בקצב מתגבר והולך. פעולה זו נראית לי שלילית ביותר, מפוקפקת מבחינה מוסרית, ומזיקה לאינטרסים של לקוחותיכם ובסופו של דבר גם לאלה שלכם.

מדיניות גביית העמלות אשר הפכה לאחרונה למקור הכנסה גדול לבנקים בישראל היא המצאה שלילית באופייה, המנוגדת לדרכים המסורתיות שבהן היו הבנקים מרוויחים מפעולותיהם של לקוחותיהם. היום נראה כי העמלות ממחישות נסיון לתור אחר כל דרך אפשרית להשיג את כספי הלקוחות; חפירתו של הבנק לתוך כיסי לקוחותיו בכל דרך אפשרית לובשת צורות מכוערות רבות ונראה כי נושא העמלות הוא אחת מהן.

הופעתו החדשה ביחס של מושג העמלה בשימושה התכוף בהווה יוצר בציבור את הרושם שהפעולות הבנקאיות אשר הלקוח משלם עבורם את העמלה הוענקו, לפני כן, ללא תשלום – מעין שי נדיב שהבנק חילק ללקוח. זה איננו נכון. רווחיו של הבנק, ישירות או בעקיפין, באמצעות עמלה או באמצעות תמיכה ממשלתית, הם השכר הראוי עבור כל הפעולות שעשה ועושה הבנק מאז ומתמיד. אין בימינו אלה שום דבר עקרוני חדש בשירותי הבנק ואם התחולל שינוי בקנה-מידה כזה שמחייב שינוי במדיניות התשלומים יש חובה, כמו בכל חוזה, ליידע את הצד השני שחתום על החוזה, כלומר: את הלקוח.

בנק לאומי אינו מכבד את לקוחותיו עד כדי להעלות את הנושא לדיון או ליידע אותם בכדי לתת להם את זכות התגובה או הברירה. הוא "מפיל" עליהם את ההכרח בעמלה בהפתעה, בלי בירור או דיון, בנוסח של "כל דאלים גבר", ופעמים רבות לאחר שהפעולה אשר בגינה נלקחת העמלה כבר נעשתה. זהו נוהג שפל של שודדים אלימים, המחזיקים בלקוח כבבן ערובה, ומרשים לעצמם לקבוע בשרירותיות דמי כופר תמורת ה"מאמץ המיוחד" שהם משקיעים בו.

רבים הם היום בישראל האנשים אשר אינם בודקים יותר את דפי החשבון המסופקים על ידי הבנקים מכיוון שאינם מבינים בדיוק מה כתוב שם. יותר ויותר נוצר בישראל הרושם שאין הבנקים אלא חבורת רמאים קטנים ושפלים, אשר תרים אחר כל דרך אפשרית להוציא משאבים מלקוחותיהם. כך, הלקוח של הבנקאות המקומית בכלל ושל בנק לאומי בפרט, מוצא את עצמו פעמים רבות חתום על חוזה חד-צדדי אשר מחייב אותו בתשלומי עמלות והוצאות נוספות אשר מספרן הולך וגדל וזאת בזמן שהוא, מצידו, אינו יכול לעשות דבר בענין. הלקוח אשר רכושו "תקוע" בבנק בצורה של הפקדות ארוכות טווח או אשראים גדולים הופך לשבוי של הבנק, כשרכושו, אשר במערכת בנקאית חפשית תקינה ומוסרית היה מקנה לו מעמד של כבוד וחופש פעולה גדול יותר, הופך לו לרועץ על ידי הבנק המשתמש בו כאבן ריחיים לצוארו.

בענין העמלות מנצל בנק לאומי, כמו שאר הבנקים בישראל, את העובדה שאין שוק בנקאות חפשי בישראל ושהאזרח חייב לבחור בין בנקים שהם תמיד חלק מגילדה סגורה הפועלת נגדו במסגרת חוק שהעניק לה מונופולין מלאכותי. משמעות עובדה זו היא סחיטה מכוערת המתבצעת על ידי הממסד הבנקאי כנגד הלקוח חסר-הברירה, והעמקת שיעבודו של זה האחרון, לצורה החדשה של עריצות: הבנקאות הישראלית.

ואולי יש משום סמליות שמתאימה לגישה זו בהערה נוספת: בנק לאומי חילק לאחרונה ללקוחותיו מתנות שחלקן יוצר במדינת העבדים סין. זהו אות נוסף לתפישה כלכלית משעבדת אשר אוכלת בכל פה בחברתנו ואשר הכניעה לצרכיה, לדאבון הלב, גם את מה שנשאר עד היום חפשי ומכובד בבנקאות הישראלית. אני מקווה שאלה שעשו את מעשה שיתוף הפעולה הנורא הזה עם עריצות לא הבינו את ההשלכות הפושעות של פעולתם ועשוה בתום-לב.

נתונים נוספים