הגסטאפו החדש של ישראל

 

הגסטאפו החדש של ישראל

"הצורך להתמודד עם העובדים הזרים" יוצר, למעשה, הקמת מערכת משטרתית לצורך טיפול בזרים. זו תהיה מערכת קלאסית של חזקים נגד חלשים, של בעלי-זכות נגד משוללי-זכות, של מנצלים נגד מנוצלים.

באמצעות סיסמאות שמתיימרות לעשות טוב לכל, החל מן העובדים הזרים עצמם שמשרד ה"רווחה" יגן על זכויותיהם מפני מעבידיהם המנצלים וכלה באזרחי מדינת ישראל שהמשטרה החדשה תשמור ש"לא יפגעו" מן העובדים הזרים, ייעשה רוע רב. החלטות על הקמת מחלקות מעין אלה הן החלטות על מתן רשיון לשחיתויות האנושיות הקשות ביותר; החלטות מעין אלה מאפשרות לרוע האנושי הנמוך ביותר, לתכונות הבהמיות ביותר, ולרוח הפשע המחרידה ביותר - פשע בחסות החוק - לצאת ממחבואיהם אל האור. כל חייתו טרף המסתתרת בבריון מתהדר במדים, תעודה, אקדח ואלה יוצא לשחר טרף קל - את הרומני, התאילנדי או האחר, הנאבקים לשפר את חייהם העלובים במדינה קצת חופשית יותר מזו שממנה באו.

הפועלים הזרים, האנשים העלובים האלה, המוכנים לסבול תנאי מסכנות קשים למען המשפחה הרחוקה, למען השלב הבא של חייהם, למען שיפור עתידם - כל אלה אשר גם אתה, בשל היותם נחותים מבחינת אזרחותם, שלא בצדק, יסבלו קשה עוד יותר בשל פלוגות הסער החדשות של גלוחי-הראש המקומיים אשר יסתערו לעזרתם לכאורה, ובתירוץ זה ישברו את מטה לחמם, ישפילו אותם, ינצלו אותם - ובסופו של דבר יגרשום בבוז.

ואם תשאל "ינצלו אותם" הכיצד? ואם תאמר: "הרי אנו מצילים אותם מקיפוחם בידי מעסיקים אכזריים ושפלים ומגינים על זכויותיהם" - אז התשובה היא: אתה, החי עליהם, הפקיד, השוטר, הסוהר, עובד ה"רווחה", אשר בנית את פרנסתך על הצקתם, אשר ילדיך ניזונים מסבלם וחייך מוצדקים ע"י חקירתם, חדירה לחייהם והטרדתם של אנשים אלה, אשר החוק מסרם בידיך, בדרך זו אתה מנצל אותם. אלה ממעסיקיהם שמצליחים לפגוע בהם וכפי שאתה קורא זאת "לנצל אותם" לעולם לא היו מצליחים לעשות זאת אם לא הייתם אתה ושכמותך, אנשי החוק הלא-צודק, העריץ, מניפים מעל ראשם את האיום המתמיד בחשיפה, השפלה וגירוש. אתם, אנשי החוק המעוות, ורק אתם, הם אלה שמאפשרים למעביד לנצל את פועל היום שלו; אתם המאפשרים למעביד לסחוט את הפועל הזר באיומים, כי אתם מעוררים את השחיתות ואת החמס. אתם, השוטרים, מייצרים את הגנב ע"י כך שאתם פותחים לו את הדלת.

האם אתם שואלים את עצמכם מדוע החקיקה שנתנה בידיכם את הסמכות הבלעדית "לטפל" בעובדים הזרים לא הנחילה מראש שויון וזכויות שוות בינם לבין שאר האזרחים כדי שלא יצטרכו לחיות במחרתרת, כדי שאי אפשר יהיה לנצל אותם מלכתחילה?

תנו חופש בארץ, תנו שיוויון, לכו גם אתם לעבוד, לייצר, שכם אל שכם, ללא איום, ללא שאיפה מוצהרת "להגן ולפתור בעיות" שאינכם מבינים בהם דבר וחצי דבר. אל תפגעו בחופש ובזכויות האדם של עלובי-החיים הנמלטים מעריצויות מחרידות. אל תוסיפו את כוחכם על כח העריצים שגרמו להם סבל. הניחו להם לכלכל את משפחותיהם, הוציאו את אלימות המדים, התעודה, האקדח והאלה מהיחסים לעובדים הזרים (ואולי, בהזדמנות זו, הוציאו אותה גם מכלל היחסים הכלכליים בארץ), שימרו את אלה לתגובה - ולתגובה בלבד - כנגד מי שנוקט באלימות.

פושע אלים במדים מסוכן לעין שיעור מפושע יחיד, קרבן של טעות, שלעולם ניתן להחזיר בתשובה.

הגסטאפו החדש של ישראל

"הצורך להתמודד עם העובדים הזרים" יוצר, למעשה, הקמת מערכת משטרתית לצורך טיפול בזרים. זו תהיה מערכת קלאסית של חזקים נגד חלשים, של בעלי-זכות נגד משוללי-זכות, של מנצלים נגד מנוצלים.

באמצעות סיסמאות שמתיימרות לעשות טוב לכל, החל מן העובדים הזרים עצמם שמשרד ה"רווחה" יגן על זכויותיהם מפני מעבידיהם המנצלים וכלה באזרחי מדינת ישראל שהמשטרה החדשה תשמור ש"לא יפגעו" מן העובדים הזרים, ייעשה רוע רב. החלטות על הקמת מחלקות מעין אלה הן החלטות על מתן רשיון לשחיתויות האנושיות הקשות ביותר; החלטות מעין אלה מאפשרות לרוע האנושי הנמוך ביותר, לתכונות הבהמיות ביותר, ולרוח הפשע המחרידה ביותר - פשע בחסות החוק - לצאת ממחבואיהם אל האור. כל חייתו טרף המסתתרת בבריון מתהדר במדים, תעודה, אקדח ואלה יוצא לשחר טרף קל - את הרומני, התאילנדי או האחר, הנאבקים לשפר את חייהם העלובים במדינה קצת חופשית יותר מזו שממנה באו.

הפועלים הזרים, האנשים העלובים האלה, המוכנים לסבול תנאי מסכנות קשים למען המשפחה הרחוקה, למען השלב הבא של חייהם, למען שיפור עתידם - כל אלה אשר גם אתה, בשל היותם נחותים מבחינת אזרחותם, שלא בצדק, יסבלו קשה עוד יותר בשל פלוגות הסער החדשות של גלוחי-הראש המקומיים אשר יסתערו לעזרתם לכאורה, ובתירוץ זה ישברו את מטה לחמם, ישפילו אותם, ינצלו אותם - ובסופו של דבר יגרשום בבוז.

ואם תשאל "ינצלו אותם" הכיצד? ואם תאמר: "הרי אנו מצילים אותם מקיפוחם בידי מעסיקים אכזריים ושפלים ומגינים על זכויותיהם" - אז התשובה היא: אתה, החי עליהם, הפקיד, השוטר, הסוהר, עובד ה"רווחה", אשר בנית את פרנסתך על הצקתם, אשר ילדיך ניזונים מסבלם וחייך מוצדקים ע"י חקירתם, חדירה לחייהם והטרדתם של אנשים אלה, אשר החוק מסרם בידיך, בדרך זו אתה מנצל אותם. אלה ממעסיקיהם שמצליחים לפגוע בהם וכפי שאתה קורא זאת "לנצל אותם" לעולם לא היו מצליחים לעשות זאת אם לא הייתם אתה ושכמותך, אנשי החוק הלא-צודק, העריץ, מניפים מעל ראשם את האיום המתמיד בחשיפה, השפלה וגירוש. אתם, אנשי החוק המעוות, ורק אתם, הם אלה שמאפשרים למעביד לנצל את פועל היום שלו; אתם המאפשרים למעביד לסחוט את הפועל הזר באיומים, כי אתם מעוררים את השחיתות ואת החמס. אתם, השוטרים, מייצרים את הגנב ע"י כך שאתם פותחים לו את הדלת.

האם אתם שואלים את עצמכם מדוע החקיקה שנתנה בידיכם את הסמכות הבלעדית "לטפל" בעובדים הזרים לא הנחילה מראש שויון וזכויות שוות בינם לבין שאר האזרחים כדי שלא יצטרכו לחיות במחרתרת, כדי שאי אפשר יהיה לנצל אותם מלכתחילה?

תנו חופש בארץ, תנו שיוויון, לכו גם אתם לעבוד, לייצר, שכם אל שכם, ללא איום, ללא שאיפה מוצהרת "להגן ולפתור בעיות" שאינכם מבינים בהם דבר וחצי דבר. אל תפגעו בחופש ובזכויות האדם של עלובי-החיים הנמלטים מעריצויות מחרידות. אל תוסיפו את כוחכם על כח העריצים שגרמו להם סבל. הניחו להם לכלכל את משפחותיהם, הוציאו את אלימות המדים, התעודה, האקדח והאלה מהיחסים לעובדים הזרים (ואולי, בהזדמנות זו, הוציאו אותה גם מכלל היחסים הכלכליים בארץ), שימרו את אלה לתגובה - ולתגובה בלבד - כנגד מי שנוקט באלימות.

פושע אלים במדים מסוכן לעין שיעור מפושע יחיד, קרבן של טעות, שלעולם ניתן להחזיר בתשובה.

נתונים נוספים