חכמים על חלשים

 

חכמים על חלשים

אמש חשף "כלבוטק" לפני עם ישראל את מעשי המרמה של מתקן מכונות כביסה, אותו תפשו מצלמות התכנית "על חם". אין זה חזיון נדיר לחזות ב"כלבוטק", פעם אחר פעם, קבל עם ועדה, נוכל, אשר מרגיז אותנו עד כדי כך שאנו מוכנים לעשות לו בעצמנו את הלינץ' שהוא מקבל על חשבון משלמי האגרה.

למעשה, בהתעללו באזרח הקטן, הנוכל הקטן מרגיז אותנו עד כדי כך שאנחנו שוכחים שגם הוא איננו אלא אזרח קטן - ומה שיותר מכך: הוא תוצר השיטה.

שכן שאלה שמעניינת הרבה יותר מאשר השאלה "מהו מעשה הנוכלות?" היא: "מי יצר את הנוכל?"

בענין זה, החברה הסוציאליסטית, המתיימרת להיות נותנת ההשראה לבני החברה, מתנערת מאחריות פעולותיה של מערכת החינוך שלה, אשר מייצרת נוכלים, מרמים ונצלנים מזה דורות.

תגידו: זו בחירתו של הנוכל. נכון. אך מי נתן מכשול לפני העיוור?

זהו חומר למחשבה; הגננת תרצה, המורה רבקה והמנהלת חפציבה, אשר מזה חמישים שנה מטפלות בצאן עוללים ורכים אשר הופקד בידיהן, באותה בועת מערכת חינוכית המנותקת מהמפלצת שהסוציאליסט כה פוחד ממנה: השוק החפשי – הן אשר יוצרות דרך קבע את פושעיה הקטנים והגדולים של חברתנו, אך איש, לעולם ומעולם, לא יבוא אליהן בטענה כלשהי, כי ההנחה השלטת בחברה היא שכדי להיות נוכל יש צורך רק בבחירה פרטית – וזו אינה נוגעת בערכים שאליהם מחונך איש במערכת החינוך שלנו. האמנם?

בכל מקרה, הבוז לאותו מחנך אשר יושב אל מול המרקע ואינו רואה איך בית משפט הקלון של "כלבוטק" משלים את מלאכתו הרשלנית של הממשל בקבורת התמיד של אדם מישראל. כי אחרי הוקעה פומבית בציבור לא ניתן לחשוב על שיבה לחיים.

היכן הוא בית המשפט אשר החליט כי מותר לתקשורת להוקיע את הנוכל הזה, אשר נתפש בקלקלתו, כי זה העונש המתאים לפשעו, כי לא ניתן היה לפתור את הענין בצורה נכונה יותר? היכן יושב בית הדין האכזרי הזה אשר נוטל לעצמו את הסמכות להפשיט, לכל ימי חייו, אדם כלשהו לפני בני משפחתו ובני חברתו ולפגוע בהם, אולי, לחיים שלמים?

ולמה אין הבחורים והריבות הללו, המעורבים במעשה העלוב הזה, חוששים כלל ממה שיכול לקרות להם?

את התשובה ניתן למוצא, באופן שיגרתי משהו, בפרשות כמו חסון-חברון-בר-און, שבהן מרשה לעצמו כל תקשורתן שהחלב עוד לא יבש על שפתיו לשלול סופית מאדם וממשפחתו הקרובה את מה שיכול היה לעשותו בעל גאווה ושמחה.

ואת זאת הוא חונך לעשות בבטחון עצמי מוחלט וללא פקפוק, כאילו חקר בקפידה את הנושא ומה שעשה הוא תוצר של מסקנות מלומדות. ואין זה כך. כי למעשה כל מה שהאדם הזה נהנה ממנו הוא תחושתי בלבד – תחושת הכוח של מי שמוצא עצמו פועל בשירותה של מערכת שאנשיה מאמינים שהם הערכאה הגבוהה ביותר של צדק שאין למעלה ממנו. אך זוהי אמונתם הטפלה האופיינית של חזקים למולו של חלש.

נתונים נוספים