חמס של יום-יום

 

חמס של יום-יום

על אומנות הגזל הזעיר

היה כבר מי שאמר כי מדינת ישראל העכשווית היא, אולי, העריצות המתוחכמת ביותר בהסטוריה האנושית; דבר זה מתבטא בכך שהמדינה מצליחה לפגוע בזכויותיהם של נתיניה, החל מהגבלת החופש שלהם, המשך בחדירה לחייהם תוך קביעת סגנונם וכלה בהפקעת קניניהם באופן בלתי אלים וללא שפיכות דמים. ואכן, מפעיל מנגנון הממשל בישראל נגד האזרח מהלכים מתוחכמים, שהיו יכולים ללמד אפילו את מקיאוולי פרק במהלכי עריצות; אחד מהם הוא מיומנות ממשלתית שהגיעה בישראל של ימינו לשיא, שניתן לקראה בשם אומנות הגזל הזעיר. המונח המדויק שבו קוראת המסורת לסוג זה של גזל הוא חמס.

במסורת היהודית מופיע מושג החמס בסיפור המבול ("וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם" (בראשית ו, יג). הפרשנות המיוחדת לסוג מיוחד זה של גזל הוא שהוא היה מבוצע במנות כה קטנות, עד שלא היה ראוי לטיפול באמצעות תביעה משפטית או כל פעולת מניעה אחרת, שכן אז היה שכרו של התובע יוצא בהפסדו, כי כל פעולה שהיה יוזם אחד מקרבנות הגזל כדי למנוע את הפגיעה בו היה בהכרח יקר יותר מעצם הפגיעה, מה שהיה הופך את הדבר לבלתי מעשי. דבר זה הוא שהביא לכך שהאל מצא לנכון לטפל בבעיה באמצעות מבול, והיה למעשה תוצאה של מצב שבו המציאות האנושית-חברתית היתה כה מושחתת עד שנמצאה לגזלנים דרך לגזול את רכושם של בני אדם מבלי להיענש, כך שמחד יהיה אמנם כל הפסד פרטי קטן ביותר אך מאידך יצטברו הפסדי ממון הפרטיים הזעירים לכדי סכומים גדולים אשר העשירו את הגזלנים.

למעשה, לא רחוק הדבר מהמצב במדינת ישראל הסוציאליסטית, המצדיקה את המיסוי הכפייתי שלה ברוח רובין הוד, ש"לקח מהעשירים ונתן לעניים". כך גם בישראל מסווה השיטה הדרקונית את עצמה ככזו של חסד, וכמו החמס המופיע בסיפור המבול, היא פוגעת בכיסו של האזרח הישראלי באמצעות צורות מגוונות של גזל מיניאטורי. מה שמאפיין גזל זה הוא היותו מסתתר, פעמים רבות, בסכומים המציינים את מחירי השירותים שניתנים לאזרח על ידי השלטון, כאשר אלה כוללים ספרות המציינות אגורות בודדות. סכום של 3248.057 יוצר בתודעת האזרח את הרושם שמדובר בחישוב מדויק כלשהו ומשכיח ממשלם המסים את העובדה שלמעשה מדובר בתמחור שרירותי.

משהו מרוח דברים אלה ניתן לראות בתמחורם העכשווי של מצרכים רבים בשוק במחירים המסתיימים בציון של 99 אגורות. נקיבה במחיר כמו 9.99 היא שגרתית בכלכלת זמננו, אף כי לא ניתן כבר למצוא בישראל מטבע של אגורה – ושום אדם לא יעיז לבקש עודף בסכום כזה. לכל מי שיודע חשבון ברור כי הכפלה של אגורה זו בעשרות אלפי פעולות קניה תסתכם בסכום לא מבוטל, אשר ימצא מקום של כבוד בצד הזכות של מאזני רשת חנויות גדולה. בישראל שבה שולט החמס היום-יומי אין האזרח הנעשק מכיר כלל את עשרות, מאות ואלפי הנימים הזעירות של האגורות המוצאות ממנו כחלק מתשלומים שאותם הוא מחוייב להעביר לגורמים שונים הקיימים בממסד ובשוק.

לעתים מזומנות מוזכרים סכומים אלה כסעיפי משנה קטנים במכלולים כמו דו"חות תקופתיים ו"תלושי" משכורת, שאין האזרח הישראלי חש בהם – וגם אם יעשה זאת, הוא לא יבין מה משמעותם האמיתית. אך בשל ריבוי האוכלוסין והמכפלות הגדולות של הספרות הקטנות הם מצטברים לסכומי עתק שיש בהם כדי לערער את האיזון המוסרי הכללי של החברה ולהביא, כמו בימי המבול, לכליונה.

חמס של יום-יום

על אומנות הגזל הזעיר

היה כבר מי שאמר כי מדינת ישראל העכשווית היא, אולי, העריצות המתוחכמת ביותר בהסטוריה האנושית; דבר זה מתבטא בכך שהמדינה מצליחה לפגוע בזכויותיהם של נתיניה, החל מהגבלת החופש שלהם, המשך בחדירה לחייהם תוך קביעת סגנונם וכלה בהפקעת קניניהם באופן בלתי אלים וללא שפיכות דמים. ואכן, מפעיל מנגנון הממשל בישראל נגד האזרח מהלכים מתוחכמים, שהיו יכולים ללמד אפילו את מקיאוולי פרק במהלכי עריצות; אחד מהם הוא מיומנות ממשלתית שהגיעה בישראל של ימינו לשיא, שניתן לקראה בשם אומנות הגזל הזעיר. המונח המדויק שבו קוראת המסורת לסוג זה של גזל הוא חמס.

במסורת היהודית מופיע מושג החמס בסיפור המבול ("וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם" (בראשית ו, יג). הפרשנות המיוחדת לסוג מיוחד זה של גזל הוא שהוא היה מבוצע במנות כה קטנות, עד שלא היה ראוי לטיפול באמצעות תביעה משפטית או כל פעולת מניעה אחרת, שכן אז היה שכרו של התובע יוצא בהפסדו, כי כל פעולה שהיה יוזם אחד מקרבנות הגזל כדי למנוע את הפגיעה בו היה בהכרח יקר יותר מעצם הפגיעה, מה שהיה הופך את הדבר לבלתי מעשי. דבר זה הוא שהביא לכך שהאל מצא לנכון לטפל בבעיה באמצעות מבול, והיה למעשה תוצאה של מצב שבו המציאות האנושית-חברתית היתה כה מושחתת עד שנמצאה לגזלנים דרך לגזול את רכושם של בני אדם מבלי להיענש, כך שמחד יהיה אמנם כל הפסד פרטי קטן ביותר אך מאידך יצטברו הפסדי ממון הפרטיים הזעירים לכדי סכומים גדולים אשר העשירו את הגזלנים.

למעשה, לא רחוק הדבר מהמצב במדינת ישראל הסוציאליסטית, המצדיקה את המיסוי הכפייתי שלה ברוח רובין הוד, ש"לקח מהעשירים ונתן לעניים". כך גם בישראל מסווה השיטה הדרקונית את עצמה ככזו של חסד, וכמו החמס המופיע בסיפור המבול, היא פוגעת בכיסו של האזרח הישראלי באמצעות צורות מגוונות של גזל מיניאטורי. מה שמאפיין גזל זה הוא היותו מסתתר, פעמים רבות, בסכומים המציינים את מחירי השירותים שניתנים לאזרח על ידי השלטון, כאשר אלה כוללים ספרות המציינות אגורות בודדות. סכום של 3248.057 יוצר בתודעת האזרח את הרושם שמדובר בחישוב מדויק כלשהו ומשכיח ממשלם המסים את העובדה שלמעשה מדובר בתמחור שרירותי.

משהו מרוח דברים אלה ניתן לראות בתמחורם העכשווי של מצרכים רבים בשוק במחירים המסתיימים בציון של 99 אגורות. נקיבה במחיר כמו 9.99 היא שגרתית בכלכלת זמננו, אף כי לא ניתן כבר למצוא בישראל מטבע של אגורה – ושום אדם לא יעיז לבקש עודף בסכום כזה. לכל מי שיודע חשבון ברור כי הכפלה של אגורה זו בעשרות אלפי פעולות קניה תסתכם בסכום לא מבוטל, אשר ימצא מקום של כבוד בצד הזכות של מאזני רשת חנויות גדולה. בישראל שבה שולט החמס היום-יומי אין האזרח הנעשק מכיר כלל את עשרות, מאות ואלפי הנימים הזעירות של האגורות המוצאות ממנו כחלק מתשלומים שאותם הוא מחוייב להעביר לגורמים שונים הקיימים בממסד ובשוק.

לעתים מזומנות מוזכרים סכומים אלה כסעיפי משנה קטנים במכלולים כמו דו"חות תקופתיים ו"תלושי" משכורת, שאין האזרח הישראלי חש בהם – וגם אם יעשה זאת, הוא לא יבין מה משמעותם האמיתית. אך בשל ריבוי האוכלוסין והמכפלות הגדולות של הספרות הקטנות הם מצטברים לסכומי עתק שיש בהם כדי לערער את האיזון המוסרי הכללי של החברה ולהביא, כמו בימי המבול, לכליונה.

נתונים נוספים