להתפרנס בכבוד?

 

להתפרנס בכבוד?

לפני זמן קצר הודיעו על פיטורי עובדים במפעל "לבידי אשקלון". עובדים, כידוע לכל, אינם ששים לוותר על מקום עבודתם ובישראל ההגנה על זכויותיהם מנוהלת על ידי ועדי העובדים. נציגת ועד העובדים של המפעל התראיינה בתקשורת ואמרה, בין היתר, את הדברים השגרתיים הבאים: "מדובר בעובדים בעלי מקצוע, שאין להם לאן ללכת". היא הוסיפה את האיום השגרתי המקובל "אם לא יהיה שלום בביתנו ולא תהיה פרנסה..." וחתמה את דבריה באמירה מסויימת ביותר: "אנו זועקים מהעיר אשקלון: אנא חיתמו על המכתב הזה כדי ש"לבידי אשקלון לא ייסגר". איזה מכתב? מכתב שמציע כי יוטל היטל יבוא על מי שמביא לבידים מוכנים.

כדי לתת את התמונה המלאה יותר, הענין הוא כזה: החלטת המפעל על צמצומים בנפח העובדים נבעה מקשיים כלכליים שאליהם הגיע המפעל עקב הגעתם לארץ של לבידים מוכנים מחו"ל, לבידים שבעבר היוו חלק משמעותי מהייצור במפעל האשקלוני. במלים אחרות ולמען התמונה הגדולה יותר, נציגת ועד העובדים מבקשת, בשם העובדים – ואין ספק שחלקם איננו מודע כלל למשמעות הבקשה – לפגוע בעניניהם של יבואני לבידים, אלפי בעלי מקצוע ומאות אלפי אזרחים המעוניינים בלבידים זולים יותר ו/או טובים יותר, כדי להמשיך ולספק לעובדי המפעל "פרנסה בכבוד".

הביטוי "להתפרנס בכבוד", המופיעה בד"כ בתביעתם של פועלים "תנו לנו להתפרנס בכבוד", היא הטעייה חמורה. ביסודה ההנחה המוטעית לא פחות שהמדינה היא ה"אם הגדולה" אשר מפרנסת את בניה, הפועלים. האמת היא שהפועלים הם המפרנסים את המדינה – אלא שבישראל מספרים להם על כך רק לעתים רחוקות. כל מה שהפועלים מתחננים לו ולעתים תובעים בשם ה"פרנסה בכבוד" הוא משאבים שנלקחים מהאזרחים עצמם. אם היו הפועלים דורשים את מה שלקחו מהם בתואנות שוא – המדינה וגורמים שמתיימרים להגן על זכויותיהם, כמו ועדי העובדים - דרישה שהיא מכובדת באמת – היה המצב שונה וטוב בהרבה.

במקום לנהל ויכוחים חוזרים ונשנים על כמה תתן לנו המדינה, כדאי לחשוב על כמה אנו נותנים לה – ואז לזכור שמה שהיא נותנת אנו נותנים לה ולתכליות מוצהרות מסויימות ביותר. מתימטית, ככל שניתן למדינה פחות נזדקק לפחות ממנה – כי אז ישאר לנו יותר. ככל שניתן לה כמה שמגיע לה עבור שירותיה לא יהיה מקום לקבל ממנה מה שאינו מגיע לנו. אחר הכל, כל מה שאנו מבקשים מהמדינה הוא מה שהובטח לנו תמורת מה ששילמנו לה.

בדיוק כפי שאדם ישר אינו מוכן לקבל יותר ממה שמגיע לו, אין אדם ישר מוכן לשלם יותר ממה שמגיע למי שנתן לו שירותים. ישאל את עצמו כל אזרח אם מה שהוא תובע מהמדינה הוא תמורה הולמת לכספו או לא. אם אין התאמה מדוייקת בין מה שקיבל מהמדינה למה שנתן לה, יש לפנינו מעשה גזל, אם לא טעות, לפחות: או שהמדינה נותנת לו פחות ממה ששילם, ואז היא מהווה ספק שירותים לא ישר – או שהוא מקבל יותר ממה שמגיע לו – ואז הוא נמצא גזלן. במציאות אין ריק. מי שקיבל מן המדינה יותר ממה שייצר, חייב לדעת כי את מה שקיבל קיבל ממי ששילם מסים למדינה – וכי מכיוון שלא כל משלמי המסים נתנו את הסכמתם לכך, אז לפחות חלק ממה שיש בידו הוא, למעשה, חלק משלל שוד.

בפעם הבאה שתשמע מישהו שפוטר ממפעל לא רווחי שתובע כי המדינה / המפעל / הציבור חייבים לספק לו עבודה כדי "להתפרנס בכבוד", תדע שבמכוון או שלא במכוון, הוא אינו צודק. לאדם כזה יש להסביר שרומה על ידי המדינה בכך שנתנו לו להאמין שעבודה במפעל לא רווחי היא "פרנסה בכבוד". למעשה, זו "פרנסה" הרבה פחות מכובדת מקבלת תמיכה או סעד, כי מפעל לא רווחי הוא גורם פעיל להפסדים קבועים, בזמן שקבלת סיוע איננה כזו.

רעיון ה"פרנסה בכבוד" של פועלי המפעלים הבלתי-רווחיים הוא רמאות מתוחכמת ואכזרית המתבצעת בעיקר על חשבונם של הפועלים עצמם: זוהי הסואה של הרס בצורה של עבודה, המבוסס על הדוגמה שאומרת שפועל הוא יצרן. מי שמאמין שכל פועל הוא, בהכרח, יצרן, לא שמע על חריצותם של הפועלים בארגוני הרס. מפעל ממשלתי הוא, בד"כ כזה – אפילו אם הוא רווחי – וקל וחומר אם אינו כזה. מפעל ממשלתי הפסדי הוא דרך ערמומית לשדוד את אזרחי המדינה לאורך זמן, לעכב את התקדמותם ובכך להפקיע מהם את מיצוי יכולותיהם האמיתיות; אין אפשרות לשער מה היו יכולים לעשות תושבי ירוחם, למשל, אם כל אחד מהם היה מקבל לידיו, במזומן ובדולרים, את החלק היחסי של השקעות הממשלה במקום במשך שנות חייו – ואם לא היו עומדים בדרכם כל המכשולים שמעמידה מדינת ישראל בפני אזרחיה, החל מהמכשול הראשי של העלויות העצומות והמעוותות, שמתחילות בעלות העצומה והבלתי צודקת של שטח מחיה.

אך המדינה, ששמה לה למטרה לשעבד את האנשים שבארצות מוצאם החזיקו בידיהם מידה גדולה ביותר של עצמאות אישית, לא תרשה להם למצות את יכולותיהם כי היא מעוניינת שהם, בניהם ובני בניהם אחריהם ימשיכו לשלם מסים עצומים ולעבוד במפעלים לא יצרניים, כחלק משיטה שמאפשרת למפעיליה הראשיים לגרוף רווחים של עצמה וניהול על חשבון המון הברגים האנושיים הקטנים, הבורים והאילמים שלא באשמתם...

נתונים נוספים