מלחמת ההפרטה

 

מלחמת ההפרטה

ההסתדרות קוראת לכנס חירום בדבר המכירה של חברות ממשלתיות, כשהטיעון המרכזי בהתנגדות היא פיטורי עובדים שיתרחשו כתוצאה מכך שהחברות הממשלתיות יימכרו ל"גורמים זרים".

למעשה, הנושא המעורב הוא מלחמה למען פעולה מוצאת מהקשר ונגד פעולה מחוץ להקשר. ההתנגדות לפיטורין מתבססת על עקרון שנראה לאנשי ההסתדרות לא מוסרי מבלי שהם בודקים את ההקשר המדוייק של מצב החברה. הרי איש איננו מפטר בכדי להפסיד – ואם יתקיימו פיטורין כאלה, סביר שהרקע לכך הוא שהחברה נוחלת הפסדים בצורה שבה היא מנוהלת כעת. אך את אלה הפועלים, כביכול, למען זכויות הפועלים, מעניין יותר לשמור על מקום העבודה מאשר שמקום זה יהיה רווחי.

על כל פעולה להישפט בהקשר ולא על בסיס עיקרון. העיקרון המעורב הוא: לעניני עקרונות ולענינים מסויימים יש צורך בשיפוט המבוסס על הענין המסויים ורק על הענין הזה. לצאת עם עיקרון ש"לא מפטרים עובדים" או ש"עדיף לפטר כמה שפחות" הוא התעלמות מהעיקרון שאין לשפוט בצורה הכללתית או עקרונית כשלא ידוע במה מדובר מבחינה מסויימת; הרי אם החברה שבה מדובר מפסידה בשל העסקה לא מתאימה של עובדים, לא יהיה לעובדים אלה, אם לא יפוטרו, כל מעמד יצרני אמיתי.

למעשה יש בגישה זו של ההסתדרות אקט גירושין כללי מן המוסר. זה שואל: של מי הזכויות על המפעלים ולפיכך מיהו זה שיקבע מי יעבוד במפעל ולפי מה?

נתונים נוספים