סיוע כביכול

 

סיוע כביכול

לגבי המצב הכלכלי ה"גרוע", כפי שמציגה אותו התקשורת ולמעשה בונה אותו בתודעת הציבור יש לציין כי בתחום ההיצע הכלכלי בישראל יש שפע. אך נקודות העוני הקיימות נוצרות על ידי התאנותם של מוסדות המדינה והשלטון ליחידים היצרנים המעוניינים ליזום מבצעי הנחה במסגרת תחרות כלכלית. בגלל הפרעתם של המוסדות הממלכתיים לתהליכי הכלכלה לא ניתן לומר שהם תורמים לעידוד המצב הכלכלי האובייקטיבי, על אף שהוא מתחזה למסייע לו.

למעשה אין צורך בסיועו זה של השלטון אלא רק באי הפרעה לעושים. אם היה השלטון מרפה את אחיזתו מהיצרנים שבחברה, ניתן היה לספק עבודה לכל מי שחסר עבודה ולסייע גם למי שאיננו יכול לעבוד, כשהסיוע היה עולה פחות בהרבה ממה שמוצא היום על ארגוני הסיוע הממשלתי – שלא לדבר על המשאבים הגדולים המסייעים למימון מותרות של אמנויות רשעיות וכיו"ב בתירוץ של סיוע לנזקקים.

במקרה של מדינת ישראל במיוחד, שרוב אזרחיה הם יהודים, מהווה ההתיימרות הריכוזית של המשטר לעג לרש, שכן במשך אלפי שנות קיומו של העם היהודי היה עם זה מייסד מורשת הסיוע הארוכה בהסטוריה וללא ספק היעילה ביותר שנתקיימה מאז ומעולם. על רקע עובדה זו הקמתה של מדיניות הרווחה הכפייתית על יסוד ההשראה שנטלה מהמורשת הסוציאליסטית הכפייתית היא לא רק מגוחכת אלא גם כזו המביישת את עמה. אם וכאשר יחזור עם ישראל למורשתו הקודמת בתחום זה הוא יוכל, ללא ספק להראות לעולם כולו מה נצבר במורשת היהודית בתחום הסיוע המדעי – וכי העם היהודי איננו צריך בתחום זה להמציחא את הגלגל מחדש.

נתונים נוספים