סיפורי סבתא

 

"ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי

עיניכם אשר אתם זונים אחריהם"

סיפורי סבתא

על השיפוט האנושי ושר המשפטים

לאחרונה נתפרסמה בציבור אמירתו של שר המשפטים, שבה הצהיר על כך שמראה אשה זקנה פלשתינית הנוברת בזבל, הזכיר לו את אמו הזקנה, אשר נאלצה לנבור בזבל בתקופה החשוכה של הנאציזם.

לאמירה מסוג זה יש, כמובן, השפעה שלילית חזקה על התדמית של מדיניות ישראל בשטחים. יותר מסמלית היא העובדה שהמחזיק בדרגה הרמה ביותר של השיפוט האנושי במדינת ישראל, הפיק אמירה המתבססת על מראה עיניו והזכרון שהדבר גרם לו; להתבסס על מה שמזכיר לך מראה עיניך הוא הצורה הנמוכה ביותר של שיפוט אנושי.

יש האומרים "אין כמראה עיניים" – והם צודקים, אך אמירה זו צריכה להיות מוגבלת ביותר: מראה עיניים הוא לא פחות ולא יותר ממה שהעיניים תופשות – וזה, עד כמה שהוא אינו ניתן לביטול, יכול להיות בסיס לתפיסת אמת, אך הוא אינו יכול להיות כל האמת.

תורת ההכרה המציאותאית קובעת כי המידע הויזואלי שהעין קולטת הוא המאגר היסודי של הנתונים שהתודעה האנושית מעבדת כדי להפיק ממנו ידע בתהליך הידיעה. ככזה, מהווה מידע זה רכיב יסודי בתהליך הידיעה האנושי – אך רק רכיב אחד: הידיעה האנושית מתבססת, אמנם, על מידע החושים, אך איננה זהה עימו.

החלק החושני של הידיעה האנושית הוא המקבילה לידיעת בעל החיים, שמבוססת בעיקר על מה שבעל-החיים קולט בהווה. דבר זה מנוגד לידיעה האנושית, הנסמכת על כל הידוע לאדם, הכולל, מבחינת ציר הזמן, את העבר, ההווה והעתיד גם יחד. אך בזמן שבו אפילו בעל-החיים הירוד ביותר מותאם להיבט החושני של תפישתו, האדם אינו מסוגל לבנות את ידיעת המציאות שלו עפ"י מידע חושי או ידיעת ההווה בלבד. במלים אחרות: בעל החיים בנוי כאורגניזם המסוגל להפיק את כל הידע הנחוץ למחייתו ישירות מקליטת המתרחש בהווה – האדם לא.

האדם נדרש לעבד את כמות הנתונים הגדולה ביותר האפשרית לו לצורך שיפוט – וכאמור לעיל, העיניים מספקות לו רק יסוד אחד – ולא עיקרי – לצורך זה. יסוד זה הוא הקנקן, שיש להעדיף תמיד להתבונן לא בו אלא במה שיש בו.

זו הסיבה לכך שאבות האנושות הזהירו אותנו מלהיגרר אחר יסוד זה, מה שעינינו נמשכות אחריו. ביהדות מציינים במדוייק כי מה שיש להיזהר ממנו הוא מושא הראיה במנותק מהקשרו: "עיניכם אשר אתם זונים אחריהם", כלומר: אל לכם לשפוט על פי מושא העיניים לבדו. המושג "זונים" מיוחד לסוג המשיכה אל מה שמפתה אותנו בחיצוניותו, ועל ידי כך גורם לנו לסטות מזיהוי האמת, מתוך הכרה בכך שלעין יש משיכה טבעית אל המספק אותה חיצונית. בהתאמה לכך, סמל אלת הצדק בתרבות הקלאסית, הוא של דמות שעיניה חסומות – היא איננה משתמשת בעיניה כדי לא לשבש את כוח השיפוט שלה.

נתונים נוספים