על תיאוריה "יפה"

 

על תיאוריה "יפה"

פעמים רבות אתה שומע את הקומוניסט מדבר על היופי שבתיאוריה הקומוניסטית. אתה שומע גם על היופי שבדת הנוצרית, וכמובן על יפי מאוייו של הסוציאליסט לתיקון העולם.

מרכס רצה שלכולם יהיה מה לאכול וכל שר או ראש ממשלה סוציאליסטיים רוצים אותו דבר, הנוצרים רוצים שלום ושקט והשמאלנים כולם רוצים שלום וצדק חברתי וכל אלה רוצים שמחה, אושר, שלום, רווחה, שפע ושגשוג לכל בני המין האנושי. איש מאלה לא חושב שיש צורך ביותר מאשר ברצון או בשאיפה או בחלום – זה נראה להם מספיק.

אך זה לא מספיק: תיאוריה ללא מעשה, רצון ללא פעולה, חלום ללא התעוררות לא רק שאינם שלמים אלא מסוכנים, מסיתים ומדיחים.

אין רע מחלום סובייקטיבי, לא מעשי, אי רציונלי, אשר אדם מקדיש לו זמן מזמנו, כוח מכוחותיו, וחיים מחייו.

כשאין החלום יכול להיות מוגשם כל דקה ממנו היא דקת חיים מבוזבזים.

כשרעיון אינו בר ביצוע הוא מהווה מלכודת איומה למי שינסה לבצע אותו.

כשתיאוריה איננה ישימה היא עלולה להיות למכשיר הנוגד את החיים – ובמיוחד את חייו של זה שינסה להשקיע אותם בישומה.

כמו הנצרות, הסוציאליזם אינו ישים לחיים אלה שלי ושלך. הנצרות מצהירה על העולם כרע ובלתי מוצלח והסוציאליזם מתחמק מהצהרה מפורשת על אי ישום החלום על ידי דחייתו לדורות הבאים, ל"עתיד". שניהם – כמו כל מנהיג רוחני או פוליטי במערב יילכו לכל מרחק כדי להתחמק ממה שכאן ועכשיו – ממה שניתן ליישום.

התיאוריה המרכסיסטית לא רק שאיננה יפה – היא מכוערת; מכוערת כמו גויותיהם של כל אלה אשר גילו דרך חייהם שנזלו מגופם את אי מעשיותה. התיאוריה הסוציאליסטית מכוערת – מכוערת כמו דורות שלמים שנמצאים במצב של סעד חמרי ורוחני מהמדינות הריכוזיות המשתמשות בתיאוריה זו כדי להצדיק את בזיזת אזרחיהן בחמישים השנה האחרונות.

והיופי שבנצרות? – כל מה שצריך זה לזכור פוגרום אחד ויש לך כיעור ברור.

תיאוריה יפה היא שרטוט אמיתי של גשר או בנין, שבנייתם אפשרית. תיאוריה יפה היא תורה מתימטית שיישומה מאפשר קידום עניני האדם עלי אדמות – וקידום אמיתי של שפע, עושר ושלום. תיאוריה יפה היא פילוסופיה ברת-יישום המאפשרת להבין את האדם ולסלול לו דרך טובה יותר לחיות כאן ועכשיו, בחיים אלה שלו.

תיאוריה יפה איננה חלום גחמתי או חזיון תעתועים אלא תכנית פעולה, כמו זו שיש לך כשאתה עומד לבנות גשר או לצייר ציור נהדר. תיאוריה היא יפה כאשר הרעיון הנמצא ביסודה מגובש, מנומק, בהיר ומובן, בדרך אשר מאפשרת לאדם המגשים אותה לחיות בצורה טובה יותר, יעילה יותר.

במובן זה, כל סוחר המציע לך בגד טוב יותר, מכשיר טוב יותר, או ידע נכון יותר, עולה אלף מונים על נביאי שקר כישו או מרכס שהציגו תורות שקר הגובות מן האנושות מחיר מדי יום ביומו.

נביאי השקר מנצלים את העובדה שבני האנושות, בשל סיבות רבות שחלק מהן נגרמות על ידי נביאי שקר הסטוריים, מנותקים, למעשה, מן המציאות – בשל חלומות תעתועים, המציגים מחזות שוא כמציאות והמסיחים את דעת האנושות מן המציאות. חלק מרכזי ביותר בהסחת הדעת מן המציאות היה לרעיון ההפרדה הנוצרי, אשר יצר ניתוק ביןו חומר לרוח, ובכך בין העולם הנצפה על ידי החושים, עולם החומר, לבין העולם הרוחני של האדם.

אחת מתוצאות הפרדה זו היא אי האפשרות של האדם לראות נכוחה כי הרוח מעורבת בכל עובדת מציאות וכי הוא, לעולם, בעל עמדת הראשוניות מבין שניהם. אך הדבר הגרוע ביותר שנוצר מחוסר היכולת לראות את היחס הנכון בין חומר לרוח הוא אי היכולת של רוב בני האדם להבין שאין מכוער מרעיון "יפה" שאינו מתאים למציאות – לחשוב שיכול להיות יופי בדבר שקר.

במובן זה, הקשר ההכרחי בין אמת ליופי, אם יילמד ויהיה יסוד לתפישת האדם את המציאות, יביא לפתרון בעיות רבות בתחום זה: באמצעותו יראה אדם כי רעיון כמו הקומוניזם, למשל, אשר מסמן, לכאורה, מצב עתידי של שובע ושויון, מוביל, אם ינסו ליישמו במציאות, למצב מהופך של אי שויון ורעב.

כדי להבין זאת כל מה שצריך היחיד האנושי לעשות הוא לשאול: "איך?"

כי שאלת ה"איך?" מציבה את מה שנראה בהתבוננות ראשונה כיפה, על קרקע המציאות. באמצעות ה"איך?" נוגע האדם ביופי המופשט כדי לבדוק את מידת מוחשיותו. כך נבדק יפיה של תיאוריה – אמיתותה – וכך ניתן להשיב על השאלה האם היא ניתנת לביצוע ויפיה שריר או אם איננה מעשית ואז אין יפיה אלא מצג שוא, רמיה, אשר קיימת אך ורק כדי לגנוב את דעתו של המתבונן.

נתונים נוספים