רוצה להיות מליונר?

 

רוצה להיות מליונר?

או: שוד הטלפונים הגדול

זהו סיפור אמיתי:

ראיתי בטלויזיה תכנית על אנשים שנהיים מליונרים על ידי מתן תשובות לשאלות – ורציתי (מי לא) גם אני להיות מליונר (אפילו שזה רק בשקלים).

התקשרתי לפי המספר שנתנו בטלויזיה והתקבלתי מיד למבחן המיון הראשון; שאלו אותי, קודם כל, אם אני מוכן לשלם שמונה שקלים דמי הרשמה לשלב הניפוי הראשון. אמרתי שכן ולקחו לי את מספר כרטיס האשראי.

אח"כ שאלו אותי לשמו של מנחה בתכנית טלויזיה מסויימת ונתנו לי ארבע אפשרויות לבחור מתוכן. הצלחתי. עליתי לשלב הבא ושמחתי נורא.

לפני השלב הבא שאלו אותי עוד פעם אם אני מוכן לשלם עוד פעם שמונה ₪. בודאי שהסכמתי: רציתי להיות מליונר.

הייתי במתח לקראת השלב הבא, הקשה יותר. הם אמרו לי שעל השאלה הבאה אני צריך להשיב תוך זמן קצר – וללא אפשרויות בחירה. אמרתי בסדר (מה אפשר לעשות?).

ואז הם שאלו אותי באיזה חודש ובאיזה שנה נבחר בן גוריון בפעם הראשונה לראשות הממשלה. בשניות הקצרות שחלפו, תוך כדי שחלק אחד ממני נפרד לעולמים ובמודע מהחלום להיות מליונר, חשב חלק אחר של מוחי על כך שאפילו אם הייתי בן גוריון בעצמי לא הייתי זוכר את החודש והשנה שבהם נבחרתי לראשות הממשלה. הם יכלו לשאול אותי, באותה מידה, כמה שיניים יש בפיו של טירנוסאורוס רקס, מה היו שמות חברי הפוליטבירו בשנת 32 או סתם לתת לי את השאלה האחרונה שהם נותנים למשתתף במשחק הטלויזיה, כאשר הוא מגיע לשלב הגבוה ביותר...

ניתוק הטלפון החזיר אותי למציאות כשאני עני יותר ב16 ₪, אך מבין הרבה יותר טוב את המשחק. ידעתי כי אני אהיה, כנראה, היחיד מבין ההמונים שנפלו בפח אשר יעשה מאמץ לכתוב על כך ולהעביר הלאה את החויה בצירוף אזהרה.

וכשאני מכפיל שוב ושוב את המספר האפשרי העצום של הפונים האלמוניים, המקווים גם הם להיות מליונרים, בשמונה ₪ ובשש-עשרה ₪, אני יודע שבכל-זאת יש כמה אנשים שכן הצליחו, בזכות המשחק, להיות מליונרים.

וזהו עוד חומר למחשבה.

נתונים נוספים