שתי ידיים שמאלניות

שתי ידיים שמאלניות

על פוליטיקה של טרור

לפני שנים רבות שאלו את אפרים קישון מה ההבדל בין השמאל לימין בישראל והוא אמר: "שניהם בעד להשלים עם הערבים והשמאל הוא גם בעד תומרקין". על דרך ההומור, הראה קישון כי אין, למעשה, הבדל עקרוני בין עמדות הקואליציה והאופוזיציה – ואין כמו העובדה שממשלת הליכוד בראשות נתניהו המשיכה את התהליך השלילי שנפתח באוסלו, כדי להוכיח זאת. האמת היא שאין ימין בישראל. יש לזכור ולשנן זאת: ימין אינו קיים בישראל. הימין הוא מלכתחילה רעיון שמאלני ובישראל הוא המצאה שלא ברור איך נהגתה, אך היא מסווגת וממיינת את מתנגדי השמאל לחבילה קטנה ומונחת היטב בפינה, במקום שבו קל לשמור עליה.

כשהמתנגדים לשמאל קוראים לעצמם ימין הם מבטאים כשלון רעיוני וטפשות פוליטית גם יחד: הכשלון הרעיוני הוא בכך שהם מגדירים את עצמם בהתאם לגישת השמאל ומתוך הנחה שמה שעומד מול השמאל אינו יכול להיות אלא ימין; אך בכך הם מאפשרים לו, לשמאל, לקבוע את שדה הקרב ומתאימים עצמם לחוקי המשחק שלו, וזאת במקום להציג עצמם כראשוניים ועצמאיים ולקבוע את חוקי המשחק כפי שמהות ראשונית חייבת לעשות.

הטפשות הפוליטית של אנשי שלומנו אלה, הרואים את עצמם כ"ימניים" מתבטאת בכך שהם מאפשרים לשמאל להדביק להם את כל הסממנים השליליים שהצטברו מסביב למושג הפוליטי של הימין במשך עשרות השנים האחרונות, קרי כל מה שמיוחס לדיקטטורות הפשיסטיות שצויינו, כידוע, כימין פוליטי.

ולבסוף, יש להכיר גם בכך שניתוח של ערכי המתנגדים לשמאל בתחומי השלטון הפנימי לא יתן בידינו, כפי שאמר קישון, הבדל משמעותי בין השמאל למתנגדיו. מכך, שתי הכוחות הבולטים של הפוליטיקה בישראל אינם אלא שתי ידיים שמאלניות, על כל המשתמע מכך. בפועל, גורם השלטון לאזרחיו להזדקק לסירוב לציות לחוקים שבאמצעותם הוא מצר את צעדיו ומכריח אותו לנסות ולפרוץ את המגבלות שהוא מטיל עליו.

השימוש בביטוי "פורצים" כלפי אלה שמנסים להתנגד לגדרות, לחומות ולשאר המגבלות שמוטלות עליהם על ידי השלטון יוצר את הרושם שאלה שפועלים באמצעותן עושים מעשה בעל ריח לא מוסרי ולא היא, כי בדיוק ההיפך הוא הנכון: הגדר החוקית היא הפעולה הלא מוסרית – ומי שמצליח לחמוק דרכה או, יותר מדוייק, להצליח להציל חלק מרכושו באמצעותה, הוא זה שמבצע פעולה מוסרית, כפי שכל בעל רכוש המעוניין להגן על רכושו חייב לעשות – כנגד אלה השואפים להפקיע ממנו את זכויותיו.

ההקשר הישראלי של פעולה זו הוא מיוחד במינו. על אף שהיא, בפועל, מדינה דיקטטורית, שעניניה הפנימיים מתנהלים בנוסח רפובליקת בננות מצוייה, נהנית ישראל ממעמד ויוקרה לא מוצדקים של מדינת חוק מערבית. ולפחד, או, יותר מדוייק, להפחדה, יש מילה בינלאומית חזקה, נפוצה ומשמעותית ביותר לעניננו: טירור. ונושא הטירור הממשלתי ראוי לדיון בפני עצמו.

נתונים נוספים