פלורליזם שמאלני?

פלורליזם שמאלני?

אחת האמונות הטפלות שבהן מאמין השמאל – והציבור בישראל בהשראתו - הוא בכך שרעיונותיו מבטאים את הפלורליזם, כלומר את מתן הזכות והלגיטימציה לריבוי הדעות הקיים בחברה האנושית. אלא שכאשר מדובר ביישום רעיונותיו של השמאל במעשה – ובמקרה של השמאל במדינת ישראל באופן מובהק – זהו כזב גמור, שכן ברמת המעשה השמאל אינו מרשה כל חריגה מקו החשיבה שלו.

מה שגרוע מזה קיים במה שבו משתתף השמאל עם התנועה המוסלמית: בבורות האינטלקטואלית. שתי המגמות אינן מחזיקות ביכולת לקרוא עמדה שאיננה עולה בקנה אחד עם עמדותיהן – והדבר מתבטא בעיקר בכך שכל מי שאיננו מסכים באופן מלא וללא סייגים עימן נחשב על ידן כאוייב. עדות פשוטה לגישה זו שאותה ניתן לראות בהקשר של הסכסוך היהודי-פלסטי הוא שיתוף הפעולה הקיים בין שני מחנות אלה, הרחוקים כל כך זה מזה מבחינת מטרותיהם האידיאולוגית; שיתוף פעולה זה מבוסס על המכנה המשותף היחידי שיש ביניהן: שנאת ישראל. ודי לשונאי ישראל באוייב המשותף ובכך ששניהם שונאים את היהודים ואת ישראל כדי להצדיק כל מעשה של איבה ברוח זו.

מבחינה פילוסופית קיימת תשתית יסוד מוצקה של ערכים אנטי-אנושיים גם ביסודות השמאל וגם ביסודות ההתנגדות הערבית לישראל וליהודים, שאותה ניתן לחשוף בקשר הדתי האנטי אנושי שקיים בנצרות ובאיסלם, שהן היסוד הרעיוני לאויבי ישראל ולשמאל גם יחד. לפיכך, מה שמתבטא בסכסוך העכשווי כשאנאת ישראל איננו אלא צורה חדשה, מודרנית, של עימות דתי המתבטא בפוליטיקה העכשווית.

דוגמה עכשווית לכך הינה ספר שהוצא לאור על ידי משרד ההסברה הפלסטיני של הרש"פ, אשר בחוגים מסויימים איננה נמנעת מלהצהיר על כך שהיא אינה מכירה בזכותה של ישראל להתקיים, ובהתאם לכך מצהירה בדברי ההקדמה שבו כי על הפלסטינים להימנע משימוש במונחים המתייחסים לקיום של ישראל כדבר "טבעי." למשל, נאמר בספר כהסבר לכך, השימוש במינוח הישראלי הופך את "מהות המפעל הציוני (כלומר את הקמת המדינה היהודית ממפעל קולוניאליסטי גזעני, למפעל של הגדרה עצמית ועצמאות לעם היהודי." ומכיוון שברוח זו ישראל היא תוצאה של "מפעל קולוניאליסטי גזעני", אין להשתמש במונח "ישראל" אלא בביטוי "קולוניאליזם ישראלי."

עצם השימוש של הרשות הפלסטינית בטרמינולוגיה אנטי קולוניאליסטית חושף את הערכים המשותפים שלה עם הסוציאליזם, שהקולוניאליזם, האימפריאליזם והקפיטליזם הם אויביו המוצהרים מאז ומתמיד. לפיכך מהוות, בהקשר זה, הוראות הרש"פ לאזרחים שתחת שליטתה הצהרות הסכמה עם האידיאולוגיה השמאלנית. בשיתוף פעולה זה שבין הפלסטינים לסוציאליזם נחשף השמאל הישראלי כגיס חמישי הפועל נגד ישראל היהודית-לאומית. דבר זה גם מסביר את מה שנראה לעתים מזומנות לאנשי שלומנו כפעולה הנוגדת את האינטרס הישראלי העצמי ולפיכך פעולה של האדם הישראלי נגד עצמו. את מה שמפתיע בכך את היהודי המאמין בערכי מדינת ישראל ניתן להסביר בכך שהוא פשוט איננו מבין שהנחות היסוד שלו, הרואות את השמאלני כפטריוט שגויות כי פעולת השמאל היא, בפועל, בוגדנית.

בוגדנות זו של השמאל מכוונת במיוחד נגד ערכי היסוד של מסורת ישראל אשר היהודי המאמין מחזיק בהם, ונגד ראייתו של יהודי זה את מדינת ישראל כתואמת בעניניה את הנאמנים לארץ ישראל. מבחינה זו הכשל האמוני של היהודי אזרח ישראל הנאמן למדינה הוא בכך שאין הוא מבין שלפי השקפת השמאל המדינה – כאמור בספרון ההדרכה של הרש"פ – איננה אלא מכשיר דיכוי. בהתאמה לכך, כבר מזה שנים רבות חינך השמאל את חסידיו להאמין בכך שהלאומיות היא לאומנות ובשל כך מאמינים השמאלנים בישראל כי היהודי-לאומי (מה שקרוי בפי השמאל "ימני") איננו אלא פשיסט מקומי.

הפלורליזם מצהיר על מתן כבוד למי שאין מסכימים עם דעותיו. לפיכך, אם היה השמאל – כדבריו – פלורליסט, הוא היה מתייחס בהבנה, בכבוד ובהערכה ל"ימין הלאומי הקיצוני" הישראלי, על אף שהוא איננו מסכים עימו. אך בניגוד לרוח ההצהרה הכוזבת שעליה השמאל מצהיר בהזדמנויות שונות, כי הוא מוכן להילחם למען זכותו של האחר "לחשוב אחרת", האמת היא שאת ה"כבוד" הזה הוא נותן רק למחבלים מתאבדים הקוטלים בעמו תחת התירוץ שמדובר ב"לוחם חופש הפועל נגד הכיבוש"...

לעומת הכבוד המפוקפק הזה שאותו הוא מעניק ללוחמים נגד בני עמו מתייחס השמאל בשנאה, זלזול ודחייה לבני עמו המגינים על חייהם. בתוקף החזקתו בעמדה פוליטית אשר איננה רואה את עמדתם כלגיטימית עושה השמאל ככל יכולתו לפגוע בהם תוך שימוש נגדם בכל האמצעים הרבים העומדים לרשותו, שחלק גדול מהם נושאים תדמית מטעה של חופש ביטוי, ברוח הפלורליזם הכוזב שלו.

דוגמה מובהקת לכך היא הדרך שבה מתייחס המוסדות העוסקים בביטוי תרבותי ואמנותי, המופקדים בידי השמאל. אלה דואגים לכך ששום רעיונות שאינם שמאלניים לא יקבלו כל תמיכה תקציבית או משאבית, המנותבת על ידם לגורמים שאינם מן השמאל. לאחרונה, למשל, נוצר על ידי הבימאי אליהו בנימין הסרט "זוהר הרקיע", העוסק בתהליך הפיצלו"ם (ההכנה המנטלית לקראת עקירת גוש קטיף) שאותו עברו פרחי טיס של צה"ל כהכנה להשתתפות בגירוש מתיישבי גוש קטיף. בראיון אמר מפיק הסרט, בני גל – שחווה על בשרו את הגירוש – כי הסרט מתייחס לסיבות לכך שדווקא חניך מצטיין של קורס טיס נלקח למשימה זו. תוך דבריו אמר האיש, כי למשתתפים ב"הכנה המנטלית" זו היה ברור כי סירוב להשתתף בקורס זה ימנע מן החניך להשלים את קורס הטיס שלו – מה ש"משמעותו ויתור על חלום ואתגר אישי" עבור כל המשתתפים.

בהקשר הדיון בהפקתו של סרט זה נגעו הדברים באמות המידה שלפיהן מעניקים גופים כמו "קרנות הקולנוע", שלגביהן נאמר כי "רוב הסרטים שמקבלים מהן תמיכה הם סרטים עם אג'נדה שמאלנית". דבר זה יוצר מצב שבו יוצרים בעלי תפיסה שאיננה שמאלנית לא יקבלו אפשרות להיתמך על ידי המוסדות הציבוריים של המדינה. בישראל, המוצהרת כ"ליברלית ודמוקרטית", נשלטות קרנות ציבוריות אלה – כמו רוב הארגונים הציבוריים הנשלטים, כך או כך, על ידי הממסד בעל המגמה הפרו-סוציאליסטית – על ידי רעיונות השמאל, שבראשם (כאמור לעיל) האמונה הטפלה שבפעולה המעניקה שוויון הזדמנויות לבעלי עמדות שונות.

מכל זה נובע שהמשותף לכל מי שאיננו מיישב קו עם השמאל – וביניהם מתיישבים, חניכי קורסים, פסיכולוגים, ויוצרים אמנותיים הוא שחייהם מתנהלים על פי התסריט הקבוע שאותו הנהיגו מייסדי המדינה השמאלניים: ציית או חפש את מי שיפרנס אותך...

וכך, דורות אחרי קום המדינה יודע כל מי שחפץ לדגול ברעיון כלשהו כי ה"פלורליזם" השמאלני המקומי כופה עליו, למעשה, חובת ציות לשמאל כדי להגשים את מאווייו, כאילו אמרת: אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה כל עוד זה מקובל על השמאל.

בראיית פעילותו של השמאל בעיניים נצפים לרוב צעירים רבים הממלאים את שורותיו, אך אלה אינם אלא "בשר טרי" ביחס לאיסטרטגיה הכוללת של המגמה השמאלנית המלאה. מגמה זו חושבת קדימה במונחים של שליטה כלל מערכתית – וביטוי מוכח לכך קיימת בהצבת הברירה לפני פרחי הטיס; שילובם של אלה בגירוש מתיישבים מעל אדמתם – מה שהוא כה מנוגד, עקרונית, למשימה שעבורה התגייסו לצבא בכלל ולחיל האויר בפרט – הוא בעל משמעות עקרונית חמורה ביותר: הדבר מהווה סוג של מבחן, המוכר בעולם התחתון כ"מבחן קבלה לכנופיה": כנופייה איננה אלא כנופיית השלטון הישראלי, אשר מכשירה חברים המתאימים לצרכיה לדורות הבאים.

מרוח הפיצלו"ם שמונחת על פרחי הטיס בתנאי שסירוב לו יגרום להשעייתם מקורס הטיס ניתן להבין כי בסוג זה של התנייה מבטיחה לעצמה הכנופייה השמאלנית השולטת בישראל כי לא יחסרו לעומדים בראשה בעתיד משת"פים שיפעלו – אם וכאשר יהיה צורך בכך – נגד תושבי המדינה הלא-שמאלניים. ברוח מורשת מפא"י, שהיתה מעניקה משרות וכיבודים רק לאנשי שלומה, גם בכנופיית צמרת שלטונית זו הקיימת בימינו חברים, מן הסתם, רבים אשר מושגים כמו "ג'וב" ו"פרנסה" מובנים להם הרבה יותר מ"פלורליזם"...

נתונים נוספים