חייו של ילד בוגר

 

חייו של ילד בוגר

השיר "הילד בן שלושים" המנסר ברמה בישראל מזה זמן רב הוא ביטוי מצויין של העובדה שאין מטרה ראויה לאנשים בישראל של היום. שיר כזה ממחיש כי בישראל הבעייה מציקה במיוחד וזאת על רקע העובדה שמדובר ביהודים שמכוונים, מטבעם, לרמת מודעות גבוהה יותר משאר בני-האדם לתכלית הקושרת את האדם לתכלית העולם.

זה קשה לענק לחיות חיי גמד – ולבוגר פיזית לחיות חיי ילד. הביטוי "ילד בן שלושים" מבטא את הישג האמן בזהותו את העובדה שבחברה הישראלית מלאה באנשים בוגרים שהם, למעשה, עדיין ילדים. ביצירתו הצליח האמן להשתמש במושג "ילד" בצורה שחורגת מהשימוש המקובל אשר מצמצם בד"כ את החלת העיקרון לרמת ההתבגרות הגופנית.

בצמוד למיתוס היהודי הנושן של ה"יידישע מאמא" התפתחה הגרסה הישראלית של האמא שהילד שלה לעולם אינו מפסיק להיות הילד שלה והיא עדיין דואגת להאכיל אותו כמו פעם – עד גיל מבוגר ביותר. אך הדבר חורג מהומור כאשר מבינים כי יש בכך ביטוי של טרגדיה של חוסר תכלית מוגדרת לחיים – ועבור אנשים המכירים את העבר והרגילים למסורת היהדות דבר זה אומר פיגור תרבותי.

נתונים נוספים