6 בתוך עמי
הפגם שבקרבן
- פרטים
- עידכון אחרון ב-שישי, 12 יולי 2013 07:49
- כניסות: 630
הפגם שבקרבן
הגונב איש ומכרו
שיחה ששמעתי לאחרונה מפי הרב לוגסי ביחס לנושא האקטואלי של עשרת הרוגי מלכות העלתה למודעות הציבור אירוע ידוע מתוך סיפור תלמודי הידוע בציבור היהודי כ"קמצא ובר-קמצא", שבאמצעותו מבטא התלמוד את הלך הרוח ששרר בעם ישראל בתקופת חורבן הבית. בשיחה זו הראה הרב את הקשר הקיים בין המצב דאז למצב העכשווי של עם ישראל.
ב"קמצא ובר-קמצא" מדובר בדחייה של העלאת הרומאים קרבן לבית המקדש, מחמת היותו בעל מום בשל פגם שנמצא בו ושמנע ממנו להיות ראוי לעלות על מזבח ד'. אלא שקיים ויכוח, שעדיין לא הוכרע עד ימינו, בשאלה האם פגם זה היה בפיו או בעינו של הקרבן המיועד. הרב לוגסי התייחס לנושא זה בביטול ואמר כי הסיבה להופעת הפגם והשאלה שבאה בעקבותיו נובעת מכך שהדבר מבטא את הפגם בגישת העם היהודי נכון לאותו זמן (וגם לימינו); קלקולי אותו דור לא התבטאו בפגם שבקרבן (אשר גרם לפגיעה בכבוד הרומאים) אלא בחוסר יכולתם של בני העם היהודי (אז ועכשיו) להפעיל את שני האיברים שבהם היה פגם: העין והאוזן.
בני אותו דור, לדברי הרב, נמנעו מלהשגיח במה שראו – ואח"כ נמנעו מלהביע את דעתם או לבטא את דעתם בנושא. בתחילה הם לא השתמשו מספיק בעיניהם ולאחר מכן לא אמרו את דעתם בתגובה למה שראו. שני פגמים אלה, המצביעים על חוסר איכפתיות מצידם, מבטאים את התדרדרותו המוסרית-חברתית של העם ומאוחר יותר את אבדנו של העם כולו ובעיקר של קדשיו.
כמו בתקופתנו, קבע הרב, שבה מתרחשים דברים לא מקובלים, כמו מעשי רצח רבים שבהם הריגת בני אדם את הוריהם או הכאת תלמידים את מוריהם ואירועים מזעזעים רבים תופסים את כותרות העיתונים, אם בני העם אינם מוצאים לנכון לקחת לתשומת לבם אירועים כאלה על ידי הבחנה בהם ועל ידי הבעת דעה לגביהם הם לוקחים חלק באחריות להתפתחותם כעם ולהמשך ההתדרדרות המוסרית שלהם.
בראש כל החטאים נמצא העוול של "גונב איש ומכרו" הנפוץ ביותר בחברתנו בדרכים שונות ושומה עלינו ללמוד ולראות את דרכי הופעתו הרבות בחברה, כי הוא המטיל על החברה כולה כתם קשה מנקודת המבט של הקב"ה והצדק של עולמו. הקיסר הרומאי שהחליט "לתקן" את פשעו של העם היהודי כמוהו כחילוניים מסויימים בני זמננו, שהם שונאי דת, אשר מוצאים לנכון להבליט את חטאי העם כשהוא עובר על איסורי ההלכה. הוא פוסל במומו שלו כאשר מספר בני האדם שהוא גונב ומוכר עולים לאין ערוך על חטאם של בני יעקב שמכרו את יוסף למצרים.
אך החטא עדיין נמשך בימינו כאשר בני ישראל מעלימים עין מהדרכים הרבות שבהן היהודים מבין אזרחי ישראל, הנמצאים בהנהגת המדינה, פוגעים קשה ביהודים בעלי קנין, פוגעים בכבודם ונוטלים מהם את זכויותיהם כבני אדם, כמו בגירוש האכזרי של גוש קטיף או החוק הדרקוני שמאפשר לח"כים ולשליחיהם לפגוע באזרחי ישראל מתוך טענות על נשיא שויונית בנטל כביכול תוך פגיעה בכבודם האישי.
משמעותו של השיעבוד שתחתיו חיים בני העם היהודי בישראל של היום היא, בפועל, מכירה של בני אדם תמורת רכושם ועבודתם לגורמים זרים, במיוחד כאשר השלטון במדינת ישראל מציג את עצמו כמי שדואג לצרכיהם אך פועל באופן בלתי מוסרי ובניגוד גמור להלכה היהודית. סוג כזה של גישה פועל בניגוד לצלם האנושי שבו נברא האדם, ולפיכך גם בכבוד האדם – שלא לדבר על חירותו.
יום המעשים הטובים
- פרטים
- עידכון אחרון ב-שישי, 12 יולי 2013 05:24
- כניסות: 707
יום המעשים הטובים
או: איך נדע מי עושה לנו טוב באמת?
לפי פרסומי התקשורת בישראל יצאו ביום שלישי אחד, לפני מספר שבועות, כ-250 אלף ישראלים לעשות מעשים טובים במסגרת "יום מעשים טובים" אותו יזמה אשת העסקים והפילנתרופית שרי אריסון. עוד נמסר, באותו הקשר, כי יום המעשים הטובים הזה, שהפך ליום בינלאומי, סחף אחריו גם מאות אלפי אנשים מרחבי העולם, שיצאו כולם לעשות מעשה טוב ב-40 מדינות ברחבי העולם. בישראל הקיף מפעל זה של "יום מעשים טובים" 163 רשויות מקומיות, מתוכן 62 ערביות, ובנוסף התגייסו לענין גם 76 מוסדות אקדמאים ברחבי הארץ, שקיימו פעילויות במסגרת יום זה למען הקהילה. בנוסף לכך, במאות בתי ספר ומוסדות חינוך ברחבי הארץ קיימו התלמידים פעילויות הקשורות ל"יום המעשים הטובים", וגם בצה"ל התנדבו אלפי חיילים לעשות מעשה טוב.
לכאורה, הצלחה גדולה המקיפה בתנופתה בני אדם שונים מבלי להבחין בהבדלים בין מין, גזע ורמה כלכלית, אשר מאחדת בני אדם רבים מסביב לרעיון נכון, מועיל ואנושי.
וכל מה שנשאר הוא רק לשאול: האמנם? האם זה כל כך פשוט ומעשה טוב הוא באמת דבר טוב? האם די בהכרזה על יום של מעשים טובים וברצון טוב כדי שכל כך הרבה אנשים יתנדבו, יתגייסו וייצאו לעשות טוב?
או, במלים אחרות: האם די ברצון טוב כדי לעשות טוב? או, אולי, יש צורך להוסיף לרצון הטוב דבר נוסף וכל אלפי בני האדם אשר נענו לקריאתה של הגב' אריסון לעשות מעשים טובים לא עשו כך באמת? לכאורה נשמע "מעשה טוב" כדבר שכל אדם יודע מהו, ולפיכך רבים מסוגלים לעשיית טוב. אך האם באמת יודעים אנו מעשה טוב מהו?
לכאורה לפחות מהווה מדינת ישראל גן עדן של מעשים טובים שאין כמוהו להדגים את הרצון הטוב שביסוד הסוציאליזם השליט בתרבות ימינו. הרי מדינתנו זו מיוסדת כולה על עקרון המודעות הכלל-חברתית של העזרה ההדדית בין אזרחיה וכולנו מחונכים מילדות על ידי פקידיה להכיר בצרכיהם המיוחדים של החלשים, הנזקקים והסובלים בחברה, אשר המעשים הטובים מסייעים להם בחייהם. אזרחי מדינת ישראל היא כלי מחזיק ברכה אשר גדוש ברצונם הטוב של כל בניו לעסוק ולעשות מעשים טובים. אין ספק שישראל הצליחה להביא את בניה להחזיק ברצון טוב לסייע לאחרים, אך האם די ברצון טוב כדי לעשות טוב? ומהו, בעצם, מעשה טוב?
האם באמת זה כל כך פשוט שבכל פעם שרוצה אדם לעזור לזולתו הוא עושה מעשה טוב?
התשובה לשאלה זו איננה פשוטה, כי כדי להשיב עליה באופן נכון יש צורך להשיב ראשית כל על שאלת-ההנחה שקיימת ביסוד המבצע והיא מהו, בפועל, מעשה טוב? ניתן גם לעבור ישירות לשאלה הבאה: איך נוכל לדעת אם מה שנחשב על ידי רבים כמעשה טוב הוא באמת כזה? הרי בעולם האנושי רבים הם הכזבים, הטעויות וההטעיות המציגים עצמם כאמיתות אך אין הם בכלל כאלה...
הרי בעולמנו רבים הם הנוכלים המפתים אותנו בדברי חלקות להאמין בשקר שהוא אמת. לפיכך, לעתים מזומנות נתקלים אנו בשקרים המוצגים כאמיתות - וכשמדובר בטוב במיוחד, הרי לעתים קרובות מה שנראה כפעולה חיובית ומועילה מסתבר כשלילי ומזיק.
בתנועת ההמונים הגדולה שקמה ביום המעשים הטובים השתתפו המון בעלי רצון טוב, וכולם קיבלו עליהם לעשות טוב בתחומים רבים ומגוונים, שבהם קיבלו הם תפקידים על ידי בעלי תפקידים שחילקו אותן. היו בין המגוייסים לטוב בעלי מקצוע רבים שפעלו בהתנדבות ומתוך רצון טוב תוך שאיפה להועיל לזולת, אך אין הדבר מוכיח כי בפעולותיהם אלה עשו המתנדבים באמת דברים המועילים לבני אדם שנזקקים להן.
כפי שמעיד הפתגם הנפוץ רצופה הדרך לגיהנום בכוונות טובות. ושומה על האדם החי בחברת ימינו, על אף שזו מצהירה כל העת על הדאגה לזולת, כי דווקא ריבוי הפעולות המוצהרות על ידה ככאלה שנעשות לטובת הציבור אינן כאלה. במקרה הרע (והמציאותי והנפוץ ביותר) כמעט כל פעולות הממסד המוצגות ככאלה שמכוונות על ידי דאגה לרווחת האזרח הן כאלה שגורמות לו נזקים קשים, החל מפגיעה בחירותו. גם במקרה הטוב ביותר, כאשר פעולה ממסדית היא באמת טובה, ניתן לגלות באמצעות בירור מעמיק ביסודותיה כי בסופו של יום היא משתלמת לרעה. למעשה, החברה הישראלית שקועה עד צוואר בביצה הטובענית של הוצאות הענק של מדינת ישראל, אשר כל הטובה שהיא עושה לחלק מחבריה (שלעתים קרובות היא מקומית וזמנית) מבוססת על רוע הכפיה המתמיד שיש בפגיעתה האלימה בחיי האזרח.
זוהי בתמצית המלכודת הישראלית אשר מתמשכת על פני 365 ימים של מעשים רעים בכל שנה, אשר גם הם מבוססים על ההנחה השקרית שהם טובים, ולו רק בשל היותם כאלה המבוססים על רצונם הטוב של פקידי הממשל... אם נוסיף לכך את העובדה שבצד הרעה הרבה שנגרמת לאזרח בישראל על ידי השלטון, הרי שאף כי נכון הדבר שכל הפעולות שנעשות למענו על ידי מגוייסי יום המעשים הטובים הינן בעלות אופי חיובי, ספק הדבר באם כולן באמת מועילות – איך יכול הישראלי לבדוק מה באמת מועיל לו או, לפחות, מה יכול הוא לעשות שיהיה טוב בוודאות, ואיך יכול הוא לעשות מעשה טוב?
התשובה לסוגיה סבוכה זו איננה כה מסובכת ופשטותה ניכרת דווקא בכך שכדי לדעת מהו הטוב ולפיכך גם איך לעשותו אין כל צורך בבדיקה של כל אחד ממעשי הממסד או של בעלי הרצון הטוב על יסוד כוונות טובות, כמו של אלה ממתנדבי יום המעשים הטובים; למעשה, כל שצריך לעשות הוא להתבונן במציאות.
כי המציאות האנושית-חברתית הסובבת אותנו במשך כל ימות השנה – זו של רוב בני האדם החיים בעולמנו – היא, למעשה, כזו של מעשים טובים. כל יום מימות השנה , ולא רק יום אחד בלבד, נהנים אנו ממעשיהם הטובים של רוב בני האדם בחברתנו, וגם אנו שותפים לכל המעשה הטוב הרב שנעשה מסביבנו. רוב בני האדם החיים עימנו עסוקים מדי יום ביומו במעשים טובים, המביאים לנו תועלת, הנאה ושמחה. התבוננות פשוטה בעושר המצוי במקומותינו, החל ממזוננו, המשך במלבושינו ובכל כלינו, מכשירינו ואמצעינו הרבים המעשירים ומקדמים את חיינו, וכלה במקומות מגורינו מגלה לעין כל את המעשים הטובים הרבים כל כך אשר נעשים, כשגרה, בכל ימות השנה.
כל אלה נעשים על ידי בעלי מקצוע רבים על יסוד של רצון חופשי, ידע מקצועי ושאיפה להביא תועלת לזולת. ובניגוד למעשיהם של המגוייסים ל"יום המעשים הטובים" או למעשיהם של אלה הפועלים בשירות המדינה, המוטלים בספק מבחינת כשירותם, אין כל המעשים שנעשים על ידי הני האדם בעולם שמסביבנו כל ימות השנה נזקקים לבירור, בדיקה או אימות לגבי איכותם, יעילותם והצלחתם כי כל אלה נבדקים תדיר ועל יסוד יחידאי על ידי המשתמשים בהם בעולם החיצון. שמה של הבקרה הכללית, היסודית והטובה ביותר של המעשים הטובים בעולם האנושי הוא השוק החופשי.
כי העקרונות השליטים בשוק החופשי – זה אשר אנו חיים בתוכו כל ימות השנה – מבטיחים בצורה הטובה ביותר כי מעשיהם של כל השותפים בו יהיו טובים, נכונים, ויעילים הרבה יותר מכל עשיה אנושית שהיוזמה לה באה מחוצה לו. בזמן שפעולות המבוססות על רצון טוב מצידם של בני אדם הנחלצים לעזרת עמיתיהם באירועים מיוחדים או הפועלים באמצעות מוסדות השלטון שחלק גדול מפעולתם איננו מוסכם כלל על משלמי המסים המממנים אותם, אינם בכל מקרה מוצלחים ומעשיים, מובטחות הפעולות הנעשות בשוק החופשי באופן מיוחד מבחינת איכותן היסודית והשתלבותן בעולם האנושי: פעולות בשוק החופשי הן, קודם לכל, ביטוי של חופש; שלא כיוזמות מיוחדות שבאות מחוץ לשוק, אין פעולות אלה נדרשות ליוזמה חד-פעמית כזו או אחרת או למימון שמגיע מגורמים זרים, כי כולן נעשות על ידי בני אדם שחפצים לעשותן על יסוד של בחירה חופשית, ואשר מבטחים בעצמם הן את התועלת שמביאים מעשיהם, הן את רצונם של כל בני האדם העוסקים בהם להשתמש בהם והן את רווחיותם ההדדית לעושים ולמקבלים גם יחד.
לרוב, כל בני האדם שעושים את מעשיהם הטובים בחיי היום יום אינם מוערכים על כך בחברתנו כי באמצעות מעשיהם - טובים ככל שיהיו - הם מקיימים את עצמם (שלא לדבר על כך שבתרבותנו נתפס ומוערך מעשה שנעשה למען רווח כמנוגד לטוב). בחברתנו כידוע, מוענקת ההערכה למי שפועל שלא על מנת לקבל שכר (אלא אם כן הוא איש ממשל) אף כי בשוק החופשי כל מה שיש בידינו וכל מה שמעשיר אותנו נעשה למען שכר וכולנו עמלים כדי להרוויח (ואין אנו מחוייבים להתנצל על שאיפתנו הטבעית לטוב הזה).
בפועל, הסיבה העיקרית לכך שכל ההיקף העצום הזה של המעשים הטובים האלה, שהם בפועל תשתית היסוד של חיינו, הגלומים בהווייה הכלל-אנושית, נדחק לקרן הזווית של תודעתנו, כאילו אין הוא קיים, בשעה שבה אנו חושבים על מעשים טובים. כי אם וכאשר המעשים למען שכר או רווח אינם מוערכים כטובים, ייתפסו כמעשים טובים רק אלה שנעשים מחוץ לשוק העבודה. במצב זה ייתפסו בציבור כל פעולות השוק כאילו הן פחותות מאלה של בני האדם החפצים לעזור על יסוד של התנדבות ורצון טוב, תוך התעלמות מהיות הרצון הטוב והשאיפה להיטיב ביסוד עבודתם של כל העמלים בשוק.
אך כל הרובד הגדול הזה של שוק עושי הטוב אשר מספקים לכל בני האדם בעולם את צרכי קיומם וגם את שפע המותרות שעולמנו עולה על גדותיו מגודשו, אינו נהנה מאותם יחסי ציבור והשקעה תקשורתית שלהם זוכה יום אחד של מעשים טובים או לאורך השנה כולה הממשל הכפייתי-ריכוזי שאנו עבדים בו. כל אלה מגוייסים לשירות הגורמים שמחוץ לשוק, בגלל שלכאורה אינם פועלים למען רווח, ומציגים רק אותם ככאלה שמבטאים את המעשים הטובים, תוך התעלמות מתפיסת האיכות המוסרית שבפעולת השוק החופשי.
למדינה ולשלטון בישראל יש ענין להעלים מתודעת הציבור את המעשים הטובים שנעשים על ידי בני אדם פרטיים שאינם מהווים חלק ממנו, או שחופשיים לפעול בשוק החופשי לפי שיקול דעתם היחידאית ולמען רווח. לדעתם, אם יחשוב הציבור כי ניתן לראות מעשים מסוג זה כטובים עלול הוא לראות את יוזמות הממשל ופעולותיו כבלתי נחוצות או, גרוע מזה, כמזיקות. כדי להנציח את היותם של המעשים הטובים ככאלה שנעשים על יסוד רצון טוב המנותק משאיפה לרווח מקדם הממשל רעיון זה בתודעת הציבור באמצעות שליטתם באמצעי החינוך והתקשורת שקיימים בחברה, תוך הצגתם כמעשיו הטובים למען הציבור.
כדי להתקרב לתוצאות הטובות ביותר האפשריות בתחום המעשה הטוב, כלומר לברור בין כל המעשים שביסודם רצון טוב את אלה שבאמת יצליחו להגשים את התוצאה הטובה ביותר, אשר תיתן למעשה את הסיכויים הטובים ביותר להצליח להיות באמת מעשה טוב, האמצעי הטוב ביותר לכך הוא המאפיין המובהק של השוק החופשי: השאיפה לרווחים; השאיפה להשגת רווחים, המהווה אבן יסוד בפעילות הכלכלית של השוק החופשי, היא יותר ממה שמציין רק את ענינו של היחיד בצבירת רווחים, אלא גם מה שמהווה את מנגנון הפיקוח והבקרה על היותם של המעשים קרובים ככל האפשר להצלחה, כלומר: טובים.
מכיוון שהמעשה הטוב, בהגדרה, הוא מעשה המועיל לאדם, וכל המעורבים בשוק החופשי מעוניינים להשיג לעצמם תועלת, יש בכך את הנחת התשתית המירבית למעשים טובים. בשוק החופשי, מכוונות ציפיותיהם של כל הסוחרים להשגת רווחים פרטיים באמצעות המעשים שיעשה כל אחד מהמשתתפים בו; כל אחד מהם – מוכר, קונה או ממלא תפקיד אחר – משגיח באופן ישיר ובלתי אמצעי על התממשות הטוב שבמעשה ידיו. כך, כאשר כל המעורבים מקפידים על יעילותה ונכונותה של כל פעולה כלכלית, משיגים הם את הבקרה המירבית על איכות הפעולה, אשר מבטיחה את מידת היות המעשים שביסודה טובים ככל האפשר. רווח זה מוכח, לפחות בשל הסכמת אנשי השוק, על ידי השקעתם. דבר זה שונה מהגישה המבוססת על הרצון הטוב ועל השאיפה לעשיית טוב של אדם אחד למען עמיתו. רצונות ושאיפות – נאים ככל שיהיו – אינם שווי ערך לעובדות המוצקות שעליהן מבוסס השוק האמיתי, כמו מידת ההשקעה של החברים בו, המתבטאת קודם-כל בהיותם מוכנים לשלם עבור מושאי עניניהם – מה שמבטיח את החירות שבו.
התשלום מרצון של השותפים בשוק מעיד על קיומו במערכת פעילות אנושית-חיובית זו הגורם שמהווה את תנאי היסוד לקיומו של הטוב בה והוא החופש. לעומת זאת, במצבים שבהם ניתן ביצוע המעשים הטובים למדינה ולמנגנוניה, הכפיה המובנית האופיינית שבה מנוגדת מיסודה לאנושיות ולפיכך מהווים סתירה לעצם פעולתה למטרת הטוב. כאשר מופעלים משאבי האזרח, המופקעים ממנו נגד רצונו, נגד רצונו, הרי אף אם הם מנוצלים לסיוע למטרות טובות, הם מהווים חלק ממכונה פקידותית הפועלת באופן הסותר את הרצון הטוב העומד ביסוד המעשים טובים המוצהרים כנובעים מרצון טוב.
אך בזמן שיש להטיל ספק ברצון הטוב של אלה המממנים את יוזמות השלטון – ולפיכך להטיל ספק בהתנדבותם של פקידי הממשל בעלי הרצון הטוב למען הנזקקים לטובתם – אין כל ספק ברצונם הטוב של המעורבים בשוק החופשי; בשוק זה, כל השותפים ביצירה ומסחר של מוצרים ושירותים המועילים לאדם, שאותם הם מעמידים למכירה בשוק, עושים זאת מרצון. לפיכך די בעובדה שהמסחר בכל אלה הוא מעשי כדי להבטיח שהם רצויים על ידם ומועילים להם. בשוק, מבטיחה ההצלחה השיווקית רווחים לכל המשתתפים בפעולה המסחרית – ודבר זה מבטיח את קרבתם המירבית של המעשים שביסוד הסחר להגדרתם כ"טובים".
בשל כך אין דרך נכונה יותר לקבוע את נכונות איכותם של מעשים מאשר שילובם כפעולות הנעשות בשוק החופשי, המספק את מאוויהם של היצרנים והצרכנים גם יחד. מכך ניתן להבין כי מושג המעשים הטובים מוצא בשוק החופשי את מימושו בצורה האמינה והקרובה ביותר למציאות. שלא כבפעולותיהם של המשתתפים במסגרות שירותי המדינה או ביוזמות מיוחדות כמו "יום המעשים הטובים" מייצג השוק החופשי ראשית לכל את היותם של ימי ה"מעשים הטובים" קיימים לאורך כל השנה ולא רק בימים מיוחדים, מה ששופך אור חדש על טבע התלהבותם של בני החברה מיוזמות מומיות מסוג זה.
עובדה היא שכל בני האדם שמסביבנו, העמלים מדי יום, עושים מעשים טובים. זהו, למעשה, היסוד לחיי החברה האנושית בכל מקום בעולם. רוב בני האדם, כל אחד בתחומו, פועל למען מטרותיו שלו, כאשר (במיוחד בעולם החופשי) אלה מבוססות על רצונו החופשי וההתנדבותי להועיל; לא רק שבכך עושה איש המקצוע העמל לא פחות מעשים טובים למען סביבתו, הנהנית ממעשיו, אלא שסביר להניח שלפחות במידת התגייסותו למעשה הטוב במשך כל ימות השנה הוא עולה על כל אלה שמוצגים בימינו לציבור כגיבורים תקשורתיים בתחום זה, כמו אנשי הממשל והמתנדבים-החובבים של יום המעשים הטובים הבודד.
יום המעשים הטובים
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 31 מרץ 2013 07:14
- כניסות: 788
יום המעשים הטובים
או: איך נדע מי עושה לנו טוב באמת?
לפי פרסומי התקשורת בישראל יצאו ביום שלישי אחד, לפני מספר שבועות, כ-250 אלף ישראלים לעשות מעשים טובים במסגרת "יום מעשים טובים" אותו יזמה אשת העסקים והפילנתרופית שרי אריסון. עוד נמסר, באותו הקשר, כי יום המעשים הטובים הזה, שהפך ליום בינלאומי, סחף אחריו גם מאות אלפי אנשים מרחבי העולם, שיצאו כולם לעשות מעשה טוב ב-40 מדינות ברחבי העולם. בישראל הקיף מפעל זה של "יום מעשים טובים" 163 רשויות מקומיות, מתוכן 62 ערביות, ובנוסף התגייסו לענין גם 76 מוסדות אקדמאים ברחבי הארץ, שקיימו פעילויות במסגרת יום זה למען הקהילה. בנוסף לכך, במאות בתי ספר ומוסדות חינוך ברחבי הארץ קיימו התלמידים פעילויות הקשורות ל"יום המעשים הטובים", וגם בצה"ל התנדבו אלפי חיילים לעשות מעשה טוב.
לכאורה, הצלחה גדולה המקיפה בתנופתה בני אדם שונים מבלי להבחין בהבדלים בין מין, גזע ורמה כלכלית, אשר מאחדת בני אדם רבים מסביב לרעיון נכון, מועיל ואנושי.
וכל מה שנשאר הוא רק לשאול: האמנם? האם זה כל כך פשוט ומעשה טוב הוא באמת דבר טוב? האם די בהכרזה על יום של מעשים טובים וברצון טוב כדי שכל כך הרבה אנשים יתנדבו, יתגייסו וייצאו לעשות טוב?
או, במלים אחרות: האם די ברצון טוב כדי לעשות טוב? או, אולי, יש צורך להוסיף לרצון הטוב דבר נוסף וכל אלפי בני האדם אשר נענו לקריאתה של הגב' אריסון לעשות מעשים טובים לא עשו כך באמת? לכאורה נשמע "מעשה טוב" כדבר שכל אדם יודע מהו, ולפיכך רבים מסוגלים לעשיית טוב. אך האם באמת יודעים אנו מעשה טוב מהו?
לכאורה לפחות מהווה מדינת ישראל גן עדן של מעשים טובים שאין כמוהו להדגים את הרצון הטוב שביסוד הסוציאליזם השליט בתרבות ימינו. הרי מדינתנו זו מיוסדת כולה על עקרון המודעות הכלל-חברתית של העזרה ההדדית בין אזרחיה וכולנו מחונכים מילדות על ידי פקידיה להכיר בצרכיהם המיוחדים של החלשים, הנזקקים והסובלים בחברה, אשר המעשים הטובים מסייעים להם בחייהם. אזרחי מדינת ישראל היא כלי מחזיק ברכה אשר גדוש ברצונם הטוב של כל בניו לעסוק ולעשות מעשים טובים. אין ספק שישראל הצליחה להביא את בניה להחזיק ברצון טוב לסייע לאחרים, אך האם די ברצון טוב כדי לעשות טוב? ומהו, בעצם, מעשה טוב?
האם באמת זה כל כך פשוט שבכל פעם שרוצה אדם לעזור לזולתו הוא עושה מעשה טוב?
התשובה לשאלה זו איננה פשוטה, כי כדי להשיב עליה באופן נכון יש צורך להשיב ראשית כל על שאלת-ההנחה שקיימת ביסוד המבצע והיא מהו, בפועל, מעשה טוב? ניתן גם לעבור ישירות לשאלה הבאה: איך נוכל לדעת אם מה שנחשב על ידי רבים כמעשה טוב הוא באמת כזה? הרי בעולם האנושי רבים הם הכזבים, הטעויות וההטעיות המציגים עצמם כאמיתות אך אין הם בכלל כאלה...
הרי בעולמנו רבים הם הנוכלים המפתים אותנו בדברי חלקות להאמין בשקר שהוא אמת. לפיכך, לעתים מזומנות נתקלים אנו בשקרים המוצגים כאמיתות - וכשמדובר בטוב במיוחד, הרי לעתים קרובות מה שנראה כפעולה חיובית ומועילה מסתבר כשלילי ומזיק.
בתנועת ההמונים הגדולה שקמה ביום המעשים הטובים השתתפו המון בעלי רצון טוב, וכולם קיבלו עליהם לעשות טוב בתחומים רבים ומגוונים, שבהם קיבלו הם תפקידים על ידי בעלי תפקידים שחילקו אותן. היו בין המגוייסים לטוב בעלי מקצוע רבים שפעלו בהתנדבות ומתוך רצון טוב תוך שאיפה להועיל לזולת, אך אין הדבר מוכיח כי בפעולותיהם אלה עשו המתנדבים באמת דברים המועילים לבני אדם שנזקקים להן.
כפי שמעיד הפתגם הנפוץ רצופה הדרך לגיהנום בכוונות טובות. ושומה על האדם החי בחברת ימינו, על אף שזו מצהירה כל העת על הדאגה לזולת, כי דווקא ריבוי הפעולות המוצהרות על ידה ככאלה שנעשות לטובת הציבור אינן כאלה. במקרה הרע (והמציאותי והנפוץ ביותר) כמעט כל פעולות הממסד המוצגות ככאלה שמכוונות על ידי דאגה לרווחת האזרח הן כאלה שגורמות לו נזקים קשים, החל מפגיעה בחירותו. גם במקרה הטוב ביותר, כאשר פעולה ממסדית היא באמת טובה, ניתן לגלות באמצעות בירור מעמיק ביסודותיה כי בסופו של יום היא משתלמת לרעה. למעשה, החברה הישראלית שקועה עד צוואר בביצה הטובענית של הוצאות הענק של מדינת ישראל, אשר כל הטובה שהיא עושה לחלק מחבריה (שלעתים קרובות היא מקומית וזמנית) מבוססת על רוע הכפיה המתמיד שיש בפגיעתה האלימה בחיי האזרח.
זוהי בתמצית המלכודת הישראלית אשר מתמשכת על פני 365 ימים של מעשים רעים בכל שנה, אשר גם הם מבוססים על ההנחה השקרית שהם טובים, ולו רק בשל היותם כאלה המבוססים על רצונם הטוב של פקידי הממשל... אם נוסיף לכך את העובדה שבצד הרעה הרבה שנגרמת לאזרח בישראל על ידי השלטון, הרי שאף כי נכון הדבר שכל הפעולות שנעשות למענו על ידי מגוייסי יום המעשים הטובים הינן בעלות אופי חיובי, ספק הדבר באם כולן באמת מועילות – איך יכול הישראלי לבדוק מה באמת מועיל לו או, לפחות, מה יכול הוא לעשות שיהיה טוב בוודאות, ואיך יכול הוא לעשות מעשה טוב?
התשובה לסוגיה סבוכה זו איננה כה מסובכת ופשטותה ניכרת דווקא בכך שכדי לדעת מהו הטוב ולפיכך גם איך לעשותו אין כל צורך בבדיקה של כל אחד ממעשי הממסד או של בעלי הרצון הטוב על יסוד כוונות טובות, כמו של אלה ממתנדבי יום המעשים הטובים; למעשה, כל שצריך לעשות הוא להתבונן במציאות.
כי המציאות האנושית-חברתית הסובבת אותנו במשך כל ימות השנה – זו של רוב בני האדם החיים בעולמנו – היא, למעשה, כזו של מעשים טובים. כל יום מימות השנה , ולא רק יום אחד בלבד, נהנים אנו ממעשיהם הטובים של רוב בני האדם בחברתנו, וגם אנו שותפים לכל המעשה הטוב הרב שנעשה מסביבנו. רוב בני האדם החיים עימנו עסוקים מדי יום ביומו במעשים טובים, המביאים לנו תועלת, הנאה ושמחה. התבוננות פשוטה בעושר המצוי במקומותינו, החל ממזוננו, המשך במלבושינו ובכל כלינו, מכשירינו ואמצעינו הרבים המעשירים ומקדמים את חיינו, וכלה במקומות מגורינו מגלה לעין כל את המעשים הטובים הרבים כל כך אשר נעשים, כשגרה, בכל ימות השנה.
כל אלה נעשים על ידי בעלי מקצוע רבים על יסוד של רצון חופשי, ידע מקצועי ושאיפה להביא תועלת לזולת. ובניגוד למעשיהם של המגוייסים ל"יום המעשים הטובים" או למעשיהם של אלה הפועלים בשירות המדינה, המוטלים בספק מבחינת כשירותם, אין כל המעשים שנעשים על ידי הני האדם בעולם שמסביבנו כל ימות השנה נזקקים לבירור, בדיקה או אימות לגבי איכותם, יעילותם והצלחתם כי כל אלה נבדקים תדיר ועל יסוד יחידאי על ידי המשתמשים בהם בעולם החיצון. שמה של הבקרה הכללית, היסודית והטובה ביותר של המעשים הטובים בעולם האנושי הוא השוק החופשי.
כי העקרונות השליטים בשוק החופשי – זה אשר אנו חיים בתוכו כל ימות השנה – מבטיחים בצורה הטובה ביותר כי מעשיהם של כל השותפים בו יהיו טובים, נכונים, ויעילים הרבה יותר מכל עשיה אנושית שהיוזמה לה באה מחוצה לו. בזמן שפעולות המבוססות על רצון טוב מצידם של בני אדם הנחלצים לעזרת עמיתיהם באירועים מיוחדים או הפועלים באמצעות מוסדות השלטון שחלק גדול מפעולתם איננו מוסכם כלל על משלמי המסים המממנים אותם, אינם בכל מקרה מוצלחים ומעשיים, מובטחות הפעולות הנעשות בשוק החופשי באופן מיוחד מבחינת איכותן היסודית והשתלבותן בעולם האנושי: פעולות בשוק החופשי הן, קודם לכל, ביטוי של חופש; שלא כיוזמות מיוחדות שבאות מחוץ לשוק, אין פעולות אלה נדרשות ליוזמה חד-פעמית כזו או אחרת או למימון שמגיע מגורמים זרים, כי כולן נעשות על ידי בני אדם שחפצים לעשותן על יסוד של בחירה חופשית, ואשר מבטחים בעצמם הן את התועלת שמביאים מעשיהם, הן את רצונם של כל בני האדם העוסקים בהם להשתמש בהם והן את רווחיותם ההדדית לעושים ולמקבלים גם יחד.
לרוב, כל בני האדם שעושים את מעשיהם הטובים בחיי היום יום אינם מוערכים על כך בחברתנו כי באמצעות מעשיהם - טובים ככל שיהיו - הם מקיימים את עצמם (שלא לדבר על כך שבתרבותנו נתפס ומוערך מעשה שנעשה למען רווח כמנוגד לטוב). בחברתנו כידוע, מוענקת ההערכה למי שפועל שלא על מנת לקבל שכר (אלא אם כן הוא איש ממשל) אף כי בשוק החופשי כל מה שיש בידינו וכל מה שמעשיר אותנו נעשה למען שכר וכולנו עמלים כדי להרוויח (ואין אנו מחוייבים להתנצל על שאיפתנו הטבעית לטוב הזה).
בפועל, הסיבה העיקרית לכך שכל ההיקף העצום הזה של המעשים הטובים האלה, שהם בפועל תשתית היסוד של חיינו, הגלומים בהווייה הכלל-אנושית, נדחק לקרן הזווית של תודעתנו, כאילו אין הוא קיים, בשעה שבה אנו חושבים על מעשים טובים. כי אם וכאשר המעשים למען שכר או רווח אינם מוערכים כטובים, ייתפסו כמעשים טובים רק אלה שנעשים מחוץ לשוק העבודה. במצב זה ייתפסו בציבור כל פעולות השוק כאילו הן פחותות מאלה של בני האדם החפצים לעזור על יסוד של התנדבות ורצון טוב, תוך התעלמות מהיות הרצון הטוב והשאיפה להיטיב ביסוד עבודתם של כל העמלים בשוק.
אך כל הרובד הגדול הזה של שוק עושי הטוב אשר מספקים לכל בני האדם בעולם את צרכי קיומם וגם את שפע המותרות שעולמנו עולה על גדותיו מגודשו, אינו נהנה מאותם יחסי ציבור והשקעה תקשורתית שלהם זוכה יום אחד של מעשים טובים או לאורך השנה כולה הממשל הכפייתי-ריכוזי שאנו עבדים בו. כל אלה מגוייסים לשירות הגורמים שמחוץ לשוק, בגלל שלכאורה אינם פועלים למען רווח, ומציגים רק אותם ככאלה שמבטאים את המעשים הטובים, תוך התעלמות מתפיסת האיכות המוסרית שבפעולת השוק החופשי.
למדינה ולשלטון בישראל יש ענין להעלים מתודעת הציבור את המעשים הטובים שנעשים על ידי בני אדם פרטיים שאינם מהווים חלק ממנו, או שחופשיים לפעול בשוק החופשי לפי שיקול דעתם היחידאית ולמען רווח. לדעתם, אם יחשוב הציבור כי ניתן לראות מעשים מסוג זה כטובים עלול הוא לראות את יוזמות הממשל ופעולותיו כבלתי נחוצות או, גרוע מזה, כמזיקות. כדי להנציח את היותם של המעשים הטובים ככאלה שנעשים על יסוד רצון טוב המנותק משאיפה לרווח מקדם הממשל רעיון זה בתודעת הציבור באמצעות שליטתם באמצעי החינוך והתקשורת שקיימים בחברה, תוך הצגתם כמעשיו הטובים למען הציבור.
כדי להתקרב לתוצאות הטובות ביותר האפשריות בתחום המעשה הטוב, כלומר לברור בין כל המעשים שביסודם רצון טוב את אלה שבאמת יצליחו להגשים את התוצאה הטובה ביותר, אשר תיתן למעשה את הסיכויים הטובים ביותר להצליח להיות באמת מעשה טוב, האמצעי הטוב ביותר לכך הוא המאפיין המובהק של השוק החופשי: השאיפה לרווחים; השאיפה להשגת רווחים, המהווה אבן יסוד בפעילות הכלכלית של השוק החופשי, היא יותר ממה שמציין רק את ענינו של היחיד בצבירת רווחים, אלא גם מה שמהווה את מנגנון הפיקוח והבקרה על היותם של המעשים קרובים ככל האפשר להצלחה, כלומר: טובים.
מכיוון שהמעשה הטוב, בהגדרה, הוא מעשה המועיל לאדם, וכל המעורבים בשוק החופשי מעוניינים להשיג לעצמם תועלת, יש בכך את הנחת התשתית המירבית למעשים טובים. בשוק החופשי, מכוונות ציפיותיהם של כל הסוחרים להשגת רווחים פרטיים באמצעות המעשים שיעשה כל אחד מהמשתתפים בו; כל אחד מהם – מוכר, קונה או ממלא תפקיד אחר – משגיח באופן ישיר ובלתי אמצעי על התממשות הטוב שבמעשה ידיו. כך, כאשר כל המעורבים מקפידים על יעילותה ונכונותה של כל פעולה כלכלית, משיגים הם את הבקרה המירבית על איכות הפעולה, אשר מבטיחה את מידת היות המעשים שביסודה טובים ככל האפשר. רווח זה מוכח, לפחות בשל הסכמת אנשי השוק, על ידי השקעתם. דבר זה שונה מהגישה המבוססת על הרצון הטוב ועל השאיפה לעשיית טוב של אדם אחד למען עמיתו. רצונות ושאיפות – נאים ככל שיהיו – אינם שווי ערך לעובדות המוצקות שעליהן מבוסס השוק האמיתי, כמו מידת ההשקעה של החברים בו, המתבטאת קודם-כל בהיותם מוכנים לשלם עבור מושאי עניניהם – מה שמבטיח את החירות שבו.
התשלום מרצון של השותפים בשוק מעיד על קיומו במערכת פעילות אנושית-חיובית זו הגורם שמהווה את תנאי היסוד לקיומו של הטוב בה והוא החופש. לעומת זאת, במצבים שבהם ניתן ביצוע המעשים הטובים למדינה ולמנגנוניה, הכפיה המובנית האופיינית שבה מנוגדת מיסודה לאנושיות ולפיכך מהווים סתירה לעצם פעולתה למטרת הטוב. כאשר מופעלים משאבי האזרח, המופקעים ממנו נגד רצונו, נגד רצונו, הרי אף אם הם מנוצלים לסיוע למטרות טובות, הם מהווים חלק ממכונה פקידותית הפועלת באופן הסותר את הרצון הטוב העומד ביסוד המעשים טובים המוצהרים כנובעים מרצון טוב.
אך בזמן שיש להטיל ספק ברצון הטוב של אלה המממנים את יוזמות השלטון – ולפיכך להטיל ספק בהתנדבותם של פקידי הממשל בעלי הרצון הטוב למען הנזקקים לטובתם – אין כל ספק ברצונם הטוב של המעורבים בשוק החופשי; בשוק זה, כל השותפים ביצירה ומסחר של מוצרים ושירותים המועילים לאדם, שאותם הם מעמידים למכירה בשוק, עושים זאת מרצון. לפיכך די בעובדה שהמסחר בכל אלה הוא מעשי כדי להבטיח שהם רצויים על ידם ומועילים להם. בשוק, מבטיחה ההצלחה השיווקית רווחים לכל המשתתפים בפעולה המסחרית – ודבר זה מבטיח את קרבתם המירבית של המעשים שביסוד הסחר להגדרתם כ"טובים".
בשל כך אין דרך נכונה יותר לקבוע את נכונות איכותם של מעשים מאשר שילובם כפעולות הנעשות בשוק החופשי, המספק את מאוויהם של היצרנים והצרכנים גם יחד. מכך ניתן להבין כי מושג המעשים הטובים מוצא בשוק החופשי את מימושו בצורה האמינה והקרובה ביותר למציאות. שלא כבפעולותיהם של המשתתפים במסגרות שירותי המדינה או ביוזמות מיוחדות כמו "יום המעשים הטובים" מייצג השוק החופשי ראשית לכל את היותם של ימי ה"מעשים הטובים" קיימים לאורך כל השנה ולא רק בימים מיוחדים, מה ששופך אור חדש על טבע התלהבותם של בני החברה מיוזמות מומיות מסוג זה.
עובדה היא שכל בני האדם שמסביבנו, העמלים מדי יום, עושים מעשים טובים. זהו, למעשה, היסוד לחיי החברה האנושית בכל מקום בעולם. רוב בני האדם, כל אחד בתחומו, פועל למען מטרותיו שלו, כאשר (במיוחד בעולם החופשי) אלה מבוססות על רצונו החופשי וההתנדבותי להועיל; לא רק שבכך עושה איש המקצוע העמל לא פחות מעשים טובים למען סביבתו, הנהנית ממעשיו, אלא שסביר להניח שלפחות במידת התגייסותו למעשה הטוב במשך כל ימות השנה הוא עולה על כל אלה שמוצגים בימינו לציבור כגיבורים תקשורתיים בתחום זה, כמו אנשי הממשל והמתנדבים-החובבים של יום המעשים הטובים הבודד.
תתי-קטגוריות
-
6 א בתוך עמי
כתבים על מציאות קיומו של האזרח במדינת ישראל מנקודת מבטו של בן לעם ישראל.
- מונה מאמרים:
- 78
-
6 ב קצרים
- מונה מאמרים:
- 10