סתירה מגמתית

 

סתירה מגמתית

לעתים קיימות בחשיבה השלטת בחברה סתירות מובהקות שאין שמים אליהן לב. אחת מהן היא חוסר ההבנה הקיים בציבור לגבי העובדה שכדי לתת עזרה יש לייצר לפני כן את מה שמאפשר את העזרה.

אי ההבנה המעורבת בכך נובעת מאי ההכרה בעובדה שמנקודת מבט עקרונית, הקצאת משאבים לצורך עזרה לחלשים מנוגדת במגמתה להקצאת משאבים לצורך יצירה מכיוון שההקצאה הראשונה מיועדת לפתרון בעיה קיימת ואילו השניה ליצירת שדה פעולה אנושי חדש.

בחישוב לטווח ארוך, הקצאת משאבים לצורך יצירה משמעה קיומם של תוצרים רבים יותר בעתיד ואילו פתרון בעיות, יהיה אשר יהיה, מבוסס על ייצור תוצרים המכוונים לפתירת בעיות וככאלה מגמתם ממוקדת במה שכבר קים בעבר.

לאור זה, אם נתאר לעצמנו חברה שבה הכל עוסקים רק בעזרה הדדית ובפתרון בעיות קיימות, זו תהיה חברה שנעה לעבר מה שהיה, כאשר היא מגיעה לעוני ואנשיה מגיעים מהר ביותר לפשיטת רגל והכחדה עצמית, אם אין הם ממוקדים ביצירת דברים חדשים.

דבר זה ניתן להבין ביתר קלות אם חושבים על כך שגם כדי להאכיל בני אדם יש לייצר מזון – ואם אין עיסוק בייצור מזון או אמצעים לפעולה במהרה לא יהיה מה לתת.

לכן שומה עלינו כבני חברה לדעת שתמיד קודם הייצור לסיוע. לכן כוחות המנסים להשפיע עלינו לייצר פחות ("לעשות פחות כסף"), מכשילים, למעשה, את יכולתנו לתת. דבר זה נעשה באורח מתוחכם על ידי הצגת הייצור, באמצעות המושג המקובל כשלילי בחברה - "עשיית כסף" – כשלילי – ולעומת זאת הצגת הענקת התוצר כחיובי.

את הסתירה הברורה שבניגוד זה יש לחשוף כצעד משמעותי לקראת הוקעתו ועקירתו מן המחשבה החברתית.

נתונים נוספים