חברת השקר

חברת השקר

על מוסריות של גנבים

אין תעודת עניות גדולה יותר למוסריותו של אדם מהעובדה שהוא מאמץ את מוסריותו של גנב. זה מה שקרה לחברה הישראלית בשנה שעברה. את שנת תשע"א - או 2011 - ניתן לסכם כשנה שבה נכבשה כמעט כל החברה הישראלית על ידי שקר ה"צדק החברתי", שהוא שמה של המגמה המהווה את האיום הקיים הגדול ביותר על קיומו בחברה של צדק אמיתי.

רבים מן ההמונים שיצאו לחוצות ישראל לאחרונה בתביעה ל"צדק חברתי" אינם יודעים מה זה ומה משמעותו של הביטוי, אך הדבר אינו מונע מבעדם להמשיך בפעולתם, כי אין הם תופסים כלל שבכך הם משרתים את המפלצת שדוחפת את החברה הישראלית כולה למצב של אי צדק, שבו כל אדם תובע לקבל את מה שלא מגיע לו.

כי זה, למעשה, כל מה שאומרים הטפשים המוסתים המתיימרים לשאוף ל"צדק חברתי"; כל הרצון בצדק מסוג זה יכול להסתכם באמירה: "אנחנו רוצים את זה – לא מעניין אותנו מאיפה זה מגיע ולמי, אם בכלל, זה מגיע – ואנו רוצים לקבל את זה כאן ועכשיו!"

והרי אין זו אלא טענתו של כל גנב, שרצונו בדבר כלשהו אינו מתחשב בזהות בעליו אלא – אם בכלל – בצרכיו שלו. למעשה, ההבדל בין החפצים לגנוב בשמו של ה"צדק החברתי" לביו גנבים "סתם" אינו אלא בתירוץ. הגנב המודרני עוטף את גניבתו (או את שאיפתו לגנוב) בעטיפה של הצדקה הנשענת על צורך, על יסוד הנחה שיש בצורך כדי להצדיק פגיעה בזכויות קנין של אדם יצרני.

טענה זו משתלבת, כמובן, עם הסיסמאות הנבובות של הסוציאליזם, אשר חילחל בישראל ממעמד רשמי של מגמה פוליטית ממשלתית למצב נפשי של טירוף ציבורי. בין אם אתה זועק את כאבך בהפגנות שווא ובין אם אתה מחזיק במשרה בכירה של ממשל סוציאליסטי, המכנה המשותף ביניכם הוא כזה של גנבים, השונים בפעולה אך לא בעקרון. כך או כך, מסתכם הדבר בכך שתביעה זו איננה אלא ביטוי חדש של פושעי זמננו, אשר משתמשים בכלים שהוענקו להם על ידי פושעי הרוח כדי להציג את פשעם כמוצדק ויותר מכך: כפעולה מוסרית של סיוע שמעניק אדם אחד למשנהו.

בנוסף להיותה של הפגיעה בזכויות הקנין של בני אדם פשע המוכר ככזה לאורך כל ההסטוריה האנושית, מוסף באמצעות הרעיון החברתאי (סוציאליסטי) גם פשע של כזב הגורם לעיוות שאין כדוגמתו בהבנת האדם את אנושיותו; כזב זה עושה יותר מאשר להצדיק את הפושע ולטהר את השרץ שבידו; הוא מציג אותו, בגלל פשעו, כגיבור מוסרי – ואת קרבנו כדמות לא מוסרית. בהסתה זו הוא מגדיל את כנופייתו על ידי גיוס לא מוסרי של הציבור כולו לשירותו.

היפוך זה של תפקידים קיים כבר מזה זמן רב ביסודה המוסרי של תרבותנו, אשר מחד המצדיקה ומחזקת את פגיעת השלטון באזרח העמל על כל פעולה שלו באלימות חוקית, ומאידך מוקיעה כל מי שמתנגד לפגיעה בזכות הקנין, במיוחד תוך האשמת אלה מביניהם שמנסים להגן על קנינם הפרטי בקמצנות, רוע וחוסר דאגה לחברה.

וטוב יעשו אלה אלה התובעים "צדק חברתי" בשמו של סבל אמיתי, אם יתבוננו במקור העוול הנגרם לאלה ש"לא גומרים את החודש": הם יגלו כי את האשמה בכך שישראלי העמל למחייתו אינו יכול להרשות לעצמו בית, מזון או קיום מכובד יש לתלות במוסר הגנבים אשר מוציאים מכיסינו את השייך לנו כשהם מצדיקים את פעולתם בטובת החברה – ומשקרים.

ולא שהשקר שעליו בנויה כל השיטה הישראלית הוא כזה שאלה שתומכים בו יודעים שהוא אינו אמת (אף כי יש רבים שבאמת מאמינים בו), אלא שאלה התומכים בו – בין אם הם מפגינים בכיכרות החפצים ברכוש לא להם ובין אם הם פקידים בכירים העושים בקנין האזרח כבשלהם – אינם מסוגלים כלל להבחין בהבדל בין אמת לשקר. דבר זה נובע מכך שבגלל חוסר הצדק השולט בחברת השקר מלכתחילה אין רוב בני האדם יודעים מה שייך למי באמת.

בחברה הישראלית, שבה חונך האזרח מיום היוולדו לסוציאליזם, כלומר לזכותם (כביכול) של בני אדם לעשות ברכושם של בני אדם אחרים כבשלהם, הפכו כל האזרחים לשותפים במידה זו או אחרת לגניבה. הדבר עולה בקנה אחד עם ריבוי הפעולות, המרכיבים והגורמים הקיימים בעולם הכלכלה החדשה, שבגללם קשה ביותר לאדם להבחין בין אמת לשקר, בין יצרנות לגנבה, בין טיפשות לחוכמה ובין רצון טוב של אנשי ממשל שחפצים להועיל לאזרח באופן מעשי לבין מזימה שלטונית שמטרתה להכניס כספים לקופת המדינה.

אלה התובעים "צדק חברתי" מודים בתביעתם זו כי הם חפצים בצדק וכי הם מכירים בכך שממדינת ישראל גורש הצדק – ובכך הם ...צודקים. אדם אינו צריך להיות מבין גדול או גאון בנושא הצדק כדי להבחין בכך שיש משהו לא צודק באופן חמור בעובדה שבני אדם שעמלים כל ימי חייהם אינם מצליחים להשיג לעצמם קיום אנושי ראוי. אך אין די בתביעה העיוורת, השקרית והאלימה בטבעה לחיים טובים כדי להחליף את השכל, את הצדק – ואת האמת.

כי ביסודו של דבר, מתחת להר השקר שמוחץ תחתיו את החברה כולה, עדיין חיה ונושמת האמת – וזו איננה מסכימה עם השקר. כפי שהאמת, שהיא יסוד החיים, איננה מסוגלת לשאת את השקר אין הרעיון של "צדק חברתי" יכול לחיות בשלום עם צדק מציאותי. הבנת היות התביעה ל"צדק חברתי" תוצאה וביטוי של מוסר גנבים שקרי שהשתלט על החברה חייבת לעלות בקנה אחד עם הכרה בעובדה שאין לגנבים שום זכות קיום עצמאית, כי הם תלויים למחייתם באלה שמהם הם גונבים.

ברוח זו יש להכיר בכך שאם תעבור החברה כולה למצב של אמונה בשקר של "צדק חברתי" תהיה משמעות הדבר חברה של גנבים ושקרנים גם יחד. לפיכך, מקורה של הסכנה הגדולה שמאיימת על קיום החברה הישראלית איננה הפגיעה של גנביה בזכות הקנין של יצרניה אלא האמונה הטפלה בשקר שהשתלט עלינו, זה המצהיר על כך שהצדק – מכיוון שאיננו מוחלט – הוא ענין של הסכמה, דמיון והחלטה שאינם נזקקים לעובדות.

רוב בני האדם בחברה הישראלית נולדו לתוך מצב מוסרי שלילי, שרווי בשקר, באי צדק ובסבל, שלא הם בחרו בהם. צעקתו של מי שסובל היא לגיטימית, אמנם, מבחינה טבעית, אך אין היא מבטאת צדק ולפיכך אל לנו לטעות ולהחליף את הכאב בצדק. הדרך לצדק אמיתי חייבת להתבסס על הבנה שתביעתו של אדם סובל – ואין זה משנה כמה - למה שלא שייך לו היא שקרית ולפיכך איננה צודקת. במצב של צדק מותר לסייע לסובל אך אסור להיכנע לו.

נתונים נוספים