רחמונס

רחמונס

או: בין צדק לרחמים

מה משותף למועצת יש"ע, לבוש ולאבו מאזן? האמונה בערך הרחמים המשותף להם.

שבגלל רחמי העולם המערבי על הפלסטינים הם לוחצים על ישראל להשתתף בויתורים במאמץ החמלה העולמי על הערבין על חשבון היהודים. וכאשר "רחם" מושמע בסוף עצרת המחאה של יש"ע, המבקשת לרכוש את אהדת המערב, הם מבצעים מבלי משים השוואת תנאי רחמים ובכך מצהירים על שותפות ערכי יסוד.

ומי יודע כמה יועצים אמרו לנשיא בוש בבית הלבן לפני ביקורו בישראל שאם יבקר באושוויץ לפני בואו למזרח התיכון הוא יקנה אוטומטית את לבבות הבוחר היהודי ואולי הוא מאמין שגם את לבבות האזרח הישראלי, כי שני אלה עולים בקנה אחד.

אך כמו נוצרי טוב הוא אינו מבחין בין רחמים לצדק. כמו נוצרים רבים מבני ישראל הוא מצדיק את קיומה של ישראל ברחמים באמצעות קיומו של "מקום תחת השמש" ליהודי הנרדף, והתקשורת לא מפסיקה, מצידה, לטרטר על הביקור של משלחת תלת-דתית יהודים, מוסלמים ונוצרים שהלכה לאושוויץ – שוב, על יסוד של ערך הרחמים המשותף לכולם.

אך זה שמדבר על רחמים מתחמק מלדבר על צדק. וכך הדבר גם עם כל מי שנראה למעורבים כי הם זכאים לרחמים – כמו, למשל, אלה שיש לרחוש לפליטים, תוך שהם שוכחים כי הרחמים על הפליטים אינם צדק אלא התעלמות ממנו.

נתונים נוספים