שנאת החינם מטעם

 

שנאת החינם מטעם

הסוד הכמוס של תיק רבין

הסוד שאותו מתאמץ השמאל מחנה השמאל להסתיר מכולנו הוא שיגאל עמיר הגיע למסקנה שמה שצריך לעשות למען עם ישראל, כדי להציל את חייהם של אלפים ממנו, הוא להרוג את יצחק רבין.

הדגש הוא על המלה-מושג "מסקנה": עשר שנים השמאל מסתיר, כסוד צבאי, את עובדת היותו של עמיר אדם, ויתרה מזו אדם חושב, כזה המגיע למסקנות ופועל ליישמן.

זה לא שהשמאל חושב אחרת; הוא איננו חושב כלל! אינטואיטיבית, יודע מחנה השמאל כי כל קירוב של מתנגד למעמד אנושי, כזה של אדם חושב, פועל נגדו עקרונית.

לכן מוצא השמאל לנכון להשמיץ את מתנגדו, יהיה אשר יהיה, עד כדי כך שהוא מונע ממנו את הצרכים האנושיים היסודיים ביותר. ודרכו של השמאל, בהקשרכזה, תמיג היתה השמדת צלם האנוש של היריב עד כדי יצירת מצב שמצדיק את האמירה: "הוא חסר צלם אנוש"...

אך אנו לא שמענו אף פעם את השמאל אומר זאת כלפי רוצח אוייב עמנו, אשר דם ילדים קטנים מבני עמנו שותת מאצבעותיו; כל רוצח יהודים, מימי קדם ועד לשבוע הזה הוא, עבור השמאל, בעל צלם-אנוש. רק "רוצח ראש ממשלה" איננו.

זוהי הדוגמה הראשית לשנאת החינם מטעם; זו שנאה החורגת מהנורמליות, כזו שעצמתה יוצאת מגדר ההתנהגות הרגילה ואיננה עומדת ביחס המתאים הנהוג מבחינה תרבותית, חברתית וציבורית לגבי מבצעי פשע דומה. השנאת העצומה המופנית נגד יגאל עמיר היא מהות רגשנית, המופעלת כלפי אדם בשר ודם אשר פגע בסמל. השמאל מטפח שנאה זו, אמצעי בידיו נגד כל מי שאינו מסכים עימו, כפי שהפלשתינים מטפחים בגני הילדים שלהם את שנאת היהודים באשר הם.

כך, למעשה, המכשיר העיקרי שמשרת היום את מחנה השמאל הישראלי (חומר רעיל שהופק על ידי הסוציאליזם עוד מהזמן שלפני "הקנין" של מרכס) הוא השנאה. השנאה היא רגש ועם רגש לא מתווכחים, לא מתדיינים. שנאת חינם הוא המימד שבו הרגש מנוגד לשכל (זה שיש בינינו כאלה המטיפים לו מזה דורות): השמאל איננו מוכן לדיון או בירור רעיוניים של העומד ביסוד המעשה, או, מה שבהכרח יעלה בכל בדיקה מקפת של התיק: הלגיטימציה של פעולות רבין עצמו. אך מה שהשמאל בעיקר איננו מוכן לו – ואיננו יכול לעמוד בו – הוא שיסתבר בבירור משפטי כלשהו שיגאל עמיר, גם אם יורשע ברצח, הוא שפוי, אינטיליגנטי - ואידיאליסט.

מבחינת השמאל אין אידיאל יכול ללכת ביחד עם רצח. כדי לסתור את העובדה ההסטורית שהדבר איננו נכון ושרצח מנהיגים התקיים תמיד בהסטוריה, ואף זכה להכרה וללגיטימציה במקרים רבים, היה צריך השמאל להשתיק אומה שלמה ובמיוחד את אותם אלה בה שעוד זוכרים די כדי לדבר.

חוץ מזה, השמאל איננו מוכן לכך שיהיו אידיאות כלשהן שאינן במחנהו; דבר כזה גם עלול להשמיט את שליטתו האלימה בתחום האידיאות. עימות אידיאולוגי, מבחינתו, עלול להביא את הציבור לויכוח, לדיון ובסופו של דבר אף לידיעה – ואת זה, שמשמעו ציבור של משכילים המחזיקים בדעה בשל מסקנה עצמית ומחשבה עצמית, השמאל איננו יכול לסבול; הציבור שהשמאל מבסס עליו את שלטונו איננו כזה. ויתרה מזו, השמאל איננו מוכן להכיר בקיומו של ציבור שלם של בני אדם נאורים, תרבותיים, העוסקים בידע.

כאלה הממלאים ישיבות, למשל.

אך יגאל עמיר, המכונה בפי השמאל "רוצח מטורף", לא היה תלמיד ישיבה. מבחינה מסויימת הוא היה, מבחינת השמאל, שילוב מפחיד (את השמאל) של חובש כיפה ואקדמאי גם יחד, רמחנא ליצלן!

אם היה עמיר תלמיד ישיבה זה היה אחרת (וניתן גם להבין מדוע ציבור עצום של יהודים דתיים איננו מעוניין לראות את מי שהוסכם בינו לבין השמאל כמושא תיעוב, כנציג היהדות המלומדת); הרי במשך שנים רבות נאבקו דורות של אנטישמיים אנטי-דתיים להציג את בילויים בתלמודי התורה של מיליוני יהודים חובשי כיפות כעיסוק פרימיטיבי, עקר, בזבזני ומנותק מן המציאות.

היום כולנו משלמים את מחירה הגבוה של מחיצת-דורות בישראל - של מחיצה, תרתי משמע, המפרידה בין היהודי החילוני, דוחה הדתיות, לבין היהודי הדתי, תלמיד הישיבה, המקיים את מצוות תלמוד התורה ככתבה.

אי ההבנה ההדדית של עובדה זו מהווה את עלה התאנה שמאחוריו מבצע השמאל את פשעיו נגד הצדק מתוך התיימרות של הגנה על ערכי אנושות נאצלים; במשך עשר השנים שעברו מאז מותו של רבין עשה השמאל כמיטב יכלתו כדי להסתיר את העובדה שזה שירה בו היה אדם שפוי והוא עשה את מעשהו על יסוד רעיון.

שהיה זה חובש כיפה שהיה תלמיד משפטים באוניברסיטה לא-דתית, אדם שהוכשר, מקצועית, לשמש בקודש המערכת המשפטית הישראלית, אשר מנוגדת להלכה היהודית בתוקף היותה כזו אשר איננה מקבלת על עצמה את ההלכה היהודית.

ואין ספק שחשב עמיר כי, ברוח המשפט ההומניסטי, הוא יזכה להציג את טיעוני ההגנה שלו קבל עם ועדה – ואולי אף חשב שיצליח, לפחות, לגרום לקהל, לציבור, לחשוב. אך גם את הרעיון הזה לא היה מוכן השמאל להרשות שיעלה לדיון ציבורי.

מדוע? כי יש רעיונות כה רעים, שהשמאל אינו מוכן לכך שהם יעלו לדיון, מכיוון שאז עלול להתברר שאנשי השמאל נקטו בהם בעבר. למשל: שרצח פוליטי הוא דרך נאותה לתפוש שלטון. למשל, שיש גבול למידה שבה אתה יכול לרמות עם, תוך שימוש בדמוקרטיה כבתירוץ לפגיעה בזכויות האדם שלו.

מבחינת השמאל מורשת רבין איננה מיועדת לבדיקה רציונלית, אלא רק להערצה.

כפי שאחותה הסימטרית, גזר הדין שהושת על עמיר, הוא תוצר טהור של שנאה, אשר אינה מוכנה לבדוק את הנחותיה העצמיות. גזר דין זה אינו מנומק אינטלקטואלית. כמו כל הגישה לעמיר הוא מהווה הזמנה למסע לכיוון אחד: שנאה, תיעוב וגועל הם התחנות היחידות בכביש המהיר הזה. לא תמצא בו מחשבה ועיון, תוצרים של התמודדות עם עמדה. מבחינת המחנה השלטוני, פגיעה בעומד בראש השלטון לא תזכה להכרה כתוצר של השקפה. מבחינה ציבורית וחברתית, עליה להיתפש כסטיה מהאנושיות, כטירוף.

אם נסכם את מה שבכירי השמאל נוהגים לומר בכל הזדמנות שבה עולה ענין רצח רבין, תהיה התוצאה הפחדה נקיה וטהורה של כל מי שיעז להעלות על דל שפתיו "נרטיב" כלשהו, שיהיה שונה אף במלה מזה שהותר לפרסום על ידי המפלגה.

פעם בשנה, מזה עשר שנים, מתמלאות תכניות המלל שבתקשורת בקומיסרים המתנדבים להגן על כבוד הצנזורה השמאלנית ולאיים בפרהסיה על כל המאיים להפר את השתיקה הרעשנית של השמאל על מות יקירו – ואלה שמאחורי הקלעים רווים נחת מהופעה זו של המריונטות שלהם, שאין ספק כי די בה כדי להחליש דעתו של כל בעל משרה או משפחה, עד שיבין כי הליכה שאיננה בקו המפלגה תעלה לו ביוקר המחיה...

ובראש הפירמידה צועדת שנאת החינם של השמאל ליגאל עמיר. שנאת חינם, כי היא איננה מבוססת עובדתית. היא כזו, מכיוון שמה שעשה עמיר איננו עומד בשום יחס למעשי הרוצחים המרסקים גולגלות ילדי יהודים במשך לפחות מאה השנים האחרונות.

אם ניתן לאיש שנאת החינם לומר את דברו, זה יהיה בערך כך: "ליגאל עמיר מגיע מוות. אם הייתי יכול הייתי הורג אותו אפילו יותר מפעם אחת. מכיוון שאינני יכול, אני מצווה לו מוות בחייו, וזה יבוא לידי ביטוי בתנאי מאסרו, המקפידים לענותו רוחנית ולדכא כל היבט אנושי של מה שנותר מחייו (כדי שנוכל להענישו עוד יותר וגם להוכיח כי הוא לא היה אף פעם אנושי)."

מבחינתו של בעל השקפה זה, רצח אינו שווה לרצח - ויגאל עמיר הוא הגרוע מכל הרוצחים האפשריים, אף יותר מזה שרוצח אנשים חפים מפשע במרכזי ערים על לא עוול בכפם, אשר, במובן מסויים, אחראי הנרצח לקידום הסכמים עימם. מבחינתו של מחנה השמאל, האוייב הוא רוצח לגיטימי – יגאל עמיר לו. לכן יש למסד כלפיו שנאת חינם מטעם, ואסור לאיש להעלות, אפילו ברמז, את המחשבה שיש בעמדתו משהו מן האנושי.

נתונים נוספים