תורת הקבוצות

 

תורת הקבוצות

"העובדות הסוציאליות הציקו לי... ...הן אמרו לי שיקחו לי את הילד" מתייפחת אשה שנחשדת בכך שרצחה את תינוקה בדקירות סכין. מי יודע מה הם עשו לאשה אומללה זו, במה הם גרמו לכך שהיא תהרוג את פרי בטנה (אם בכלל עשתה זאת). את זאת ניתן רק לדמיין – אך מה שברור הוא המסלול שחייה יתנהלו בו מעתה: היא תיעלם לתמיד בדרך הגיהנום שנקבעה לה היום, בחודש דצמבר 2001, לאחר שתעבור את התחנות הידועות לישראל הלינצ'אית: מעצר, משפט תקשורת, תביעה להגנה על הציבור מהמפלצת והורדה לבור הכלא עד שתצא, לאחר "שיקומה", דחליל חסר צלם-אנוש ואישיות, קרבן נוסף בשרשרת נקטלי המערכת...

אך אלה שהביאו אותה למצב זה ימשיכו בתפקידם ביתר מרץ ובמשנה עוז: קודם כל הם ישתמשו במה שקרה כהוכחה לכך שצדקו כשרצו לקחת ממנה את ילדה – וזה יתן להם, כרגיל, יותר כוח וסמכויות. לא רק שאיש לא יעלה בדעתו לשאול את נבחרי הציבור המפוקפקים הללו מי ומה נותן להם את הזכות לחדור מזה למעלה מחמישים שנה לחייו של האזרח הישראלי אלא שהם עוד יקבלו חיזוקים מהתקשורת והזדמנויות רבות לספר כמה ניסו להציל את התינוק הרך מידי המפלצת שרצחה אותו, לבסוף, ושהיתה, במקרה, זו שילדה אותו...

בשבילי, העובדות הסוציאליות אשמות עד שתוכח חפותן. בתנאים הקיימים הן גם לא תעמודנה למשפט. כי העובדות הסוציאליות שייכות לקבוצה נבחרת שהיא האמא של כל הקבוצות המוגנות, אשר נהנות כולן יחד וכל אחת מהן לחוד לחסינות הגבוהה ביותר הקיימת בישראל של היום: זוהי קבוצת הקבוצות, זו המגינה על כל הקבוצות המקופחות.

קבוצה זו מורכבת מעובדי הציבור המציגים עצמם ככאלה האוהבים את הציבור ודואגים לו יותר מכל – גם יותר מבני משפחתו, משארי בשרו או אפילו מאלה שילדו אותו – מצליחים בכך על ידי הצגת כמה יוצאים מן הכלל נדירים (ואולי האם האומללה שלעיל היא דוגמה לכך). קבוצה זו כוללת עובדים סוציאליים, פקידי מס, עובדי עיריה, אנשי חינוך וכמות גדלה והולכת של אנשי ציבור המטפלים באזרח מעריסה ועד קבר – בין אם הוא חפץ בכך ובין אם לאו.

מה שמאפיין אותם זה שהם דורסים את היחיד בשמו של הציבור והם עושים זאת על יסוד הגנה על הקבוצה שהוא משתייך אליה. אנשי הציבור האלה, אשר כל אחד מהם עבר קורס, השתלמות או מסלול בן כמה שנים המעניקים לו, לדעתו, הבנה אלוהית לגבי המתרחש בנפש האדם, פוגעים באנשים ונשים, זקנים וילדים, שחורים ולבנים, זרים ומקומיים, בשם הגנה על קבוצות השתייכות אלה בדיוק; הם אינם רואים את היחיד שאותו הם מועכים, אם הם עושים זאת בשמה של הקבוצה שהוא משתייך אליה ולמענה; אם הם פוגעים בצעיר, הם עושים זאת למען הצעירים. אם מדובר באם, פגיעתם מבוססת על דאגתם לאמהות וכיו"ב.

כל זה הוא חלק ידוע בחברת זמננו, שבה פועלים בוני הישויות הקולקטיביסטיות: אלה פועלים בחברתנו, יוצרים ישויות יש מאין וגורמים לציבור להאמין להם ולהקריב למענן את היקר לו: שחורים, ילדים, נוער, צעירים, זקנים, בת-ימים, חולונים, תל-אביבים, צפוניים, אנשי עיירות פיתוח ועוד רבים רבים, שבאים תמיד בשמן של קבוצות, קבוצות וקבוצות...

נתונים נוספים