שמחת ההפסד

 

שמחת ההפסד

היום הודיעו על ההפסד של נבחרת ישראל בכדורגל לנבחרת שבדיה 5:0. הופתעתי, נבוכתי ובושתי לרגש השמחה שגאה בקרבי, שמחה לאיד, גדולה כמעט כמו זו ששמחתי כאשר הגיעה ישראל למקום הכמעט אחרון באירוויזיון - או באירוביזיון.

כשניסיתי לרדת לשרשי מה שראיתי כבעיה - את היותי בעל תגובה רגשית עזה של שמחה לאיד - הבנתי, לשמחתי, שלא כך הוא: שמחתי נובעת דווקא מההיפך - מכך שמושג שלילי איננו מנצח, מכך שהצלחותיהן של "נבחרות ישראל" או כל הגופים המייצגים את ישראל, יוצרים שמחה שאיננה במקומה, שמחה לא רציונלית, לאומנית, מיסטית ומסוכנת.

סכנתה של שמחה מלאכותית זו היא האדרת של המפלצת ששולחת אנשים למוות ורומסת אנשים בתירוץ של השמירה על חייה, מפלצת השחור של הקולקטיביזם המקומי המתייצגת מתחת לכותרת "ממשלת ישראל" הנותנת לבני אדם שמחה וגאווה שאינם ראויים לה כלל ולוקחת מהם בזכות נתינה מפוקפקת זו הרבה הרבה מחייהם האזרחיים.

לאור כל זה אין שמחתי כזו שאוהבת את ההפסד של הטוב אלא כזו הנובעת מהפסדו של הרע – ולפיכך מוצדקת.

נתונים נוספים