הפגם שבקרבן

הפגם שבקרבן

הגונב איש ומכרו

 

שיחה ששמעתי לאחרונה מפי הרב לוגסי ביחס לנושא האקטואלי של עשרת הרוגי מלכות העלתה למודעות הציבור אירוע ידוע מתוך סיפור תלמודי הידוע בציבור היהודי כ"קמצא ובר-קמצא", שבאמצעותו מבטא התלמוד את הלך הרוח ששרר בעם ישראל בתקופת חורבן הבית. בשיחה זו הראה הרב את הקשר הקיים בין המצב דאז למצב העכשווי של עם ישראל.

 

ב"קמצא ובר-קמצא" מדובר בדחייה של העלאת הרומאים קרבן לבית המקדש, מחמת היותו בעל מום בשל פגם שנמצא בו ושמנע ממנו להיות ראוי לעלות על מזבח ד'. אלא שקיים ויכוח, שעדיין לא הוכרע עד ימינו, בשאלה האם פגם זה היה בפיו או בעינו של הקרבן המיועד. הרב לוגסי התייחס לנושא זה בביטול ואמר כי הסיבה להופעת הפגם והשאלה שבאה בעקבותיו נובעת מכך שהדבר מבטא את הפגם בגישת העם היהודי נכון לאותו זמן (וגם לימינו); קלקולי אותו דור לא התבטאו בפגם שבקרבן (אשר גרם לפגיעה בכבוד הרומאים) אלא בחוסר יכולתם של בני העם היהודי (אז ועכשיו) להפעיל את שני האיברים שבהם היה פגם: העין והאוזן.

 

בני אותו דור, לדברי הרב, נמנעו מלהשגיח במה שראו – ואח"כ נמנעו מלהביע את דעתם או לבטא את דעתם בנושא. בתחילה הם לא השתמשו מספיק בעיניהם ולאחר מכן לא אמרו את דעתם בתגובה למה שראו. שני פגמים אלה, המצביעים על חוסר איכפתיות מצידם, מבטאים את התדרדרותו המוסרית-חברתית של העם ומאוחר יותר את אבדנו של העם כולו ובעיקר של קדשיו.

 

כמו בתקופתנו, קבע הרב, שבה מתרחשים דברים לא מקובלים, כמו מעשי רצח רבים שבהם הריגת בני אדם את הוריהם או הכאת תלמידים את מוריהם ואירועים מזעזעים רבים תופסים את כותרות העיתונים, אם בני העם אינם מוצאים לנכון לקחת לתשומת לבם אירועים כאלה על ידי הבחנה בהם ועל ידי הבעת דעה לגביהם הם לוקחים חלק באחריות להתפתחותם כעם ולהמשך ההתדרדרות המוסרית שלהם.

 

בראש כל החטאים נמצא העוול של "גונב איש ומכרו" הנפוץ ביותר בחברתנו בדרכים שונות ושומה עלינו ללמוד ולראות את דרכי הופעתו הרבות בחברה, כי הוא המטיל על החברה כולה כתם קשה מנקודת המבט של הקב"ה והצדק של עולמו. הקיסר הרומאי שהחליט "לתקן" את פשעו של העם היהודי כמוהו כחילוניים מסויימים בני זמננו, שהם שונאי דת, אשר מוצאים לנכון להבליט את חטאי העם כשהוא עובר על איסורי ההלכה. הוא פוסל במומו שלו כאשר מספר בני האדם שהוא גונב ומוכר עולים לאין ערוך על חטאם של בני יעקב שמכרו את יוסף למצרים.

 

אך החטא עדיין נמשך בימינו כאשר בני ישראל מעלימים עין מהדרכים הרבות שבהן היהודים מבין אזרחי ישראל, הנמצאים בהנהגת המדינה, פוגעים קשה ביהודים בעלי קנין, פוגעים בכבודם ונוטלים מהם את זכויותיהם כבני אדם, כמו בגירוש האכזרי של גוש קטיף או החוק הדרקוני שמאפשר לח"כים ולשליחיהם לפגוע באזרחי ישראל מתוך טענות על נשיא שויונית בנטל כביכול תוך פגיעה בכבודם האישי.

 

משמעותו של השיעבוד שתחתיו חיים בני העם היהודי בישראל של היום היא, בפועל, מכירה של בני אדם תמורת רכושם ועבודתם לגורמים זרים, במיוחד כאשר השלטון במדינת ישראל מציג את עצמו כמי שדואג לצרכיהם אך פועל באופן בלתי מוסרי ובניגוד גמור להלכה היהודית. סוג כזה של גישה פועל בניגוד לצלם האנושי שבו נברא האדם, ולפיכך גם בכבוד האדם – שלא לדבר על חירותו.

נתונים נוספים