אוצר ללא מוסר

 

אוצר ללא מוסר

על מה שיורד לטמיון

לא רבים יודעים את מקורו של הביטוי הנפוץ "ללכת לטמיון" אך רבים מבינים את משמעותו המעשית – ללכת לאיבוד. מקורות המלה נמצאים, כנראה ביוונית, ומשמעה "חדר איכסון". בצורה מפורטת יותר נכנסה המלה ללשון כאשר השתמשו בה כדי לציין בשפת התלמוד את אוצר המלך. באחת ההתייחסויות התלמודיות לשימוש זה נאמר "משל למדינה שהיתה חייבת... למלך ושלח המלך גבאי טמיון לגבות" (ויקרא רבה יא ז) – כלומר שגובה המסים (כמו זה של היום) אינו אלא ממונה מטעם אוצר המלך (או המדינה), אשר נשלח להוריד את נכסיהם של האזרחים לטמיון - וכמעט למותר לציין כי השימוש הנפוץ בביטוי זה הוא תוצאה של ההבנה החברתית כי הדרך לאוצר זה היא חד-סטרית...

במקום אחר בתלמוד נזכרת המלה "טמיון" באופן המלמד על כך שיש בהגעתו של נכס לאוצר המלך ערך שלילי השקול לאבדן נכסים: "אמר רב בשביל ארבעה דברים נכסי בעלי בתים יוצאין לטמיון על כובשי שכר שכיר ועל עושקי שכר שכיר ועל שפורקין עול מעל צואריהן ונותנין על חבריהן ועל גסות הרוח וגסות הרוח כנגד כולן" (סוכה כט ב). מעבר להדגמה נוספת זו על היות אוצר המלך מקום שמה שנכנס אליו איננו חוזר אל בעליו, יש בדברים אלה גם ביטוי לחוכמה עמוקה מצידו של אומרם, שכן ציון זה של ארבע הסיבות שיביאו לכך שנכסיהם של בעלי קנין יירדו לטמיון (כלומר שיגיעו לאוצר המלך) קושר את התנהגותם של בעלי קנין אלה לניהול כלכלי קלוקל של עניניהם. בתמצית, מטיל רב את אשמת הפסדם של בעלי הרכוש על ארבע צורות של התנהגות לא הולמת שלהם כלפי עובדיהם: קודם כל מדובר בפגיעתם בשכר עובדיהם (כובשי שכר שכיר ועושקי שכר שכיר) שמתבטאת באי תשלום של המגיע להם עבור עבודתם או בפגיעה בזכויות הקנין שלהם, שנית מאשים רב את "בעלי הבתים" בהשתמטותם מאחריות והטלתה על אחרים – ושלישית מציין הוא את גסות הרוח כמה שמגדיר באופן כללי את כל המכשלות הללו ביחד.

לא מן הנמנע שאם היה רב חי בזמננו הוא היה רואה בסוציאליזם הממלכתי השולט בישראל ביטוי כולל של כל הבעיות הללו, כאשר במקרה המיוחד של מדינת ישראל חוגגת ברמה גסות הרוח הננקטת נגד האזרחים. זו מתבטאת הן בשליחי אוצר המלך (בימינו משרד האוצר) המפקיעים את רכושם והן באלה המתיימרים להגן על זכויותיהם של העמלים מפני הדוחקים בהם בנושאים כמו הלנת שכר ותנאי עבודה. גסות הרוח מתבטאת קודם כל בכך שמשרתי המדינה מסירים כל אחריות מעל כתפי המדינה והנזקקים לה (באמת או רק לכאורה) והטלתה על אחרים. שיטת המזימה הסוציאליסטית, המטילה על משלמי המסים העמלים את האחריות לממן את קיומם של הנזקקים איננה אלא תירוץ שבאמצעותו פוגעים בזכויותיהם של האזרחים במטרה מוצהרת לסייע לאזרחים אחרים, שאינם אלא אלה שנגזלו על ידי השיטה בדורות הקודמים. בשיטת הרווחה הקיימת בימינו מוסתרת גסות הרוח של אלה שפוגעים במשאבי אזרחי ישראל מאחורי מערכת הטיעונים הממוסדת של הפילוסופיה הסוציאליסטית.

פילוסופיה זו מצדיקה את כל חלקי המנגנון שבאמצעותו נפגע היצרן הישראלי, החל מהציגה את דמות האזרח המוסרי ככזה שעמל כדי לשרת את המדינה ואת החברה, את פקידי המדינה כמי שעמל על טיפוח ודאגה של כל הנזקקים בה – ואת המוני הארגונים הדואגים לזכויות העובדים, שבראשם ההסתדרות הכללית, כמי ששומר על זכויותיהם כשהוא תובע להעלות את שכרם (אך לא יותר מזה).

תפקידה של כל המגמה המאורגנת הזו הוא לדאוג שכספו של האזרח ימשיך לרדת לטמיון, כאשר משרתי המדינה, תוך התיימרותם להגן על משאבי משלמי המסים מפני פגיעה בהם, מקפידים שלא לערער על זכות המדינה לגבות כאוות נפשה עוד ועוד מסים, ולמעשה לגרום לאזרחיה הפסדים מצטברים העולים בהרבה על מה שמצליח האזרח להרוויח מהורדת מחירי מצרכים והעלאת שכר מינימום. אלה האחרונים, הנתפסים כהישגים סוציאליים לא מבוטלים של השמאל, אינם אלא חלק ממורשת הברית האנטי-פרולטרית שכרתו ביניהם הממשלה וההסתדרות עם קום המדינה.

מעמד הפילוסופיה בחברה בכלל ובמסורת ישראל בפרט הוא שנוי במחלוקת. מחד מתייחס אל הפילוסופיה העולם האקדמי מתוך כבוד(*) אך מאידך יש רבים בחברה הרואים בה נושא לא מעשי, המבטא ניתוק הקיים בין החשיבה המופשטת לבין עובדות המציאות. גישה אחרונה זו התפתחה בציבור במשך דורות שבהם גברה, בהשפעת הנצרות, ההפרדה הפילוסופית בין חומר לרוח ואנשי מחשבה הוכיחו את היותם רחוקים מיכולת של תפקוד במציאות ה"אמיתית" והביאו, במקרים חמורים במיוחד, אף אסונות גדולים על בני האדם. כל זה – ביחד עם היכולות השכליות המיוחדות שתובעת החשיבה הפילוסופית הוציא למחשבה בכלל ולפילוסופיה בפרט שם רע בקרב בני האדם ה"פשוטים".

היום ספונים העוסקים בפילוסופיה בד"כ במגדל השן של האקדמיה כשהם מרוחקים מן העם – למעט במקרים נדירים שבהם מצליח אדם בעל שיעור קומה פילוסופי לתפוס עמדה בעולם הפוליטי. זהו המקרה של שר האוצר שיש היום לישראל, אשר בחר בדרך חיים פוליטית אחרי שהיה מרצה אוניברסיטאי בתחום הפילוסופיה. אך בעובדה שבראש משרד האוצר בישראל נמצא היום אדם משכיל המחזיק בתואר ד"ר לפילוסופיה יש משום חיזוק לסברה הפופולרית הנפוצה לגבי פילוסופיה במובן הגרוע הזה, שמשמעו שאין לפילוסופיה קשר למציאות, שכן הוא מיישם במדיניותו תפיסה סוציאליסטית.

בהובילו את מדיניותה הכלכלית של הממשלה, מבטא שר האוצר הנוכחי את הריכוזיות הסוציאליסטית במירעה בכך שהוא פועל כעריץ בלתי מוגבל: הוא מחוקק מסים חדשים לבקרים, קובע מחירים, עלויות ושכר של מגזרים, תוצרים וערכים באופן המתעלם לגמרי מדרישות השוק ולמעשה מכתיב לחברה הישראלית מי יחיה בטוב ומי לא, ושולט ב"כמה" בלי להזדקק לשום "למה"... כמו סוס טרויאני שמאלני שהצליח לחדור אל הממשל הכאילו-ימני, מיישם הפרופסור את הפילוסופיה הפשיסטית, המעניקה את השלטון המוחלט למדינה, נציגתו כביכול של הציבור.

בצורת ניהול זו שלו את משרד האוצר, היונק את משאבי האזרח הישראלי ללא סייג, הסבר או תכנית ברורה, מוסכמת או לפחות מובנת על ידי איש, ממחיש השר-פילוסוף את מורשתו הפילוסופית המקורית שתחילתה (כידוע למי שמכיר את האיש) בעולם המושגים של השמאל הסוציאליסטי. התפיסה הכלכלית הסוציאליסטית, שאנשי השמאל מאמינים בה, מחזיקה בכשל הגיוני יסודי. כשל זה, המתבטא באמונה בניגוד הענינים הקיים בעולם האנושי, רואה את רווחיותו של אדם אחד כתוצאת הפסדו של אדם אחר. ואף כי כל בעל בית עסק קטן יכול ללמד אותנו כי רווחיו יגדלו ככל שיביא את לקוחותיו להרוויח ממנו יותר, חזקה אמונתו הטפלה של שר האוצר הסוציאליסט מכל עובדה...

(*) הנוהג להעניק תואר "ד"ר של כבוד", הכולל תואר בפילוסופיה, מציג בצד הכיבוד גם את תפיסת הפילוסופיה כלא מעשית, שכן איש לא יקבל, להבדיל, כאות כבוד מאוניברסיטה כלשהי, תואר אקדמי בתחום כמו הנדסה או מתימטיקה

זו העדות המובהקת לבורותו הפילוסופית של שר האוצר הסוציאליסט בתחום האתיקה; זהו ביטוי של העובדה שיותר משהיא סובלת מדלות חומרית, מדינת ישראל סובלת מדלות מוסרית. עוני זה מצביע על כך שלעומדים בראש מדינת ישראל פשוט אין ידיעה מוסרית יסודית, ודבר זה ניתן ללמוד קודם כל מאי הבנתם את מעמדו של המוסר, תפקידו ומשמעותו בחיים, בעולם ובכלל. בהקשר זה, משמשת דווקא העובדה ששר האוצר של ישראל מחזיק במקצוע הפילוסופיה כדי להעיד על שרשי הבנת היסוד שלו את המוסר האנושי – המסתכמת בבורות גמורה לגבי מעמדם של ערכים בחיי האדם.

מתצפית על מגמת מהלכי ניהול הכלכלה בישראל, אשר – ברוח הסוציאליזם (המבוסס על הנצרות) - אינם מעניקים כבוד כלשהו לערך הקנין ומזלזלים ב"בעלי ההון" אך מצדיקים את עצמם בתואנות של סיוע לנזקקים וצורך המדינה לשרת את הציבור, ניתן להבין על החסך העצום שיש למדינת ישראל בתחום מדע האתיקה, האמור להיות אחד מעמודי התווך של חברה בריאה ומשכילה. אם היו בעבר מחדלים חמורים של מוסר בשיטה הישראלית, היום הם ממוסדים באופן מקיף בהשראתו של הפרופסור לפילוסופיה, אשר הביא לתפקידו את המילה האחרונה בתחום הסוציאליזם הלאומי(*).

עוני תרבותי מבהיל מסוג זה משול לרופא מנתח בכיר שמסתבר אחרי שנים של עבודה שבעצם אינו יודע דבר לגבי קיומו של הלב, פשוט כי "שכח" להשתתף בלימודי הרפואה באותו יום שבו למדו על איבר זה. זהו המקרה של שר האוצר הפילוסוף המגלה בורות בתחום האתיקה, שכן בשורשיו הרעיוניים אין הוא אלא סוציאליסט היונק מכתביהם של הוגים המכחישים את זכות הקנין, מבלי שיש לו היכולת לראות את ליקוייה השקופים של שיטת הגזל שמציגה את עצמה כיצרנית.

הפילוסופיה של הסוציאליזם שגורה בבורות, באמונות טפלות ובסתירתיות, כמו זו של אותם סטודנטים בורים הנוקטים אלימות גסה כדרך להשגת שלום. סוציאליסטים אלה, המחונכים לזלזל בערכי המסורת התרבותית, מאמינים שמוסר אינו אלא סוג של מותרות האופייני לעשירים, המשתמשים בו כאחת מהטעיותיהם את האדם העמל. אך בניגוד לאמונה טפלה זו, המוסריות איננה מותרות אלא נחיצות וצורך אנושי מן המעלה הראשונה. הפילוסופיה בכלל ותחום האתיקה בפרט מבוססים על ההגיון. הם מלמדים אותנו כי תפיסת מוסר מציאותית, עקבית ויסודית, המביאה לסיפוק צרכיו של האדם מחייבת מבחינה הגיונית לייצר ערכים לפני שניתן להשתמש בהם. לאור זה, אם היו הסוציאליסטים עקביים בטענתם המוצהרת שיש להעניק חשיבות גדולה להאכלת רעבים, הם היו צריכים לתת כבוד למי שמסוגל לייצר מזון אפילו אם הם מתכננים להוציא ממנו את רכושו. בשל ליקוי הגיוני יסודי זה בגישת הגזל הממשלתי, הדרך בה מתנהג שר האוצר חושפת את פגמי גישתו הלא מוסרית ואת מה שהכרחי שיקרה בסופה: קופת אוצר ריקה.

למעשה, זה המצב כאשר שר האוצר מכריז חדשים לבקרים על תוספות מיסוי, העלאת מחירים והמחסור הקיים בקופת האוצר חסר המוסר. ריקנות זו מעידה על חוסר המוסר שקיים בישראל, אשר בה קיימת הסכמה שבשתיקה לפעולותיו של האוצר נגד האזריחים בעלי הקנין, הכוללות את הפקעת רכושם תוך הפרת הסכמים שנערכו עימם, מבלי שקמה לעומתו שום התנגדות ואין לפני פעולת החמס שלו כל מעצור העולה מן האקדמיה, המשפט או מהתקשורת. דבר זה מראה עד כמה לקויה ומושחתת מבחינה מוסרית כל החברה הישראלית – ועד כמה גדול רגש הנחיתות שיש לציבור המשכיל כלפי שר האוצר ה"חכם" שלו. כמו במחדלי שלטון קודמים בתחומים רבים של מדינת ישראל סבור הציבור כי "אלה שלמעלה יודעים מה שהם עושים" – וקל וחומר כאשר מדובר במי שמצוייד בתעודה אקדמית...

(*) סוציאליזם לאומי הוא השיטה הסוציאליסטית שבה דגלו הנאצים, שגם הם הגיעו לשלטון באופן חוקי "לטובת העם"

מדע הפילוסופיה, כמו כל מדע, הוא כוח היכול להועיל או להזיק. אלה הרואים בפילוסופיה מדע מציאותי רציני, שמאפשר להעריך בצורה ראויה מושגים כמו מוסר, זכויות אדם, ועליונות הטוב האנושי, חשים זעזוע אמיתי כאשר הם נתקלים בגישה הניהיליסטית(*), אשר איננה מכירה כלל בקיומם של ערכים. העובדה שגישה זו קיבלה מעמד של מחשבה פילוסופית לגיטימית כמוה כהענקת מעמד מכובד לרוצח לא אנושי או לגישה המנוגדת לאנושיות. אך זוהי המשמעות המעשית של מינוי שר אוצר המתנהג כאילו "הכל כשר" (מיתוס ברברי ידוע לגבי מלחמה) בכלכלה ומבצע בפועל, באמצעות כוח השלטון, את אותו דיכוי העם שהסוציאליזם הפורמלי מאשים בו את "בעלי ההון".

דווקא בגלל חשיבותו העקרונית והיסודית כל-כך של המוסר לכלכלה הצבתו בראש נושא הכלכלה בישראל של אדם שתפיסת המוסר שלו גובלת בניהיליזם כמוה כהצבת פחדן ובוגד בראש משרד הבטחון ובעמדת ניהול הצבא. בתחום הכלכלה מהווה המוסר אבן יסוד ראשית של התנהגות, שכן עולם הכלכלה מבוסס על מוסריות היצרן, שבלי עבודתו לא יכולים בני האדם להתקיים. התנהגותו של שר אוצר בדרך שאיננה רואה לעצמה חובה לשמור מכל משמר על זכותם של בני אדם לגבי תוצאות מאמציהם היא פגיעה בלבה הפועם של החיה הכלכלית.

בין הכשלים הפילוסופיים המובהקים שלהם מעניק שר האוצר לגיטימציה נמצא גם האנרכיזם; בישראל מהווה גישה זו, אשר מצהירה על אי הכרה בממשלה, את דרך הפעולה של הממשלה עצמה. זו משתמשת באמצעי השלטון, כמו בחקיקה, כדי לממש את מאווייה. לפיכך בישראל של היום גובל המצב הפוליטי באנרכיזם, שבו קובע כוח הזרוע ולא כוח הזכות. האנרכיסט הממשלתי, הפועל באלימות תוך שהוא מציג אותה כמוצדקת על יסוד של שילוב ערכים סוציאליסטיים ולאומניים, מפקיע ככל העולה על רוחו בלי להתחשב כלל במוסר ובהשלכותיו. כמו הקטן שבגנבים, אשר מרשים לעצמם לקחת את רכושם של בני אדם תוך ניצול חולשתם, אין הוא נותן כלל את הדעת על כך שפעולתו נגד יצרני הערכים מהווה הזמנה לחברה נטולת ערכים, שבה יהיה המוסר לאגדה דמיונית או לאמונה טפלה קפיטליסטית ב"גן העדן" הסוציאליסטי.

בורותו של שר האוצר לגבי מקומו של המוסר בכלכלה אומרת שאין הוא יודע את השיעור הראשון בנושא זה, המוכח בהסטוריה של כל משטרי העריצות בעולם – שכאשר, בגלל נחיתותה המוסרית של חברה, משמש כוח הזרוע בידי השלטון כאמצעי העיקרי לשליטה בה, הופכת הדלות המוסרית לדלות כלכלית ואוצר המדינה מתרוקן. במצב כזה אפילו הטמיון הוא ריק שכן אין מה שייכנס לתוכו. מבחינה זו אף המחשבה שניתן באמצעות להטוטים מילוליים להפוך שודדים ליצרנים תתגלה במערומיה כאשר ירעבו השודדים ביחד עם קרבנותיהם. בדומה לכך יקרה גם לחוקי מדינה גזלניים גם אם שר האוצר מסתיר אותם מאחורי הליכים כאילו-חופשיים של דמוקרטיה פקידותית.

בהשראת ההשפעה הפילוסופית המשלבת סוציאליזם, אנרכיזם וניהיליזם, מדינת ישראל הריכוזית היא היום שדה פתוח לכל צורה אפשרית של פגיעה באזרח או, כפי שקרא לכך רב, גסות רוח. בין אם מדובר בממשל, בהסתדרות, בפושעים או במלחכי פנכה, מרשים לעצמם טפילים, החמושים בתירוצים של טובת הכלל, לעשות ככל העולה על רוחם נגד הכלל – גם אם מה שעולה על רוחם אינו מוסרי. במצב זה מוצא את עצמו האזרח ההגון משותק, מאויים ונפחד, שכן בהיעדר קיומו של ממשל שמכיר בזכויותיו (אחרי הפרת זכויות היסוד שלו בידיו) אין הוא יכול לפעול לטווח ארוך, לתכנן ולהשקיע.

(*) ניהיליזם היא תפישה פילוסופית השוללת את כל הערכים המסורתיים והניהיליסט אינו מכיר בערכים כלשהם

ובזמן שבימי התלמוד יכול היה המלך להישען על כך שתמיד יימצאו לו בעלי בתים שבאמצעותם יוכל למלא את טמיונו, יש סכנה אמיתית שבישראל חסרת המוסר יתדלדלו אף "מקורות" אלה. שכן מיהו זה שיניח את משאביו על קרן הצבי של חברה שבה אף חלק גדול מן הציבור שלעולם לא ירשה לעצמו לגזול, מצדיק את פעולת הגזל שנעשית על ידי ממשלתו הנבחרת.

נתונים נוספים