אינטיליגנציה, יופי וחוכמה

אינטיליגנציה, יופי וחוכמה

ההפרשים באינטיליגנציה ויפי תואר בין בני אדם הם עובדה. כאשר לא מעורבת כפייה מלאכותית ישירה בקביעת פערים כאלה מדובר בעובדה טבעית. אינטיליגנציה נמוכה הוא מושג השוואתי שאין לו משמעות מחוץ להשוואה. אין אינטיליגנציה נמוכה לא מוסרית, פושעת או גורמת נזקים. הפרשי אינטיליגנציה הם חלק מן הקיום. בתפישת יקום נדיב העובדות הטבעיות הן באופן יסודי חיוביות כי היקום הוא, באופן יסודי, מועיל וחיובי. לפי היהדות העולם נוצר לטובת האדם והוא מהווה לו כלי עזר. כך הוא לגבי כל התופעות הטבעיות והיבטי העולם. מאחורי כל עובדה קיימת תועלת אצורה כלשהי, פתוחה לשימושו של האדם. כזו היא גם עובדת פערי האינטיליגנציה.

עובדה זו שייכת לעיקרון הריבוי. עיקרון הריבוי הוא מה שמאפשר לקיים עולם רב גוני ועתיר משימות שבו לכל פרט, ובמיוחד לאדם, משימות המיוחדות לו והמותאמות ליכולותיו המיוחדות. בעולם כזה על כל יחיד לערוך פעולת חקירה עצמית ולזהות את איכויותיו שלו ולאחר מכן לפעול למיצוי יכולותיו. את החקירה עליו לבסס על נתוני היסוד שלו - והעובדות הטבעיות הן אחד הדברים היסודיים ביותר, אם לא היסודי מכולם, בהקשר זה.

במובן מסויים זהו גם מבחן מוסרי - בה מרוויח זה האומר "הן" למציאות - ולעומת זאת זה אומר "לאו" מפסיד. זה המחייב מתרכז במה שיש לו ומתרכז במיצוי יכולותיו בתוך המסגרות הטבעיות. זהו המפתח לאשרו. השולל עוסק בחיפוש מה שלעולם לא יהיה לו ולעולם לא יהיה מאושר.

כשמזהה אדם כי יש בידי אחרים נתון טבעי מסויים שאין לו, אסור לו לרכז את מאמציו בנסיון לרכוש כזה. מחוץ לעובדה שהוא מסתכן בעיוות המציאות ובשקר הוא מחמיץ את מה שיש לו. פעמים רבות ההתרכזות והמיצוי במה שיש לו יביא לאדם את הפירות שהוא רואה כתלויים בעץ מה שאין לו...

אינטיליגנציה איננה חכמה. במקרה הטוב היא יכולה להיות אמצעי ליצירת חוכמה – וזה יהיה המקרה שבו בעל היכולת השכלית יודע לנצל אותה כדי לארגן את הידע שלו. החכמה היא אירגון יעיל של הנתונים להשגת עושר ואושר. הקשר מלא של פעולת מיצוי מה שיש ייתן ביד היחיד יעילות גבוהה יותר והישגים גדולים יותר מאשר הטחת ראשו בקיר האין.

אדם צריך לראות את מהותו הטבעית כחלק אחד בתמונת העולם הכוללת. העובדה שאין לך משהו היא רמז מנחה לכך שיש לך את הדבר האחר - ושמה שיש לך הוא זה שיביא לך את האושר. אינטיליגנציה ויפי תואר הם נסיונות מסוכנים המתחזים בתחילת דרך החיים כדרך קצרה להגיע אל האושר אך הם, למעשה, התחייבויות ענק שרוב בני האדם אינם עומדים בהם. היפים והאינטיליגנטיים שבבני האדם מוצאים עצמם, במוקדם או במאוחר, נדהמים לגלות את הישגיהם העצומים של הלא כל כך יפים ולא כל כך אינטיליגנטיים, אשר השיגו אותם כאותו ארנב שהפסיד לצב במירוץ.

תוצאת דבר זה, לגבי הנכשלים הוא כשלון חיים מלא. הצלחת הצבים, מאידך, איננה נובעת מכך שהשיגו את הארנב אלא מכך שהגיעו למטרה שקבעו במהירות שלהם. שם, במטרה שקבעו, הם חיים בהרמוניה עם ארנבים (וצבים) אחרים, שגם הם בחכמתם ידעו למצות את יפיים ואת האינטיליגנציה שלהם בהקשר ההתרכזות במה שיש להם ומיצויו.

נתונים נוספים