אמת נצחית

 

אמת נצחית

בין התורה להומירוס

ספר התורה הוא יצירה ספרותית שהגיעה אלינו בשלמותה מן העולם העתיק. בדומה לכך הגיעו עד ימינו יצירות ספרותיות שמקורן ביוון העתיקה, החל ביצירות ספרות כמו יצירתו של הומירוס "האיליאדה והאודיסאה" וכלה ביצירות מדעיות, כמו ספרי הפילוסופים אפלטון, אריסטו ועוד. אך בעוד שהתורה נתפסת על ידי התרבות כספר דתי פרטי של היהדות, אשר לרוב – במיוחד אם לא מדובר ביהודים דתיים – איננו רלוונטי לתרבות זמננו, הרי יצירתו של הומירוס, כמו כתבים רבים אחרים שנוצרו ביוון העתיקה לא רק נחשבים לעדכניים אלא נתפסים כראויים להיות תשתיתה הרוחנית של תרבות העולם המערבי.

דוגמה מובהקת לכך היא העובדה שסיפור מלחמת טרויה ומסעות אודיסאוס, שהם האירועים העיקריים שביצירת ה"אודיסאה" זוכים לטיפול של קבע בתרבות ימינו, הן באמצעות התייחסות המשכילים, הכותבים לגביהם מאמרים, והן באמצעות אמנות, כמו זו של הקולנוע, אשר מציגה פעם אחר פעם את סיפורם של אכילס והקטור, הנלחמים מחוץ לחומות טרויה. ועל כך נוסף ההבדל שקיים בין הענין הכללי של הארכיאולוגים, אשר בעקבות שלימן תרים עד היום אחר חורבותיה של טרויה, בזמן שבו אלפי המקומות הנזכרים בתורה, החל ממצרים ועד לבבל, שבהם התרחשו מאורעות ספר הספרים, אינם מושכים את ליבות אנשי המדע במידה דומה.

אך מהו היחס האמיתי בין הערך האובייקטיבי של שתי יצירות אלה?

שבניגוד להבנת אנשי הרוח של העולם המערבי, דווקא הראשונה – התורה – היא הרלוונטית ביותר מן השתיים לגבי לחיי האדם בימינו.

מבחינת הערכים המוסריים המעורבים בשתי היצירות, קיימים עקרונות המוסר האנושיים החיוביים שנמצאים ביצירתו של הומירוס – כמו השאיפה לצדק, אומץ, כבוד האומה וכיו"ב - כבר בספר התורה. אך מבחינת התמונה האלוהית יש הבדל משמעותי בין היצירות שכן הומירוס מבטא את האלילות היוונית, שכבר אינה מקובלת כמציאותית, ואילו התורה מבטאת את התפיסה היהודית, ששולטת עד היום לפחות בעולם המחזיק בהשקפה הדתית המונותיאיסטית. בהקשר זה, הרי שבזמן שבשתי היצירות מתבטאים ערכי המוסר בהתנהגותם של בני האדם שעליהם מסופר, בתורה הם גם מבוטאים כציוויים עקרוניים. כי בעוד שבספרו של הומירוס שולטת התפיסה היוונית האלילית, המתארת לאורך היצירה את העימות הבין-אלילי המתרחש ביחס למה שמתרחש בעולמם של בני האדם, מציגה התורה את ההשגחה של אל אחד כמניע את כל המתרחש בעולם החל מבריאתו.

מבחינת היקף תיאור המציאות הנסקרת ביצירות אלה, ידה של התורה על העליונה, שכן בזמן שבו היצירה של הומירוס מבוססת בחלקה הגדול על ישויות מיתיות שהן יציר הדמיון ואינן קיימות במציאות, התורה אינה מכילה עובדה שאיננה קיימת במציאות. כמובן שקיומו של האל יכול להוות סלע מחלוקת עם בני אדם שאינם דתיים – שלא לדבר על אתאיסטים, שאינם מסכימים עם קיום האל. אך בכל מקרה אין הויכוח על הערכים המטפיסיים בעל השלכות לגבי ההיבט העובדתי המתבטא בנושאי המוסר והערכים החברתיים, שלגביהם מציגה התורה את המתחולל בעולם באופן מציאותי התואם את המצב בעולם של היום בדרך שאיננה בעלת סתירה עובדתית או אי התאמה לעובדות.

כי אין צורך להיות יהודי דתי כדי לדעת להעריך את ההיבט הכלל-אנושי הקיים בספר התורה, כי כל תיאור המציאות שניתן על ידי התורה, החל מטבע האדם וכלה בפירוט עובדות הטבע, הגיאוגרפיה וההסטוריה וכל המידע שמתייחס לעולם מתייחס לעובדות שליחן לא נס מימי קדם ועד היום.

לפחות במובן זה, מהווה התורה ביטוי של אמת נצחית – אמת שנכונותה חורגת מגבולותיו של זמן ומקום ומאחדת בין העבר להווה. מנקודת מבט זו מניחה התורה תשתית שעליה ניתן להציב באופן מוצק את כל הישגי התרבות שנוצרו בעולם גם במשך התקופה הארוכה שחלפה בין חיי עם ישראל בארצו ועד ימינו. דוגמה מובהקת לכך הם ספרי הפילוסופיה והמדע שמקורם ביוון העתיקה, אשר הפכו למושא דיון, חקירה ולימוד על ידי גדולי היהדות כמו הרמב"ם.

ואי אפשר שלא לראות משום הוכחה לרלוונטיות של הידע התורני בעובדה ששומרי מצוות יהודיים הצליחו להשתלב לאורך ההסטוריה בפעילות המגוונת של העולם הלא-יהודי, כשהם תורמים בפעולתם לכלכלה, לתרבות ולאמנות שהתפתחו בו. גם לעובדה שאנשי עסקים, אנשי מדע ורופאים שהגיחו מחלציה של היהדות יש קשר לרלוונטיות היסודית של ספר התורה ולידע שבו, המסתכם בכך שהאמת שקיימת בו היא בעלת אופי חובק עולם, אשר איננו מוגבל במקום ובזמן. לאמת כזו ראוי לקרוא נצחית.

נתונים נוספים