חכמה, בינה ודעת

 

חכמה, בינה ודעת

בניגוד לחברה המסורתית, בחברה של היום החכם הוא המלומד - זה שיכול לצטט כמות גדולה של ידע. על כך מוערך האינטלקטואל של זמננו - על היותו בעל יכולת זכרון גדול. החכם בתרבות זמננו הוא גם בעל יכולת הניתוח הגדולה - היכולת לפרק את השלם למרכיביו.

אך שתי יכולות אלה – הזכרון ויכולת הניתוח - אינן שוות ערך לחכמה ואינן אלא יכולות שגם מכשיר יכול להחזיק בהן: יכולת העתקה ויכולת פירוק. חכמה אמיתית היא ידיעת האיחוד וזו יותר מפעולת הדבקה אלא קיום אחדותי של המשותף בעקרון.

החכמה, בניגוד לבינה ולדעת, היא היכולת לראות את התמונה השלמה – ולא רק מבחינת פרטיה אלא גם מבחינת מגמתה, התפתחותה ומשמעותה החיה. מקורה של החכמה היא הידיעה הראשונית, כלומר רמת הידיעה שאינה פעולה אלא אחדות וחוויית האחדות הזו: ה"אני" לפני שנאמר "אני רוצה". "אני" זה הוא הקיים ביסוד כל פעולתה של החכמה, כי אין זו אלא כלי שרת בידיו להמשיך ולגדול תוך כדי הרחבה של הבנתו וידיעתו את הקיים.

נתונים נוספים