מסחר ואהבה

 

מסחר ואהבה

מבחינה עקרונית מהווים מסחר ואהבה את שני צדדיה של אותה מטבע; בשני המקרים מבוטא עקרון טבעי של מערכת יחסים חיובית, שבה כל אחד מהצדדים המעורבים מרוויחים אחד מקיומו של משנהו. על אף היותה של עובדה זו קיימת בכל מערכת יחסים אנושית ומבטאת את העובדה שכל צורה של יחסים בין בני אדם נושאת בחובה רווחים הדדיים, מאמינים בני אדם רבים כי במציאות שונים זה מזה מסחר ואהבה ואף מנוגדים.

דוגמה אופיינית לכך שמעתי בסרט שראיתי, שבו שוחחו שני בני אדם על מה שמבדיל בין אהבה לתאווה ואמרו "האהבה משמעה לתת ולרצות לתת עוד ועוד, בזמן שהתשוקה או התאווה משמען לרצות לקחת ולקחת עוד ועוד." יהיו רבים שיראו דבר זה כהגיוני, במיוחד אם הם מסכימים עם הנחת היסוד שיש ניגוד בין אהבה לתאווה ובהתאמה לכך בין נתינה ולקיחה. בהתאמה לכך, בתרבותנו מקובל להניח, ברוח הנצרות השלטת בה, כי מבחינה מוסרית האהבה היא חיובית בזמן שהתאווה שלילית, וכי האהבה מבוססת על ויתור (שמהווה הפסד) ואילו המסחר על רצון ברווח.

דבר זה תואם את הרעיון שקיים ניגוד עקרוני בין נתינה ללקיחה וכי הראשונה היא המוסרית מבין השתיים. אך הדבר מוטעה מבחינות רבות: קודם כל, הרי שבזמן שניתן לחשוב כי מדובר בניגודיות ברורה, האמת היא שנתינה ולקיחה אינן מנוגדות כלל, אלא משלימות זו את זו; כפי שמתבטא בכל מערכת יחסים בין בני אדם, הרי שלמעשה מגדירים הרצון לתת והרצון לקבל את הזיווג המשלים הקיים ביסוד טבעו של כל החי – ובכלל זה, כמובן, האדם. כל אדם הגון יודע שכדי לקבל יש לתת, כפי שיש לשלם עבור כל מה שרוכשים. כך פעולת הלקיחה באה לרוב אחרי פעולת הנתינה, ככשתיהן מהוות שני שלבים בפעולה הדדית כמו מסחר או יחסי ידידות.

שלבים אלה קיימים גם ביחסי אהבה, שבה הנתינה והלקיחה ההדדיים נעשים על ידי כל אחד מהצדדים למען עצמו ולמען עמיתו. האהבה מייצגת את היחסים השלמים בין בני אדם, וכמוה כיחסי-מסחר טובים, שבהם מרוויחים שני הצדדים מהקשר ההדדי שביניהם; באהבה השלמה מתאחדים הנתינה והלקיחה לאחדות אחת שבה, כאשר האדם נותן הוא גם לוקח וכאשר הוא לוקח הוא גם נותן. באהבה שום מעשה של נתינה איננו כזה שאין עושהו מרוויח ממנו ושום מעשה של לקיחה אינו כזה שאין עושהו משקיע מאמץ או כוחות כדי לרצות את בן זוגו.

מבחינה יסודית, משתלבים הלקיחה והנתינה בכל פעולה שכל בעל חיים מבצע כנגד המציאות, שכן הוא חייב להשקיע כוחות ומשאבים כדי להפיק ערכים לעצמו – והוא מקיים את צאצאיו ומקבל מהם את ההנאה שיש לו על קיומם על ידי שהוא מעניק להם אהבה, מזון והגנה שלהם הם זקוקים לצורך קיומם. כדי להבין במלואם את הנתינה שבלקיחה ואת הלקיחה שבנתינה יש ללמוד לראות את סחר הערכים בין שקיים בין בני אדם או בין החי למציאות באופן מציאותי מלא, כלומר כזה שאינו מעריך רק את ההיבט החומרי-חיצוני שלו, כי רק במבט מלא ניתן לראות את הרווחים הרוחניים שיש לאדם כתוצאה מהשקעה חומרית.

בכל יחסים טובים בין בני אדם – שהם, למעשה, צורה של מסחר – משתלב ענינו של כל אחד מהם להרוויח למען עצמו עם הענין להעניק רווח למשנהו. למעשה, כל סוחר יודע שכדי שפעולתו המסחרית תצליח, היא חייבת להיות כזו שתעניק רווח לעמיתו. בעיניו יש התאמה מלאה בין הצלחתו כסוחר עם יכולתו לאפשר לעמיתו להרוויח ולפיכך גם בין רווחיות העסקה לעצמו ולעמיתו גם יחד.

רוחיו של האדם ממערכת יחסים שבה הוא מעורב יכולים להיות חומריים או רוחניים. בזמן שהראשונים מתבטאים ברווחה פיזית או ממונית, השניים יכולים להתבטא בכל סוג של הנאה רוחנית, החל מעונג ישיר מפעולתו של השותף למסחר וכלה בסיפוק לא גופני המתקבל תמורת תשלום. כך או כך, בין אם מדובר במסחר טהור ובין אם מדובר במסחר של ערכי רוח, יודע כל אדם בוגר כי עליו להתייחס כסוחר הגון למערכות היחסים שבהן הוא מעורב, כלומר: שעליו לשלם על הערכים שהוא משיג באופן שיביא סיפוק לזה שמעניק לו אותם.

אם רואה האדם רק את צדה החומרי של פעולה, הוא עלול להחמיץ את ראיית הצד הרווחי שלה, כי לעתים קרובות נמצא הרווח (שלו או של עמיתו) בצד הרוחני. למשל, כשרוכש האדם מתנה כדי להעניקה לאדם אחר, ברור לו שיהיה בהצלחת הדבר רווח, שלעתים קרובות יהיה זה כזה של סיפוק והנאה רוחניים. למעשה, בניגוד למחשבה שיש אי מוסריות ברצון לקחת, רווחיותה של פעולה היא מטרתו של זה שנותן. המציאות המוסרית המתבטאת במסחר היא שהנתינה היא התנאי להשגה. במסחר, הסוחר נותן כדי לקחת – ואין השגה ללא נתינה.

עקרון זה כלל אינו פוליטי בטבעו אלא מטפיסי, כי אפילו כדי לקחת מהטבע צריך האדם להושיט את ידו כדי לגעת במה שהוא חפץ ובנגיעה זו שלו יש נתינה, כפי שכדי להביא לכך שדבר יהיה ברשותו צריך אדם לבצע פעולה שבאמצעותה יביא אותו אליו. השלכה של עקרון זה לרמה הפוליטית תתבטא בהכרה שכדי לקבל יש לתת וכדי לתת יש להגיע למעמדו של בעל רכוש, כלומר להשיג דבר לפני שאתה נותן אותו במטרה לקבל שוב ערך שבו אתה חפץ. כך, למעשה, מהווים הנתינה והלקיחה חלק משלשלת פעולה שחלקיה כרוכים זה בזה.

מבחינה זו מהווה הסוחר – ובמיוחד הסוחר הטוב - סמל לדרך שבה שומה על אדם לנהוג בידידות ובאהבה – ולמעשה בכל מערכת יחסים טובה בין בני אדם. המסחר הטוב, שהוא כזה שבו כל המעורבים מעוניינים ברווח ומשיגים אותו באמצעות הבאתם רווחים לבני-שיחם, הוא הסמל למתרחש בכל יחסי אהבה, אחווה או ידידות, שכל המעורב בהם יודע שקיים יחס ישר בין הצלחתו להצלחתם של כל האחרים.

נתונים נוספים