תכלית

תכלית

לכל חי יש תכלית, הנחווית על ידו בסוג האושר המתאים לזהותו. חלק גדול מבעלי החיים מודע לתכליתו באופן אינסטינקטיבי, על ידי האורגניזם שלו, המכוון אותו לתכליתו באותה דרך שבה מכוון הטבע את בעלי החיים למזונם. תכליתו של האדם היא אושרו היחידאי, שעל כל אדם יחיד שומה לגלותו באמצעות תבונתו היחידאית.

פילוסופית, תכליתה של כל מהות חיה איננה נמצאת מעבר לה, אלא בה, בעצם זהותה: תכליתו של הסוס איננה התבן שאותו הוא אוכל, בסוסה שאותה הוא בועל או באחו שאליו הוא דוהר, אף שכל אלה יכולים להיות תחנות או אמצעים בדרך מימושה; תכליתו של הסוס היא חייו, מימוש זהותו, כלומר לחיות את מהותו.

ביטוי מהות חיה את מהותה נעשה במימד החומרי של העולם באמצעות כל פעולות החיים שלו. במקרה של הסוס, הרי שבאמצעות התבן, הסוסה או האחו הוא מבטא את זהותו, את מהות חייו, אך מצבו הרוחני של הסוס אינו פתוח לתצפית חושית. מצבים של שובע, סיפוק או הנאה – כמו היעדרם – אינו ניתן לזיהוי חושי.

באופן דומה מקבל האדם ידע אינסטינקטיבי לגבי צרכיו הגופניים באופן אוטומטי, דרך מנגנונים כמו עונג-כאב, אך לא לגבי תכליתו. בזמן שבו לכל מיני בעלי החיים אומר האינסטינקט – הידע האוטומטי שלו – מהי תכליתו, אין הדברים כך לגבי האדם; התכלית – תכלית חיי האדם בכלל וקל וחומר תכלית חיי היחיד - איננה נמסרת לאדם היחיד באופן מלא – עליו לגלות אותה.

התכלית העליונה, כמו תכליות המשנה, מתגלות כטווח רחב של רמות, המתחילות בתכלית הקיום של החי במהות מטפיסית ומסתיימות בתכליתו האישית של היחיד. מעטים הם היחידים שיכולים, כבר מגיל מוקדם, לדעת מהי תכליתם המסויימת – ויתכן כי התכלית המסויימת של כל יחיד היא ענין נבחר לחלוטין – אך לרוב בני אדם מגיעים לידיעת תכליתם לאט לאט.

כשמדובר בתכליתו העצמית היחידאית של היחיד האנושי, מהווה זו מימוש בפועל של מה שקיים בטווח אפשרויותיו הטבעיות בכוח. בחירותיו של האדם היחיד הן הקובעות מהי מידת המימוש של יכולותיו ובכך, למעשה, גם את תכליתו. היחס בין התכלית האנושית לבין היחידאית ניתן להיות מוגדר כעולם המשתרע מהרעיון של "להיות" ועד "להיות אני". ה"אני" משתרע על הטווח שבין "אדם" למהותו היחידאית.

במובן זה, התכלית שעלי, כאדם יחיד, להתמקד בה מכסה את כל הטווח שבין המופשט למוחש, בין הכללי לפרטי, בין הרבים ליחיד. מבחינה מוסרית, על היחיד למצוא את הדרך בין להציב, כתכלית, את אנושיותו ולמלא את הצרכים שזו דורשת ובין למלא את צרכיה המיוחדים של אישיותו היחידאית, של מה שהוא, כיחיד, מעוניין בו. העקרון שכדאי לו, ליחיד, להציב כמוביל את מדיניותו בהקשר זה הוא שאין ניגוד בין ענינו כאדם לענינו כיחיד.

ניתן להמשיל את טווח התכלית האנושית על ידי הזדקקותו של האדם למזון: גופנית, הצורך התזונתי ניתן להיות מיוצג על ידי מספר המגדיר כמות קלוריות מסויימת שלה זקוק הגוף האנושי. עם זאת, כל אדם זקוק למינון שונה מעט של קלוריות, וכל חברה אנושית נתונה משיגה את הקלוריות שלהן היא זקוקה מסוגי מזון שונים לגמרי, אשר מופקים מהסביבה הטבעית שבה מתקיימים חבריה. לכל אדם יחיד צרכים מיוחדים מבחינה גופנית וגם מבחינת הטעם האישי, מה שמוביל לכך שהמזון שממנו יהנה כל אדם יחיד יהיה מהות ייחודית, האפיינית לאותו אדם, אשר תכיל את את כל ההיבטים המתייחסים למזונו, החל מכמות הקלוריות וכלה במאפיינים החברתיים-סביבתיים המתייחסים למזון זה.

לדוגמה: ג'ו סמית, תושב אוסטרליה, אשר חונך על ידי בושמנים, יאהב להתענג על תערובת מסויימת של עצם קנגרו ומיץ אדמה, בזמן שיעקב רוזנברג, חרדי מניו-יורק, יאהב דוקא כוס תה פושר ופרוסה מרוחה בדג-מלוח מעושן. דרך מנעמיהם האישיים של שני יחידי-אנוש אלה הם מספקים את הצורך הקלורי של גוף האדם באנרגיה בכפיפות לתנאים הגיאוגרפיים והחברתיים שבהם הם נמצאים, בהתאם לחינוכם הפרטי ולאמונותיהם הדתיות.

הנמשל: לכל יחיד העדפות יחודיות לו בתחומים שונים ורבים – אך בעולמו הפרטי, המסויים, ששייך רק לו, באים לידי ביטוי, ללא סתירה כלשהי, הערכים הכלליים יותר, החורגים מעולמו כלפי חוץ, אשר בהם הוא שותף עם חברתו, מקומו, רעיונותיו והעקרון המטפיסי שגלום בכל.

כדי להשיג את תכליותיו צריך האדם לעמול ברוח וחומר גם יחד. ברוח, משמעו בחשיבה מופשטת, המנצלת את נסיונה המצטבר של האנושות כולה, והכוללת הגות פילוסופית. בחומר, משמעו בחשיבה אישית המתבססת על חויית החיים האישית והיחידאית בעולם החמרי.

באמצעות חשיבה מופשטת, חקירה פילוסופית והגות מגלה האדם את תכליותיו כאדם במציאות. באמצעות חקירה אישית, מסויימת, המתבססת, בין השאר, על מה שנסיונו הביא אותו לחבב וליהנות ממנו, מגלה אדם את מסלול הפעולה הפרטי שמייצג את תכליתו כיצור מיוחד.

כך, לומד האדם איך לבטא את הרוחני באמצעות החמרי, איך לפעול פיסית בהתאמה למטפיסי – איך לחיות ולפעול בעולם באופן פרטי ואישי בהתאמה לערכים המופשטים האמת, הטוב והצדק.

כפי שמול השמש האחת שבשמיים, ניצבות כל מהויות העולם ברב-גוניות שונויותיהם, מול הערכים המופשטים, הנצחיים והכלליים, שהם אחידים ובלתי-משתנים, ניצב כל יחיד אנושי כמייצג בלעדי של יחודיותו שאיננה ניתנת לשחזור.

את האמת, הטוב והצדק המטפיסיים ביטאו באופן מוסרי נשגב יחידאים כמו מוצרט, שבחר לעסוק במוסיקה, אינשטיין, שבחר לעסוק בפיסיקה, אריסטו, שבחר לעסוק בפילוסופיה – וגם יוסף בר-חיים, שבחר לעסוק בשיווק מחשבים, נחום שמש, שבחר לייצר ידיות של דלתות ושמעון ברוך, שבחר לעסוק בהובלות.

כל אחד מבני האדם הללו בחר לו, במידה כזו או אחרת של מודעות, בתחום פעולה כזה או אחר, לתכלית חייו. כל אחד מבני האדם בוחר לו דרך חיים משלו – ואם דרך זו אכן מבטאת את תכליתו היחידאית – היא תבוא לידי ביטוי בשלושה היבטים:

א. היא תתאים לערכי המציאות הרוחניים הנצחיים. (מבחינה פילוסופית, זו תהיה התאמה למטפיסיקה).

ב. היא תבוא לידי ביטוי ביעילות גבוהה ובשלמות ביצוע. (פילוסופית, זו תהיה התאמה לאתיקה וגם לפוליטיקה, במובן של התרומה ההתמחותית להיבט האנושי החברתי).

ג. היא תעניק לו אושר גדול. (זה יהיה התוצר של התאמה כוללת של היחיד לפילוסופיה, במובן זה שאשרו, בהגדרה, הוא מצב שבו מאורגנות כל מגמותיו ההישגיות באופן שבו אין הן סותרות זו את זו או את המציאות.

כך ישתלבו יחדיו כל הישגיו של האדם כמהות חיה, כאדם וכיחיד – וכל אלה עם כלליה של מוסריות איתנה – ויבנו את מימושה של תכליתו האישית, שאותה יחווה כל אדם בהתאם לטבעו ואז, בהנחה שפעל באופן עקבי כדי לממש את יכולותיו, ישיג את ערכי בכל הרמות, החל מזיהויים כקיימות באופן מציאותי וכלה במימושם המירבי. החוייה של השגת התכלית תהיה כזו של ההנאה הרוחנית הכללית הקרויה בשם אושר.

נתונים נוספים