רוח וגוף

רוח וגוף

היותו של אדם יצור רוחני אומרת שרוחו הוא המנחה היסודי שלו ולא שרוחו מבטלת את גופו או שאין לו גוף. רוח האדם נובעת מתוך גופו (במובן זה שהוא, הגוף, מהווה תנאי מציאותי לפעולתה בעולם) ומאצילה אותו. לא ניתן לומר כי האדם יותר גופני מרוחני כי אין יסוד למדידה השוואתית כזו, במיוחד לא כאשר מדברים על מדידת דבר שאינו מדיד, כמו רוח.

יש מובן אחד יסודי שבגללו ניתן לומר כי הרוחניות אופיינית לאדם יותר מהגופניות והוא שרוחו של האדם היא הגורם היותר פעיל בו, במובן זה שיש בו איברים – כמו הראש, העיניים וחלקי המוח שלו - המבטאים יותר את רוחו מאחרים, כמו הרגליים או הקיבה. עם זאת, לא קיימת חלוקה חד משמעית בין שני סוגים מעין אלה.

איברי האדם מותאמים לתיפקודיו הנדרשים על ידי אחדותו; האיבר המיועד לראיה מובדל מהאיבר המיועד להליכה או לנשימה לא מבחינה גופנית אלא מבחינה אובייקטיבית, כלומר: הוא מותאם לייעודו. זה, הייעוד, נקבע מראש עוד לפני התפתחותו לשלמות אנושית, כאשר האדם נמצא בשלבים ראשוניים שלה.

הרוח השולטת בכל שלב ופרט עיצוב של הגוף שולטת אחר כך גם על מה שאיננו גופני כלל אך איננו יכול להיפרד מהגוף, כמו מחשבותיו, הערכותיו ורגשותיו. אף כי הרוח איננה קובעת את תכניהם של אלה היא זו שקבעה את כליהם.

מבחינה זו נמצאת רוח האדם מעבר לשליטת גופו, אך אין בידינו ידע שאומר שהיא נפרדת מעולם הסובב את היחיד. למעשה, יכולתו של אדם לראות את הכוכבים או לחשוב על השמיים מבטלת את האפשרות שיהיה היחיד מנותק מהם לגמרי או שתהיה רוחו – ואפילו מדובר במרכזה האישי, הפרטי והיחידאי, בלתי מחוברת למכלול המציאות.

למעשה, מדגימה מערכת הידיעה הכוללת שלנו דרך ידיעת החי כי לבעלי החיים יש יכולות לדעת דברים המקיפים את העולם כולו – כמו מסלולי הציפרים בשמיים והדגים בים – מה שמראה כי מבחינה עקרונית אין אנו יודעים על שום מגבלה של ידיעת האדם.

נתונים נוספים