סובייקטיביות אובייקטיבית ה

סובייקטיביות אובייקטיבית ה

על ידיעת היחיד האנושי

אובייקטיביות הידיעה הפרטית של היחיד

עובדות המציאות מבטאות את עצמן באופן שלעתים קרובות אינו נזקק להוכחה. החוקים הכלליים של הטבע הכללי והאנושי, ובכלל זה השיפוט היחידאי של האדם, עקרונות ההיצע והביקוש של הכלכלה וזכויות החירות, הקנין והחופש של בני האדם הם בגדר של עובדות שרוב בני האדם מזהים כחלק מהמציאות מבלי שחשים הם צורך להוכיחן או להסבירן כי הן ידועות ומהוות חלק מהעולם האנושי מזה דורות רבים. וכך הוא הדבר גם עם המימד הסובייקטיבי של החווייה האנושית; זהו היבט הנובע ישירות מהיותו של האדם היחיד בטבעו מהות בעלת קיום עצמאי שתוכן תודעתה ידוע לה באופן ישיר, הקודם לכל נחיצות אחרת.

בעצם הגדרתה של התודעה ככזו כלול כבר דבר היותה מהות יודעת, כלומר כזו המזהה את עובדות המציאות נכוחה (שאם לא כן לא ניתן היה לקרוא לה במושג "תודעה" המבוסס על ידיעה). ידיעתה של התבונה האנושית איננה מצדיקה בהכרח כל פרט ידע הקיים בה אך לרוב משמעה שהיא קולטת מן העולם החיצון את מרכיביו וגורמיו ויכולה להתייחס אליהם מבלי להזדקק למגע החושים, במיוחד אחרי שמגע זה החדיר אותם למודעותה. בכל מקרה, מערכת היחסים הפרטית בין התודעה לעולם היא חלק מהשדה הסובייקטיבי של פעולות התודעה.

אך זהו רק חלק אחד של החשיבה האנושית; לתבונה ולעולם הרוח והדמיון האנושיים יש מגוון עשיר של פעולות אשר רק חלק מהן הוא בגדר עיבוד של גורמים חוץ-חושיים. הוא כולל גם חשיבה דמיונית אשר איננה נשענת כלל על הקרוי "נתוני החושים", ואשר אחראית לחלק גדול מתוצרי הדעת האנושית, כמו יצירות מחשבה והגות המחייבות תכנון, ארגון וסידור של גורמים מופשטים, הנעשים לצורך הפקת מהויות מלאכותיות, כמו רעיונות, כלים או אמצעי פעולה שונים בתחומי הרוח והחומר גם יחד.

כל אלה ורבים אחרים כלולים בתחום החווייה התודעתית סובייקטיבית של היחיד. חווייה זו היא הביטוי של היכולת השכלתנית האנושית במלוא היקפה, שכן היא זו אשר הוענקה לאדם על ידי המציאות, כמכשיר הזיהוי שלו את העולם. בהקשר זה יש להכיר בכך שההיבט הסובייקטיבי של פעולת התודעה האנושית הוא בעל יכולת אובייקטיבית לתפוס את המציאות נכוחה ואף לבקר באופן עצמי את יכולת התפיסה היחידאית הקיימת ברשותו. סיכומו של דבר הוא היותה של יכולת התפיסה של התודעה היחידאית, על אף הסובייקטיביות הכלולה בה, אובייקטיבית הן מבחינת יעילות זיהוייה את המציאות והן מבחינת היות עבודת היצירה שלה בתחום הרוח כזו שמבטאת יצירה חיובית, המבוססת על אמת, הגיון וצדק.

יכולת זו נובעת ישירות מהיות שכלו של האדם מותאם למציאות, כחלק מיכולתו הרוחנית, המקיימת יחסים מלאים עם המציאות לצרכי קיום עצמי כמהות חיה בעולם החומרי וגם כמהות רוחנית בעלת יכולת ליצירה מלאכותית המבוססת על פעולות רוחו, הכוללות את חוויותיו וחשיבתו. בהקשר מורכב זה יכול האדם לשגות אך הוא מוכיח, בעצם המשכיות קיומו, כי הוא צודק בזיהוייו את העולם.

בכך מוכח ההבדל בין חווויתו הסובייקטיבית של היחיד לבין הבנה סובייקטיביסטית של העולם; זו האחרונה איננה מבחינה בין גורמים הכפופים להכרתו של האדם לבין מה שהוא יוצר באופן פרטי ברוחו. כל עוד מבחין היחיד בהבדל העקרוני שבין שניהם ופועל תבונית תוך לקיחתו בחשבון הוא מוגן מפני נפילה לתהום הכשל הזיהויי את המציאות. לרוב ובדרך הטבע, בני האדם נהנים מהגנה זו ויודעים לשמור על חווייתם הסובייקטיבית אובייקטיבית, כלומר ככזו שניתן להשתמש בה במציאות לצרכיהם.

מבחינת מדע ההכרה הפילוסופי (אפיסטמולוגיה) ניתן לומר שיכולתו האובייקטיבית של האדם נתונה לו מטבעו בתוקף היות רוחו מותאמת למציאות, שכן הוא יודע להבחין בין אמת לשקר על כל השלכותיהם – ובעיקר כשנוגע הדבר להבדל שבין עובדות המתייחסות לטבעו היחידאי לבין אלה הקיימות בעולם החיצון. דבר זה בא לידי ביטוי בכך שלרוב אין האדם מוצא לנכון להוכיח את צדקת טענותיו, רעיונותיו ומחשבתו, אף כי אלה מבססים את כל מהלך חייו.

בעולם שבו נהנים מיליארדי בני אדם מאכילת לחם אין הם זקוקים להוכחה בדבר עצם קיומו או אמיתותה של דרך הכנתו. האמון הטבעי של האדם בחלקים גדולים של מציאות חייו – אף אם ברוב המקרים הללו הוא סומך על מקורות בלתי ידועים לו, שבחלק מהם מדובר בבני אדם שאינם מוכרים לו כלל – מבוסס על תפיסתו את החברה האנושית הסובבת אותו כחיובית במגמותיה. כמעט מבלי לחשוב על כך רואה היחיד את בני האדם הסובבים אותו כשואפי טוב ואת המשותף בינם לבינו כרצון ברווח. ואף כי אין האדם הרגיל נוהג לבדוק היבטים אלה לפרטיהם – הוא צודק. צדק זה שלו מוכיח את קיומה של התאמה יסודית בין יכולת הזיהוי של שכלו לבין המציאות שעימה עליו להתמודד. מתוך התייחסות לקשר שבין הסובייקטיבי לאובייקטיבי ניתן לומר כי צדקתו זו מוכיחה כי על אף שהוא סומך על תפיסתו הסובייקטיבית ואין הוא פועל מבחינה ידיעתית בצורה החורגת מתביעות השכל הישר, הרי שיש לגישתו כלפי המציאות שמסביבו אובייקטיביות.

נתונים נוספים