סובייקטיביות אובייקטיבית ז

סובייקטיביות אובייקטיבית ז

על ידיעת היחיד האנושי

בין ההיצע הסובייקטיבי לביקוש האוניברסלי

עם היותה אובייקטיבית מבחינת התאמתה לעובדות המציאות, חוויית החיים היסודית של האדם היא סובייקטיבית מתוקף העובדה שהיחיד האנושי הוא מהות יחידה שאין לה שוויון זהות עם אחרת. למעשה נכון הדבר לכל מהות חיה, שכן מעבר למאפייניו הגופניים, שבהם הוא שותף לכל בני גזעו, יש ברשותו של כל יחיד אנושי מאפיינים המיוחדים לו בלבד. מאפיינים אלה אינם ניתנים לשכפול, להעתקה או להעברה באופן מלא מאדם אחד למשנהו.

בהקשר החיים במציאות יש לאדם היחיד פעמים רבות ענין או צורך לשתף בני אדם אחרים בחייו, ולצורך זה עליו להציג צדדים והיבטים של יחידאיותו, שהם חלק מחוויית החיים היחידאית שלו, כלפי חוץ, אך הדבר לעולם איננו מלא – וגם איננו יכול להיות כזה. כל אמן מעוניין שיצירתו תיחווה על ידי מספר גדול ככל האפשר של בני אדם שיהנו ממנה, אך ביצירתו אותה הוא מציית לנבכי רוחו ונפשו הפרטיים, הכמוסים במימד הסובייקטיבי של יחידאיותו. לכאורה מייצג דבר זה ניגוד בין עניניו הפרטיים של היחיד לבין עניני הכלל החברתי. אך למעשה, יכולים אנו ללמוד מכך עד כמה תואמים ומשלימים זה את זה ההיבט הפרטי-סובייקטיבי של היצירה האנושית והיבט היצירה האובייקטיבי-אוניברסלי.

מצב זה, שבו מפיק האדם היוצר דווקא ממעמקי רוחו ערכים המתאימים לבני אדם זרים, קיים דרך קבע ביחס שבין היוצר היחיד לאלה שנהנים מיצירתו. דבר זה קורה ביצירה האמנותית במיוחד, שכן בה מקבל הרעיון המופשט של רוח האמן את הלבוש המוחשי של היצירה האמנותית, ובכך מוקם הגשר בין היוצר היחידאי למלוא העולם האנושי. בפעולתה זו מהווה היצירה האמנותית המחשה של ההתאמה בין הסובייקטיביות לאובייקטיביות, שכן על אף שהיצירה האמנותית ביסודה היא ביטוי של נפש האמן היחיד, שמדרך הטבע היא סובייקטיבית לגמרי, יכולה היא לדבר בלשון המשותפת לכל בני האדם בשל האובייקטיביות של ידיעת המציאות שלה.

למעשה, מבחינה מציאותית-טבעית אין ההיבט הסובייקטיבי מותאם להעברה שלמה ממהות חיה אחת לאחרת. במיוחד כשמדובר בגדולה אובייקטיבית, כמו זו שבה ניחנו היוצרים הגדולים של האנושות, לא הצליח מעולם נסיון לשחזר את ההיבט היצירתי שלהם כך שניתן יהיה להמשיך את אופי יצירתם לאחר לכתם מן העולם. אך מאידך, לא רק שיצירותיהם תרמו לעולם האנושי תרומה נצחית שעדיין חיה עימנו, אלא שיש היבטים של תרומה זו הניתנים ללימוד ולעיבוד בדרך שניתנת להעברה לאחרים. רק בעובדה זו יש די כדי להציג את המידה שבה קיימת בכל יצירה יחידאית טובה מידת אובייקטיביות.

עקרון זה, של היות הסובייקטיבי והאובייקטיבי משלימים זה את זה, מתבטא בכל מצב יצירתי שבו מציע היחיד היוצר את תוצר פעולתו לבני אדם אחרים. לא מדובר רק ביחס בין יוצרים גדולים לקטנים מהם אלא בכל יחסי האדם בחברה האנושית מכיוון שזהו, למעשה, היסוד שעליו מבוסס כל שוק הסחר האנושי; כל אדם המשתלב בשוק האנושי שמיוצג על ידי החברה שבה הוא חי מציע לה את יכולותיו המעשיות. אלה מבטאות מחד את יכולתו היחידאית ואת תכונותיו הפרטיות, ומאידך את הערכים הנדרשים על ידי בני האדם האחרים, שאותם הוא יכול לספק להם. יכולתו של היחיד האנושי להציג כלפי העולם האנושי את יכולת התרומה שלו מבטאת את המגע בין המימד הסובייקטיבי שלו לבין המימד האובייקטיבי של העולם שמחוצה לו.

למעשה, זהו גם העקרון המגדיר של התפתחותו של היחיד בעולם; הוא נולד כבעל צרכים פרטיים סובייקטיביים ומבלה את התבגרותו כאדם בהסבתם של אלה למעמד שבו יוכלו להידרש על ידי אחרים. בתהליך זה מברר היחיד מה יכול הוא, מתוך עולמו הפרטי-סובייקטיבי, לשדרג למצב שבו יוכל לסחור בו עם בני אדם אחרים. כדי לעשות זאת שומה עליו למצוא את המכנה המשותף האובייקטיבי שקיים בינו לבין העולם החיצון, אשר יאפשר לו לסחור בערכיו עם זרים.

בכל תהליכי חייו מודרך האדם על ידי פעולות שכלו, ואלה יכולות להיעשות על ידו באופן התואם את המציאות פחות או יותר, כי יכולת הידיעה של האדם איננה חפה מטעויות ואינה מובטחת מכשלים. בהקשר זה עושים חוקי הכלכלה כדי להבטיח שהציבור יקבל תוצרי איכות, כתוצאה של היחס בין ההיצע והביקוש של היוצרים והצרכנים. שני אלה מפעילים, בהקשר זה, את השיפוט היחידאי שלהם ובכך קובעים את מידת ההצלחה של כל יצירה נתונה בעולם. מכיוון שהשיפוט היחידאי הוא ביטוי של יכולת החשיבה האנושית חשוף אף הוא, כמוה, לאפשרות של טעות.

השוק החופשי אינו מבטיח הצלחה מיידית ליוצרים טובים, שכן זו תלוייה ביכולתם של בני האדם לזהות את ערכה – מה שקשה במיוחד אם וכאשר מדובר ביצירה מקורית, המקדימה את זמנה. בעולם היצירה האנושית אשר, מטבעו, כפוף למתרחש במימד הסובייקטיבי של רוח האדם, קיימים זה בצד זה ערכים שמחד מדברים אל היחיד שהגה אותם אך מאידך רחוקים משפתו של הקהל הרחב.

היקף אפשרויות זה גורם למצב שבו חשוף חלק גדול מהיוצרים הגדולים של האנושות לסכנה שיצירתם לא תוכר בחייהם ולפיכך שומה עליהם "לאלף" את שיפוטם הסובייקטיבי למצב שבו יצליחו להפיק יצירה שיוכלו לסחור בה כדי להתקיים. במציאות ימינו במיוחד, מציג הדבר תביעות וטענות מצד גורמים רבים בחברה נגד פסק דינו של השוק החופשי, אשר לא תמיד הצליח הביקוש שלו להתאים להיצע שהוגש לו.

נתונים נוספים