סובייקטיביות אובייקטיבית ח

סובייקטיביות אובייקטיבית ח

על ידיעת היחיד האנושי

מאבק קיומה של חירות היוצר בהסטוריה

מקומו של היוצר היחידאי על הכרה בשיפוטו הוא אחד מהנושאים הקבועים המלווים את היצירה האנושית לאורך ההסטוריה האנושית. בהקשר זה, היה מעמדו הקיומי של ההיבט הסובייקטיבי שלו כפוף לתנאים הפוליטיים הנהוגים בכל זמן ומקום – ואלה השתנו ביחס למידה שבה קיבל האדם חירות שדי בה כדי להניח לו להציע את תוצרי דעתו במסגרת שוק שבו יכול המסחר לפרוח.

בתרבות זמננו מופרעים כלליה הטבעיים של הכלכלה האנושית תדיר על ידי גורמים פוליטיים שמוצאים לנכון להציג את הכלכלה החופשית באופן שלילי, אשר משתלבת עם טענותיו של הממסד המדעי נגד הסובייקטיביות היחידאית; כל אלה חוברים זה לזה בפגיעתם, באמצעות השלטונות וחוקיהם, בזכויות הקנין של היחיד על יסוד ההנחה שהכלכלה החופשית נחותה ביחס לכלכלה הנשלטת על ידי החוק הפוליטי, כי האחרונה מבטאת בצורה טובה יותר אובייקטיביות ולפיכך תיטיב יותר עם האדם.

למעשה, גורמים עכשוויים אלה אינם אלא יורשיהם של דורות של שליטים אשר במשך ההסטוריה האנושית דאגו לשלוט ביוצרי האנושות. בשליטתם זו דאגו הם להשגיח על כך שהיצירה המופקת על ידי היוצרים בכל תחומי העשייה תהיה תחת פיקוחם כדי שיוכלו להפיק ממנה רווחים רבים. בשל כך היו לאורך ההסטוריה כל ההוגים, האמנים היוצרים, אנשי העשייה, הממשל והטכנולוגיה ניזונים מכף ידם של העומדים בראש חברותיהם ותוך כדי שירותם אותם מצייתים לדברם בכל הנוגע ליצירתם.

בימינו מציגים השליטים העכשוויים של האדם – אלה העומדים בראש החברות האנושיות הקיימות – את השוק החופשי כגורם שלא ניתן לסמוך עליו בהקשר של שמירת קיומם של יוצרי האנושות. ואכן, על אף שכללי השוק החופשי מעניקים ליוצרי האנושות את הסיכוי המציאותי הטוב ביותר להתקיים על יסוד יצירתם, קרה כבר רבות שיוצרים טובים חיכו זמן רב עד לקבלת הכרה על ידי הציבור ורבים מהם לא זכו לה בימי חייהם והגיעו למצב של עוני קשה ואסונות שבלמו את המשכיות יצירתם. דבר זה משמש בידי שליטי הציבור כעדות לכך שאין די בחוקי ההיצע והביקוש כדי להבטיח את מעמדו של היחיד היוצר בחברה – ופתרונם לכך הוא שליטתה של המדינה במשאבים הנדרשים לצורך מימונו. זהו ההקשר שבו זוכה תמיכתה של המדינה המודרנית מצד השואפים לתמיכתה בכלכלה למעמד של ארגון המחזיק בידיעה אובייקטיבית לגבי צרכיהם של האזרחים היצרנים.

גישה זו יצרה את השליט הסוציאליסטי של זמננו, שהוא הטיפוס העכשווי האוחז לעתים קרובות בכלכלות ההווה. הוא רואה את עצמו כשליט מן העבר, המחזיק בידע שדי בו כדי לקבוע מי ראוי לקבל את תמיכת המדינה, ובשל כך יש לו את הזכות לכפות על הנשלטים להמציא לו את משאביהם, כאלטרנטיבה לשיפוט הנעשה על ידי השוק.

מקור ההשראה של גישה זו הוא בתקופות שבהן היתה היצירה האנושית נתונה בידי שליטים פוליטיים – החל מהעת העתיקה ועד לתקופת התחיה של סיום ימי הביניים ועד ימינו. בתקופות אלה, שבהן נקבעו מעמדם ואיכות קיומם של יוצרים בהתאם למלכים ולכהנים השליטים - נראה היה שמצבם של היוצרים מובטח כי הם "משוחררים" מטרדות הקיום. אך לרוב אין בני האדם הבוחנים את העובדות הכרורות בכך אינם שתים את ליבם במידה מספקת לאיכותה של היצירה שנוצרה בהקשרים הסטוריים אלה ולמגמותיה. אם היו עושים זאת הם היו נוכחים שבכל התקופות שבהן היו יוצריה של האנושות נתונים לשליטתם של שליטים היתה היצירה האנושית בכל התחומים מנותבת מבחינה פוליטית ולפיכך, בצורה זו או אחרת, לא היתה משרתת את החירות האנושית.

מנקודת מבט זו ניתן לראות את כל הזמנים שבהם היו בני האדם כפופים לשליטים עריצים, אשר דאגו להחרים את משאביהם לטובתם, לגבות מהם מסי כפיה או לקבוע ליוצרי הרוח את כיוון יצירתם, כזמנים שבהם נבלמה כל ההתפתחות הרוחנית של האנושות. קל להבחין בכך שדבר זה התבטא במיוחד בעובדה שהאמנים הגדולים לא יצרו יצירות אשר ביטאו ערכים פרטיים, יחידאיים וסובייקטיביים, כטבעי להם, אלא הכפיפו את כוחות יצירתם אלה לציוויהם של השליטים. מבחינה זו ניתן להבחין בכך שרק לעתים רחוקות ונדירות בהסטוריה מכירים אנו את שמותיהם של יוצרים גדולים בתחומי יצירה שונים אשר הצליחו לבלוט מעל בני תקופתם כמייצגים של עשיה יחידאית בהגות, אמנות או מדע.

בהתאמה לכך נידונו כמעט כל חברות העולם העתיק – בשל נטישתן את פעולתו הטבעית של השוק החופשי – לשיתוק ואיבון של תהליכי החיים שלהם; רוב חברות אלה, גם אם הצליחו לשמור במשך תקופה נתונה על עליונות ארגונית כזו או אחרת, לא הצליחו לשמור עליה לאורך זמן בשל אי הכרתן בערכו של היחיד היוצר, ובמיוחד בכך שיכולת השיפוט הסובייקטיבית של האדם היא הערך האובייקטיבי שעליו מיוסדים כל קיומה והתקדמותה של החברה האנושית.

נתונים נוספים