סובייקטיביות אובייקטיבית ט

סובייקטיביות אובייקטיבית ט

על ידיעת היחיד האנושי

מעלותיו של השוק כמקדם היחידאיות

דורות על גבי דורות חזר שוב ושוב, בחברות האדם, הסיפור של חטא ההתעלמות מחשיבותו של היחיד היוצר, אשר השתלם בכליונה של החברה. דבר זה התרחש בכל פעם שבה נפגעו זכויות הקנין של בני האדם היצרניים בחברה על ידי גורמים פוליטיים, החל מאלימות השלטון של חברות העולם העתיק ועד לאלימות השיטה המודרנית, שבה הפקידה החברה את השליטה בכלכלתה בידי גורמי פיקוח שפעלו, תוך פגיעה בזכויות האדם, על יסוד ההנחה שאין די בעקרונות הטבעיים של הכלכלה, המבוססים על סחר בין יחידים יצרניים, כדי לשמור על חייו של גוף החברה.

עד ימינו יש רבים המאמינים שהחופש המלא הוא שלילי בטבעו, כי ללא פיקוח והשגחה יעשו בני האדם פעולות שליליות רבות ויגרמו לנזק רב איש לעמיתו. חלק מאלה החשים כך אינם חושבים אפילו על רצונם הרע של בני האדם אלא על חוסר יכולתו של היחיד הסובייקטיבי לפעול באופן אובייקטיבי מלא בשל היותו "משוחד" על ידי מחוייבותו הפרטית לרווחיו. בהקשר זה חוברת המגמה הנפוצה הרואה את האדם כ"רע מנעוריו" עם זו אשר איננה סומכת על שיפוטו הסובייקטיבי של היחיד.

אך לא לעתים קרובות חושבים בני האדם על כך שבתנאים של חברה חופשית לא כפייתית, אין אדם טועה יכול לעשות יותר מאשר להציע בשוק את תוצרי דעתו – וגם אם עלול הדבר להזיק ולהטעות לעתים, הרי כל מי שהיה מצליח להטעות לא היה נפגע יותר משנפגע כל אדם מטעות כלשהי בהקשר אחר – גם אם היתה הטעות נעשית בחברה פחות חופשית. בקשר לאפשרות הטעות שעולה במצב שבו יצרנותו של היחיד עלולה להיכשל, עולה לעתים מזומנות גם שאלה בדבר הרשות הניתנת לאנשים חסרי אחריות כמו שרלטנים ורמאים לפגוע בציבור – והתשובה לכך היא שמעולם לא נמצאה מערכת חוקית שתצליח לבלום את רצונם של בני אדם כאלה מלפגוע בציבור. אך יש משום סכנה גדולה בעובדה שדווקא בימינו מקבלים בני אדם מפוקפקים גושפנקא כוחנית והשפעה כוחנית המגובה, בין היתר, במשאבי האזרחים כדי לקדם את שיפוטם – ודבר זה מחזק את יכולתם של בני אדם שליליים לפעול נגד אחרים.

דווקא בהקשר זה יש להעלות על נס את מעמדו של השוק החופשי ולומר שאף הדיפלומה האוניברסיטאית הגבוהה ביותר איננה מעניקה ביטוח גדול יותר לחולה מאשר כללי ההיצע והביקוש. אלה גורמים לבעליה, יהיה מעמדו החברתי גבוה ככל שיהיה, לפעול תוך הוכחה מתמדת שהוא ראוי לבטחון שנותנים בו מטופליו. למעשה, אין שום תחום של עשיה שבו יכול אדם המציע ערכים לבני אדם אחרים שלא לדאוג יותר לאלה המשלמים לו כדי שיטפל בהם – ושום הישג שהשיג בעבר איננו מבטיחו מפני טעויות בעתיד. על כך יש להוסיף תמיד שאיש אינו מחוסן ממשגים ושעדיין לא נמצאה שיטה לידיעה חפה מטעויות או כשלים. לא רק שאלה אינם נמנעים אם מחזיק הפועל אותם בידע אובייקטיבי אלא שהנסיון מראה כי השימוש בשכל ישר על יסוד אינטואיטיבי מפיק לא פחות החלטות צודקות מאשר התבססות על ידע "מוסכם" על ידי הממסד.

כי שום כוח, דיפלומה, אישור או מעמד חוקי לא יבטלו את העובדה שהעולם האנושי מלא בבני אדם יחידים, המפעילים את כושר שיפוטם היחידאי לגבי כל מי שממנו הם נזקקים לערך כלשהו. עובדה זו איננה גורם נלווה של האנושות אלא נכס צאן ברזל שלה, שכן היא מבטאת את יכולת השיפוט של היחיד, שהיא אובייקטיבית ביסודה – ולמעשה את מה שמניע את כל העולם האנושי.

דבר זה עושה את יכולתו השיפוטית של היחיד לגורם הראשי המניע את העולם כולו, שעליו מבססים כל בני האדם את ההחלטות הראשיות של חייהם. גם בני האדם החכמים והנבונים ביותר, אשר מכירים לעומקם את אפשרויות אימות הידע שמעניק העולם המדעי לאלה הנהנים ממנו אינו נוהג – וגם אינו יכול – להפעיל בכל החלטת חיים שלו אך ורק שיפוט לא סובייקטיבי. במודע או שלא במודע, באופן מוסכם יותר או פחות, מודע כל אדם לכך ששיפוטו הוא אובייקטיבי גם אם הוא נובע ישירות מדעתו, מבלי שהוא בוחן בקפידה את מרכיביה.

כוח השיפוט של היחיד מניע את כל העולם באמצעות גורמים שלא התקבלו עדיין על מוסכמות הממסד המדעי במערב אך קיומם העובדתי אינו יכול להיות מוטל בספק כי הוא מעורב בכל ההחלטות החשובות שעושה האדם בחייו ושעושים בני האדם בהסטוריה בתחומים כמו דת, אמנות וכלכלה, המשולבים זה בזה בעולם האנושי המתקדם תדיר בדרך חייו. בכל תחומי הפעולה האנושית בעולם מהווים בני האדם הפשוטים, הפועלים באמצעות אינטואיציה המבוססת על שכל ישר את קידמת הפעולה התבונית, כל אלה חוברים ליצירת העובדות האובייקטיביות המתבטאות בשוק העולמי.

בפועל, המצב בתרבותנו הוא כזה שדווקא המשכילים ביותר מתנהגים כלפי ידע לא ממוסד ומוסכם באופן שמאפיין פרנויה וחששות – מה שמייצג גישה של ספק כרוני ולמעשה מה שאין ראנד קוראת תפיסת יקום עויין. מאידך, דווקא בני האדם הפשוטים מבטאים תפיסת יקום נדיב בכך שהם מעיזים להתבסס על גישות חדשות מתוך פתיחות ומתן סיכוי לדברים שאינם מכירים – אך לא, כפי שמקובל להניח, על יסוד של חוסר תבוניות אלא להיפך: על יסוד כל הגורמים שנראים ליחיד החושב כאלה הנוגעים לענין.

גישה זו של הציבור מבטאת אובייקטיביות פעילה, הבאה לידי ביטוי בשני ההיבטים הראשיים של השוק העולמי: ההיצע, המבוסס על היצירה היחידאית – והביקוש, המבוסס על הצריכה היחידאית. את שני אלה מבטאים הסובייקטיביות האובייקטיבית של היחידים המעורבים, שכל אחד מהם מבצע את מהלכיו הכלכליים בצורה התואמת את השכל ישר, המייצג המעשי של הידיעה המתקדמת ביותר של האנושות.

נתונים נוספים