אני יודע שאינני יודע

אני יודע שאינני יודע

באמירה "אני יודע שאינני יודע" המיוחסת לסוקרטס משתמשים לרוב כדי לבטא את הכרת האדם בכך שמה שהוא איננו יודע לגבי העולם שמסביבו רב על מה שהוא יודע. במובן זה ברור שהדבר יכול להיות חיזוק לגישת המיעוט בערך העצמי הנפוצה בתרבות האנושית ולפיכך שלילית במגמתה.

אך יש גם עקרון חיובי שקיים ביסודו של ה"אני יודע שאינני יודע" והוא בדיוק מה שצריך להפעיל כדי לפרש את משל המערה הנודע של אפלטון בצורה פחות שגרתית מהמקובל: במשל זה, שלרוב מבינים ממנו את המסר הדומה לזה שלעיל – כלומר את היות הדברים שאותם אני רואה במציאות מוטעים, כי אין הם אלא צלליות מעוותות על קירות המערה – ניתן לראות דרך השקרים דווקא את האמת.

דרך השילוב שאני עושה בין קיומם המוחשי של הצללים, שאותם אני רואה בחוש הראיה שלי לבין ידיעתי את העובדות הנתונות של האש וקירות המערה, יכול אני להפוך את הקערה על פיה ולהסיק דרך החווייה הקשה של סבל הקיום וכזביו את הנאות החיים ואמיתותיהם. במלים אחרות, יכול אני לקרוא את ה"אני יודע שאינני יודע" תוך הדגשת-יתר של ה"אני יודע" על פני ה"אינני יודע"; בצורה כזו של הנחת הדברים יכול אני לראות את עצמי כבעל יכולת ידיעה היכולה להתגבר על המכשולים המוצבים בפני ידיעתי.

נתונים נוספים