היהודי ששכח

היהודי ששכח

סירוסו של ייעוד

בין הקשרים הרבים שקיימים במסורת לשוננו, אמיץ ומשמעותי במיוחד הוא הקשר בין זכרות לזכרון. לכל מי שעומד על תכונותיה הייחודיות של השפה העברית ועל הדרך שבה אצור בלשון זו ידע רב משקל, ברור שהקשר בין זכרון לזכריות איננו מקרי אלא פועל יוצא של שורש עקרוני משותף. בהקשר ההסטורי-יהודי מכוון אותנו הדבר לראות את כוחו הראשי של היהודי בידיעתו.

ובה במידה שכושר הזכרון מבטא את עוצמתה של היהדות, מבטאת השכחה את השתמדותה - וכוח ההשכחה את אחד מכלי המלחמה הקשים ביותר שבאמצעותם החלישו את היהדות אויביה. תנועת תנועת ההשכלה, שהחלה באירופה של סוף המאה ה18, ושיש בין שומרי המסורת לא מעטים הקוראים לה הסכלה, הציעה לערוך שינויים במסורת היהודית, שמשמעותם המעשית היתה השכחה מהזכרון היהודי של חלק מסממני היישום ערכיו. דבר זה הביא לנטישתם של רבים מבני העם היהודי חלק ממורשתו, על יסוד ההנחה שמגמתה של ההשכלה היא קידמה, עידכון ושדרוג של היהדות.

בפועל התבטאה ההשכלה בהבאתה שינויים גדולים בהבנת חלק מהיהודים את מסורתם, ובמלחמה נגד דבקותם של שומרי המסורת תוך הוקעתם כ"שמרנים". עקרון זה הוליד, מאוחר יותר, את כל שפע צורות היהדות שחרגו מדרך קיומן של המצוות על יסוד הטענה שהיהדות איננה מעודכנת, ושהידע שקיים בה איננו אובייקטיבי. טענות מסוג זה, שנבעו מעולם המחשבה הלא-יהודי, ראו את המסורת היהודית – ברוח עידן התבונה - כמגמה אנושית עתיקה שאיננה מתאימה למציאות מבחינה ידיעתית.

אחרי דורות רבים שבהם האמינו בני עם ישראל כי מה שבידם הוא אמת נצחית, הנכונה לכל זמן ומקום, הוכחש הדבר על ידי אויביה מבית ומחוץ, ומה שהוא, אולי, הקשה ביותר מבין מגמות אלה היה תנועת ההשכלה. זו, שהגיעה לשיאה בעידן החדש והשפיעה גם על ישראל של ימינו, פגעה ביהדות מבחינה רוחנית על ידי הכחשת הידע שזכר היהודי מאז יצא לגלות. בסירוס זה נכרת מהעם איבר הזכרות היהודי – זכרון כל המרכיבים, המאפיינים והערכים של מסורת ישראל – ובעיקר את המודעות להיותנו יהודים.

כי אולי יותר מכל דבר אחר מה שמובהק בהיותנו יהודיים הוא היותנו ייעודיים – וזה הדבר שאבדנו לרבים מאיתנו הוא מה שבגללו איבד העם כה רבים מבניו במגמת הסחף של השמד הרוחני הקרוי "השכלה". העם הזה, עם ישראל, איבד במשך אלפי שנים, שאלפיים מהן בילה בגלות, בגינה של תנועה אוייבת זו, את ההכרה שהיתה לנו במשימתנו העיקרית כעם בעולם.

מאז היה לאומה בעלת משימה מטפיסית-לאומית, היתה ליהודי הכרה בכך שהוא מהווה חלק מכוח משימה בעל ייעוד ייחודי, אשר צוייד, נטען וחומש משחר קיומו כעם בכלים, אמצעים ותחמושת כדי לאפשר לו ליישם את משימת הצלת האנושות כולה. בהתקפה הכוללת שערכו על ערכיו, הצליחו אויביו של העם היהודי, אשר שלחו בו את מפלצת הבורות לגבי מהותו וטבעו לנתק את סבל הדורות הגדול שעבר מתחושה של תכלית כלשהי.

כדי להגיע אל מלוא תחושת אבדן התכלית שעליה שמר העם היהודי דורות כה רבים, די להתבונן ביהודי של היום, אשר איבד את זכרון המשימה שהוטלה עליו לבצע ואת ההכרה באמת שבידו.

נתונים נוספים