היהודי באנושות

היהודי באנושות

במשך למעלה מאלפיים שנה חיו זה בצד זה בני העם היהודי ושאר בני העולם. ההבדל העיקרי ביניהם התבטא בכך שרוב בני האדם חסרי הדת היו, במובן רוחני, עניים ואילו היהודים היו, ביחס אליהם, עתירי הון.

בזמן שרוב האנושות היה, במשך דורות רבים, קשור לערכי רוח שקריים, כמו אלה הקיימים בסוגים של כזבים כמו עבודת אלילים, או ערכי רוח שהתבטאו בהרגלים טבעיים ובנטיות שגרתיות של עבודות קיומיות שנתבצעו למטרות של שרידות הגוף, היו בני עם ישראל מצויידים כבר משחר קיומם בידע, אשר היה קיים ברשותם החל מראית קיומם כעם.

עושרו הרוחני של העם היהודי איפשר לו לשמור על ערכיו הראשיים גם כאשר איבד את ארצו ובניו נפוצו ופשטו ברחבי העולם, נודדים, כשהם מצויידים בתחמושת רוחנית של ידע. הידע הרוחני היהודי לא היה בגדר המופשט אלא המעשי, כי היהודי היה שומר מצוות אשר סייעו לו הן בכל פעולות החיים שלו והן בשמירה על קשר הדוק עם רוח העולם.

קשר זה נשמר כמאפיין מרכזי של ההווייה היהודית באמצעות שלוש פעמים ביום שבהם היה היהודי מתפלל, ולפני כל פעולת חיים – ובכלל זה האכילה והשתיה – הוא היה פונה במלים אל בורא העולם ומצהיר לפניו על יחסו אליו, כשהוא גם מציב את עצמו ביחס אליו ככזה שמודה לו על יחסו ועל עזרתו ומבקש ממנו להמשיך ולדאוג לקיומו עלי אדמות.

במצב זה, שבו פגש האדם הלא יהודי את היהודי, היה עליו לגבש עמדה כלפי דרך חייו של היהודי, כשהוא שופט אותו לפי העובדות שהיהודי – בעצם צורת קיומו – משדר לו. בהקשר כזה של בחינת עובדות שומה על האדם באשר הוא לגבש השקפה כלפי הגישה היהודית. בדרך זו נשאו בני העם היהודי את ערכי מסורת ישראל והפיצום בין עמי העולם במשך אלפי שנים. כך, בשל המעשיות של פעולת החיים שלהם, נקלטו ערכים יהודיים תוך המחשה בדרכים מעשיות רבות ובתחומים מעשיים כמו הדאגה לזכויות אדם, מדע ואמנות.

בהקשר היות "תיקון עולם" אחד מתכליותיה המוצהרות של היהדות, ברור כי מבחינת הפצת ערכי היהדות בעולם די היה בהדגמה המעשית של איכות החיים המתאפשרת באמצעות ערכי היהדות כדי להביא שיפור מתמיד במצבו של העולם הלא-יהודי. ואכן, בהחלט ניתן להניח כי אם לא היו קיימים ליהדות ולערכיה אויבים היה הדבר מתרחש.

אלא שלמסורת ישראל קיימים מאז ומתמיד אויבים, שבגללם נתונה היא במלחמה לאורך כל קיומה – וזו איננה נפסקת גם שהיא בגלות, כפי שגם היום, כאשר קיימים אויבים רבים ליהדות בעולם, נסבה המלחמה על ערכי היהדות גם כאשר אין הדברים מוגדרים כך.

בין התוצאות של המלחמה נגד המסורת היהודית ניתנן למנות בימינו גם את התופעה הידועה כיהודים לא דתיים – ה"חילוניים" – המבטאים את החדרתה של ההתנגדות לערכי היהדות בביתה שלה. אלה הם ספיחים של המלחמה נגד מסורת ישראל, המהווים – כמו בכל מלחמה – בוגדים, מרגלים וסתם מושפעים רעיוניים מן האנטי-תיזה ליהדות, המנסה לעכב מזה דורות את כיבוש העולם על ידי היהדות מבחינה ערכית ובכך להוציא את העוקץ ממסורת ישראל. ואולי, במובן מסויים, מה שעושים מתנגדים אלה לרוח היהדות הוא דווקא להוציא ממנה את הדבש ולהותיר את העוקצים (או לפחות את מה שנראה ככזה).

נתונים נוספים