על שמירת מצוות

Normal 0 false false false EN-US X-NONE HE MicrosoftInternetExplorer4 /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-priority:99; mso-style-qformat:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin:0in; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:11.0pt; font-family:"Calibri","sans-serif"; mso-ascii-font-family:Calibri; mso-ascii-theme-font:minor-latin; mso-fareast-font-family:Calibri; mso-fareast-theme-font:minor-latin; mso-hansi-font-family:Calibri; mso-hansi-theme-font:minor-latin; mso-bidi-font-family:Arial; mso-bidi-theme-font:minor-bidi;}

על שמירת מצוות

שמירת מצוות איננה תנאי להיות ישראלי. לא יותר מאשר האכילה היא תנאי לאנושיות. אך ניתן לראותה כחלק מטבעו של אדם מישראל, המסייע לו לממש את רוחניותו בפעולה.

יש מידה מסויימת של עשיה שהיא הכרחית לקיום, וכנראה שכך הוא גם לגבי קיומו של היהודי. אך ניסוח המצוות כולל כאלה שאינן אלא ציוויים של קיום אנושי ההולם את משמעות האנושיות, כמו המצוות האוסרות רצח או גניבה.

רבות נשאלת השאלה לגבי התאמת המצוות לדרישות המציאות; אך למעשה, די בתצפית על היחס בין הקושי לקיים מצוות לבין המהירות של קבלתם על ידי אנשים צעירים כדי לראותה כסימן, אות ועדות להתאמה שיש בינן לבין האדם בכלל ולאדם היהודי בפרט.

בהקשר זה כדאי לבחון את העדויות הסובייקטיביות של היחידים הלוקחים על עצמם את שמירת המצוות לגבי חווייתו של דבר זה; רבים מהם מציינים את היות הדבר נחווה כחלק מהותי מחוויית החיים שלהם לאחר שאימצוהו, כזה שהוא לפחות הרגל ראוי.

נתונים נוספים