תרבות הארורים

תרבות הארורים

על פשעי ה"פגע וברח"

אחד התחומים שבהם מציגה החברה הדתית-חרדית דרגה גבוהה של קידמה ביחס לחברה החילונית הוא זה של הוצאת שם רע. ביחד עם הוצאת דיבה מהווה הדבר חלק ממה שקרוי "לשון הרע", המתייחס לכל צורה של התייחסות לאדם יחיד או קבוצה בדרך שעלולה לפגוע בהם או לגרום להם נזקים. פשע זה שגור בעולמנו בשל הנוהג האנושי של בני האדם לדבר בגנותם של בני אדם אחרים מבלי לתת להם על כך דין וחשבון ולעתים קרובות אף מבלי להיות מודע כלל לאפשרויות השליליות המעורבות בפעולה מסוג זה. כאמור לעיל, מתבטאת בנושא זה העליונות התרבותית של האדם היהודי-דתי, אשר בעולמו לשון הרע מבוסס כנושא מדעי לכל דבר, החל מהספרות הרבה העוסקת במגוון האפשרויות הבעייתיות שקיים בו, המשך באיסורים החמורים הקיימים לגבי השימוש בו וכלה באזהרת אלה שעוסקים בו מפני העונשים העלולים לבוא עליהם בשל כך.

לעומת הידע הגדול שבו מחזיק האדם הדתי ביחס לנושא הרי שבחברה החילונית קים בדבר פיגור רב, כי אין בה ידע כה גדול לגבי הנזקים החמורים שעלול אדם לגרום לעצמו ולאחרים בפעולה מסוג זה. בהקשר זה מהווה העובדה שהחברה בכללה היא שוק המבוסס ברבים ממהלכיו על האשראי היחידאי הקיים ברשותם של כל בני האדם, היא קרקע זמינה לגידולי הפרא של צמחי הרעל של לשון הרע, שיש בהם כדי להרעיל כל חלקה טובה של יצרנות אנושית ובאמצעות הוצאת שמה הרע לבלום את סיכוייה להתפתח בעולם. הכורה את אזנו להאזין לדברי רכילות של סתם יכול לעתים קרובות לשמוע איך מוציא אדם אחד את דיבתו של אחר לאור היום, מונע מאחרים להתקרב אליו ובכך פוגע בחייו. והחמור בפעולה זו היא היותה, לעתים קרובות, נסתרת מידיעת הנפגע באופן שנבצר ממנו לדעת על מקורה, להתעמת עימה כראוי ולטפל בה באופן צודק.

אחת מהעבירות הידועות לשמצה בחברתנו היא זו שזכתה לשם "פגע וברח" - תאונה שמבצעה אינו מוצא לנכון לסייע למי שנפגע על ידו אלא נמלט ממקום האירוע כשהוא נוטש אותו לאנחות. בזמן שברור לכל מהי חומרת הפשע המבוצע בהקשר זה, מעטים הם המודעים למידה הרבה שבה דומה לכך הפגיעה שיכול אדם לגרום לחברו על ידי דיבור בגנותו, במיוחד כאשר זה איננו מודע לכך. פגיעה זו, הנעשית באמצעות דיבור של אדם אחד אודות רעהו, נתפסה כבר מימי קדם – ודוגמה לכך מופיעה בספר התורה - כאחד החטאים החמורים שיש בנמצא, כזה שיכולים בני עם ישראל להיקרא בגללם "ארור".

בפרשת השבוע "כי תבוא" מצהיר הכתוב כי אחד מהפשעים שבגללם ייקרא בן עם ישראל "ארור" הוא "ארור מכה רעהו בסתר" (דברים כז כד), ורש"י מציין לגבי חטא זה כי הכוונה היא ל"לשון הרע". בהתייחסותו לחטא זה של הרש"ר הירש, אחד מהידועים ברבני גרמניה, הוא מסביר את החומרה המיוחדת של המעשה בכך שמה שדובר הלשון הרע גורם לרעהו הוא ש"הלה איננו מכיר בדבר ואינו יודע מי הכהו, שיד בית דינו של אדם איננה משגת אותו והוא חותר תחת אושרו, שלומו וכבודו של רעהו."

בהקשר זה אין בני האדם מודעים לכך שדיבור מסוג זה יכול, מחד, לפגוע קשה בחלק מעולמו של אדם, שנבנה בעמל רב ולמוטטו באמצעות שמועות, כזבים ורמזים שליליים, ומאידך להיות כזה שלא תהיה לנפגע על ידו אפשרות לאתר את מי שפגע בו ולהענישו, כי קשה ביותר (ולעתים אף בלתי אפשרי) לעקוב אחר הדרך שבה עובר לשון הרע מאדם אחד למשנהו. לא מעט נכתב על ידי גדולי ישראל גם על העובדה שבחברתנו היה לשון הרע להרגל של שגרה בין בני אדם והם אינם מודעים כלל לנזקים שהם גורמים באמצעות הסיוע שהם נותנים למחשבות, רעיונות והצהרות בלתי מבוססות.

מקורותיה של שמועה רעה העוברת מאדם אחד לאחר קשים לאיתור, במיוחד בחברה שבה קיימת נטיה פעילה של בני אדם ללכת רכיל, להוציא לשון רע ולהפריח דברי דיבה זה אודות זה מבלי שהדבר ייחשב לשלילי; במיוחד במצב שבו דיבור מסוג זה נושא תווית של ביקורת לגיטימית יכולה שמועה חסרת יסוד, המואצת על ידי בני אדם חסרי אחריות להתחזק, להקיף מספר גדול של בני אדם ולהביא להתמוטטותו ללא הצדקה של עסק שנבנה במשך עמל של שנות חיים רבות, או שאדם אשר עמל קשה כדי לגבש באמצעות פעולותיו כבוד מבחינה ציבורית יכול למצוא את עצמו לפתע מתמודד עם מצב שבו נשמטה מתחת לרגליו קרקע יציבה של תמיכה חברתית שעליה סמך.

כל אדם מן הישוב, שלו חוג אוהדים או תומכים, יכול למצוא את עצמו לפתע מתעמת עם סירובם של בני אדם שהכיר רבות לשתף עימו פעולה או לבוא עימו במגע בשל מכות שבהן היכוהו בסתר כאלה שאין הוא מכיר כלל. ואין זה הכרח שהדבר יהיה תוצאה של מזימה מודעת כלל אלא רק הצד השלילי של מטבע ההנאה שמפיקים אנשים מדבר רכילות עסיסי, במיוחד אם הוא מתובל (כנהוג ברוח זמננו) בהומור לעגני אשר מרוקן את כבודם העצמי של בני כבוד שהרוויחוהו ביושר.

ולא רק שבגלל צורות הופעותיו הרבות של חטא לשון הרע מוצאים עצמם בני אדם רבים ניזוקים על ידי אחרים באופן שבו הם עצמם אינם יכולים להגן על עצמם, אלא גם שקורה לעתים שבגלל חוסר הכבוד היסודי שבו נוהגים בני חברת הארורים זה בזה אין הם רגישים דיים להבחין מתי הנאמר עלול לפגוע גם במדבר עצמו. בתחום זה האדם החילוני חשוף לחלוטין לפגיעה וכמוהו כלוחם שחסר מגן לגמרי אל מול סכנה. בזמן שבו האדם הדתי מונחה על ידי מנהיגותו הרוחנית להיזהר מהסכנות שיש בפעולת לשון הרע לא רק שאין לחילוני מושג כמה הוא נפגע מפעולתם של אלה המדברים על חייו, אלא שהוא אינו מבין מהי מידת הפגיעה שעלול הוא עצמו להסב לאדם אחר גם מבלי שיחפוץ בכך, על ידי אמירות שאינן מכוונות להרע כלל; דבר זה כולל לא רק אמירות המכוונות להזיק אלא גם שיחה תמימה הכוללת עובדות אמיתיות, אשר יכולות – בגלל הקשר של אי הבנה או של מערכות יחסים רגישות – להתפרש כך שיפגעו באשראי החברתי של בני אדם טובים.

בחברת זמננו רבים הם בני האדם העוסקים בהפרחת דברים שליליים נגד בני אדם אחרים. מה שנחשב בעבר הרחוק לאחת הדרכים הראשיות שבהן היו מסיתים מוצאים לנכון להשמיץ את מתנגדיהם או את אויביהם היה בימינו לחלק בשגרת החיים; רובם של בני האדם בימינו עוסקים דרך קבע בשיחות שבהן מעורבת מידה גדושה של אמירות אודות בני אדם אחרים, יחידים או קבוצות, שבהן הם מרשים לעצמם להוקיע, לבוז ולהציג בני אדם אחרים באופן המנותק מכל יסוד עובדתי, והמתובל בשקרים, כזבים ורמאויות.

בישראל של היום, שבאמצעי התקשורת שבה קיימת מידה רבה של הצגת בני אדם לציבור, שרוי לשון הרע במעמד של חממה מוגנת, אשר לעתים קרובות בני האדם המשתמשים בו רואים בו דרך לגיטימית של ביטוי, כמו אמנות, אף מבלי לשים לב לעובדה שמדובר בהרס של עולמות אנושיים באמצעות פגיעה בתדמיתם של בני אדם וכך גם בעצם הדרך שבה הם מתקיימים. רבים הם בני אדם כאלה אשר עלולים למצוא את מטה לחמם נהרס אף מבלי לדעת כי מקור ההרס חבוי בפעולת לשון הרע אשר הופעלה נגדו בסתר.

 

נתונים נוספים