בין קלון לכבוד

 

בין קלון לכבוד

לאחרונה נבחרה הח"כ שלי יחימוביץ' לעמוד בראשות ועדת האתיקה של בית הנבחרים. לא ברור מדוע נקבעה דווקא יחימוביץ' כמתאימה לכבוד זה, אך אין כמו מינוי זה כדי להמחיש את העובדה שבישראל של היום לא רק שאין ידע אובייקטיבי רב לגבי הזכאות לכבוד אלא שיש הנחה שאנשים המקורבים לשמאל – כמו שלי יחימוביץ' - זכאים לכבוד. דווקא לעומת כבוד מסוג זה בולט בימינו קלונה של אשה אחרת, הגב' שרי אריסון, שאיתרע מזלה להיות יורשת של הון רב. בחברה כשלנו אופייני הדבר שאותו אדם פשטני המניח שטענות השמאל ראויות לכבוד יניח גם שעושר ראוי לבוז.

שרי אריסון, אשר יותר מפעם אחת "זכתה" לקלון בישראל בשל היותה בעלת נכסים, זכתה לאחרונה ליחס לעגני ומזלזל במיוחד לאחר שהוציאה לאור את ספרה "לידה", המשלב בין האוטוביוגרפיה שלה והשקפתה הרוחנית‏‏. היא הביאה על עצמה יחס זה בשל טענותיה כי זכתה לחזיונות נבואיים אודות העתיד וכי באמצעותם נתוודעה לתפקידה לעזור ולהביא גאולה לעולם.

לפני מספר שנים חצו דרכיהן של יחימוביץ' ואריסון זו את זו; זה היה בשל פיטורי עובדים בבנק הפועלים שבשליטתה. אז נתפרסמו שלטי חוצות שבהם נכתב "שרי אריסון צוחקת, 900 משפחות בוכות". כתוצאה מכך איימו פרקליטיה של אריסון בתביעה של עשרה מיליון דולר נגד החברה המפרסמת ודרשו את הסרת המודעות לאלתר. השלטים הוסרו. האופן המהיר בו הוסרו שלטי החוצות זכה לביקורת קשה מצד העיתונאית דאז שלי יחימוביץ'. יחימוביץ' תקפה את אריסון בפינתה בתוכנית אולפן שישי בערוץ 2, ביום שישי ה-17 בינואר 2003. היא לעגה לאריסון ש"עלבונה שווה עשרה מיליון דולר". דוברה של אריסון, רני רהב, מיהר לשלוח ליחימוביץ' מכתב שבו הוא מאשים אותה בשנאת עשירים. המכתב שהתחיל במילים "שלי רעה" נכתב באופן שנתפס כילדותי וזועם. רהב שלח עותקים של המכתב למאות מראשי המשק, ולעיתונאים רבים; המכתב זכה לכותרות בעיתונים ולתגובות מעורבות באתרי חדשות באינטרנט.

בישראל של היום זוכה יחימוביץ' לכבוד ואריסון לקלון; נראה שבחברה הישראלית מייצגות שרי אריסון ושלי יחימוביץ', כל אחת בפני עצמה, סוג של כוח. שתיהן מחזיקות בכוח להניע ענינים בחברה הישראלית: כוחה של אריסון טמון בשליטה הקנינית על נכסים עסקיים שקובעים את פרנסתם של רבים. שלי יחימוביץ', לעומתה, מחזיקה בעמדה פוליטית-רעיונית, שיש בה כדי להשפיע על דעתם של בני אדם רבים בציבור. אך מה עושה את שלי לדמות שיש המאמינים בצורך לכבדה ואילו את שרי לכזו שהפגיעה בכבודה מותרת בקלות רבה כל כך ויש המתכבדים בקלונה על יסוד הנחה שיש בכך משום כבוד ואולי אף אומץ-לב?

אין ספק שבין מה שמייצגות שתי נשים אלה בציבור מפרידה תהום עקרונית. אך מה טיבה של זו? אין ברירה אלא לבדוק מקרוב את הרעיונות שבהן מחזיקות שתיהן. אחרי שנים רבות של שידורי ביקורת ברדיו הממלכתי עשתה לעצמה יחימוביץ' שם של לוחמת למען מה שקרוי בכלכלת ימינו "צדק חברתי". השקפה זו, הנגזרת מן הרעיונות הסוציאליסטיים, רואה את החברה כשדה קרב שבו מדוכאים פשוטי העם והעניים על ידי העשירים ובעלי ההון. בעולם רעיוני זה די בעובדת היותו של אדם בעל נכסים כדי להפלילו כנוגש דלים – וברור מדוע אדם כמו שרי אריסון נתפס כשלילי מבחינה מוסרית.

למותר לציין כי השם שעשתה לעצמה יחימוביץ משתלב עם שיטת הפעולה האופיינית לתקשורת הישראלית, בית החממה שבו גדלה, אשר רוצעת רבים לעמוד הקלון בעטיין של האשמות כוללניות.

ומה העקרונות שבהם דוגלת הגב' אריסון? בראיון שנתנה לאחרונה לתקשורת סיפרה כי "היום אני מאמינה שיש לי שליחות בעולם הזה, שליחות להנהיג ולהוביל. לא מתוך יהירות ולא מתוך שאיפה פוליטית, אלא מתוך ההבנה שיש לי כלים לחולל שינוי בעולם." לגבי הבנק שבשליטתה אמרה "...אני חושבת שלבנק יש תפקיד מאד משמעותי במדינה הזאת ובעולם." על הרגשתה לגבי יחס התקשורת אליה אמרה: "...באיזה מקום כשאתה נותן ונותן ונותן ומקבל רק ציניות ורוע אז את מרגיש ...שאתה מנוצל ושלא מעריכים אותך." ולגבי המשבר העולמי "אני חושבת שהקריסה העולמית מתרחשת הרבה בגלל היעדר ערכים". עוד אמרה "אני לא אעשה דבר שאיני מאמינה בו רק כדי לרצות דרישה שנראית לי בלתי מוצדקת בעליל." לגבי שינוי הצהירה אריסון "אני מאמינה שכל אחד יכול לעשות שינוי. כל אחד בדרך שלו." והוסיפה "יש לי חזון מאד גדול של הבטחת הקיום האנושי ואני חושבת שדרך העסקים ודרך הפילנתרופיה אני יכולה להביא ערך מוסף גם למדינה וגם לעולם."

האם אין למצוא בדברים אלה מידה של הגיון ואף ערכים ראוים לשמם? שלא במקרה, רשומות לזכות הגב' אריסון פעילות פילנתרופית רבה, מתן תרומות רבות שבהן סייעה לבעלי אמצעים דלים וסיוע ציבורי בתחומים רבים שבהם השקיעה משאבים במטרה לקדם את מה שהיא רואה לנכון. אך מבחינת נקודת המבט האנטי-קפיטליסטית, הרואה אנשים כדוגמת שרי אריסון כנציגי הרוע העולמי, יש לגילויי הנדיבות שלה כוונה נסתרת, שלילית, שמטרתה לשלוט בציבור. אנשים כמו שלי יחימוביץ', לעומת זאת, נתפסים כמסייעים לציבור אף אם מעולם לא תרמו דבר לאיש; הסוציאליסטים נתפסים בתרבות השמאל כלוחמי חופש שעשויים להוביל את הממשל להפקעת רכוש בעלי ההון ובכך ל"שחרור" הפרולטריון משליטתם.

גישה זו שולטת היום בחלקים גדולים של העולם ובמדינות הקומוניסטיות הפכו את קלון העשירים לחלק מן הממסד והשיטה הפוליטית. בישראל עדיין יכולים עשירים לחיות ולשמור על רכושם, אם כי לא כל כך על כבודם – ומתקיפיהם עדיין זוכים לכבוד בציבור ואינם חשים שיש להם מה לחשוש מקרבנותיהם. במקרה המיוחד של שרי אריסון מודגמת גם המידה שבה, בישראל, חשוף העשיר ללעג ולבוז על השקפותיו.

וישאל עצמו כל קורא באם בדיקה של העובדות שהוצגו לעיל – ובמיוחד אלה הנוגעות למקרה הנוכחי - מצביעה על כך שאריסון או יחימוביץ' זכאיות לקלון או לכבוד?

נתונים נוספים