הלאמה ברשות

 

הלאמה ברשות

שנים רבות – כנראה דורות – היתה ממשית נטושה ושוממת. אך הישראלי המטייל שב אליה לפני שנים לטיולים משפחתיים, כחלק מסיוריו בנגב.

בשעה 12 של יום שבת החם של אמצע יוני 93 הגענו לממשית. המקום היה שומם. עשר שנים לפני כן היה אותו מקום באותה תקופה ואותה שעה הומה אדם. מטיילים רבים הילכו על הגבעות, בין האתרים, ברגל, ברכב, במכוניות פרטיות ואוטובוסים מכל הסביבה ומרחבי הארץ, והיה המקום אז פסטיבל של מוכרי בלונים, שתיה ודברקי מאכל לכל המשפחה.

מה קרה?

איך שבה השממה לממשית?

חלק מהתשובה רשום על השער שלא היה אז: מחיר כניסה 5 ש"ח. השוער המשועמם יוצר ממקומו רק לאחר שאנו – ששה אנשים במכונית - מצפצפים לו. 30 ש"ח בבקשה...

האם זו הסיבה? נניח שאני בעל משפחה ואני רוצה לטייל במקום ובעוד 2-3 אתרים נוספים בדרך. אז זה אומר 100 ש"ח.

נכון להיום, 100 ש"ח זה זה דלק ומזון שנוספים לכל הוצאה לכל טיול. בגללם לא יראה עם ישראל את אתריו שהולאמו בצורה מתוחכמת. אך גם שביתתו מטיול לא תועיל לו אל מול העובדה כי אוטובוס תיירים אחד שווה לפחות 50 פעם 5 ש"ח (הרי תיירים אינם מתווכחים על מחיר... ) במצב זה משתלם להשאיר את המחיר על מכונו אפילו אם שום ישראלי לא יבקר יותר בממשית.

למבקר באתר המצדה, למשל, מחכה מילכוד מתוחכם יותר; אפילו אם מחליט המבקר שלא להשתמש ברכבל ולטפס לאתר בכוחות עצמו, ייתקל הואר בשלט המוצב לפני שביל הנחש המעפיל לראש המצוק, שבו נאמר: "יש לקנות כרטיס. לא ניתן להיכנס לאתר ללא כרטיס. הקופה למעלה" – ולא רשום מחיר הכרטיס...

אחרי שקבוצת מטיילים נועזים – נאמר 30 איש – תגיע למעלה, היא תגלה שמחיר הכניסה לאדם הוא 9 ש"ח לאיש, כלומר 270 ש"ח לידי הקופאי. היא תגלה זאת למעלה ולכאורה היא תוכל לשוב על עקבותיה ולרדת בלי לראות את האתר או להעלים, איכשהו, את הקופאי... סתם, סתם.

וכדאי לשאול מה עם הישראלים שמשלמים לתמוך באגודה לשמירת הטבע במשך כל השנים? האם גם עליהם מושת לשלם את מלוא המחיר? מן הסתם תהיה התשובה: הרי גם במוסדות החינוך שהוא, בישראל, "חינם", כידוע, יש כבר תשלומים של חוגים, טיולים, לבוש, ספרים ועוד המגיעים למאות ולאלפי שקלים המוספים על המיסוי שנלקח ממילא מן האזרח...

 

נתונים נוספים