המשימה

 

המשימה

היום נמצאת מדינת ישראל תחת מתקפה כלל עולמית; אויביה שמעבר לגבול, המאיימים על עצם קיומה אינם היחידים הפועלים נגדה, אלא גם גורמים רבים אחרים המפעילים עליה לחצים שונים שמטרתם מסתכמת בהתנגדות למדיניותה: למעשה, אפילו ידידותיה הרשמיות כמו ארה"ב ומדינות אירופה אינן מסתירות את ביקורתן מחלק גדול מפעולותיה, מה שמסתכם בכך שישראל הולכת ונלחצת אל קיר אפשרויות פעולה מצטמצמות והולכות.

הסכום המשותף של מה שעומד נגד ישראל מציג אותה כמהות לא מוסרית, שבמקרה הטוב עליה לבלום את פעילותה ובמקרה הגרוע להישמד ולעבור מן העולם.

לדאבון הלב, למי שפועל נגד ישראל מצטרפים גם כוחות מבית, המטילים ספק בכל הצעה שמועלית להגן בכוח ובגאווה על ערכיו של העם היושב בציון, בין אם מדובר ביהודים ובין אם מדובר ב"סתם" אזרחים; חלק משמעותי מכוחות אלה יושב בכנסת ואין הכוונה לח"כים ערביים דווקא, אלא לרבים מחברי הממשלה, שנוקטים מדיניות תבוסתנית ומתפשרת, המבוססת, בפועל, על הסכמה עם האוייב.

הכוונה, בהקשר זה, לגורמים הבכירים ביותר בממשל הישראלי, אשר פועלים נגד אזרחי ישראל שמקדמים את עניניהם של העם והמדינה, מתוך הנחה שהצדק – או, לפחות, הכוח הפוליטי – נמצא בדעותיהם של אנשי מחלקת המדינה האמריקאית או ארגוני השמאל המצהירים על תמיכתם בזכויות האדם, אך פועלים נגד זכויותיהם של אזרחי ישראל ובעד זכויותיהם-כביכול של אויביה הערביים. במובן זה, מהווים, למעשה, אנשים כמו ראש הממשלה ובעלי תפקידים בכירים במשרדי החוץ, המשפטים והמשטרה (בין היתר) גיס חמישי אשר מסייע לעניני האוייב בתוך הפוליטיקה הישראלית.

כל המאבק הפוליטי-צבאי הזה מבוסס על מאבק רוחני-רעיוני; זהו מאבק בין ערכי ישראל לערכים זרים ומנוגדים לעם ולמדינה, אשר הצליחו לחדור, כאמור לעיל, בחלקם, לחשיבתם של חלק מהמחזיקים בעמדות בכירות בישראל. ערכים אויבים אלה מציגים את עם ישראל ומדינת ישראל קבל העולם כיישות לא צודקת, המבצעת פשעי מלחמה – ונצחונם בפעולתם זו בא לידי ביטוי בעיקר בכך שאין תומכי ישראל – מבית ומחוץ - משמיעים התנגדות או מחאה נגד גישה זו. באי התנגדותם זו להצגת ישראל כלא מוסרית הם מאשרים את המסר זה, כי שתיקתם רועמת.

ואת השתיקה הזו יש להפסיק. לצורך זה מוטלת על ישראל משימה גדולה:

במלחמה רוחנית-ערכית זו, המתחוללת, למעשה, על פני העולם כולו, על ישראל המותקפת לעבור למתקפה ולהשיב מלחמה שערה.

דבר זה צריך לנבוע, קודם כל, מההכרה בקשר שבין תוצאות המלחמה הערכית הזו למצבה הפוליטי-בטחוני של מדינת ישראל בעולם של היום. הכרה בהיותו של מאבק זה אמיתי וככזה בעל השלכות מעשיות תהיה תחילתו של תהליך גיוס של הכוחות הנדרשים לצורך השתתפות בו. בהקשר זה, אי אפשר להתחמק מהעובדה שאויבי ישראל, באשר הם, משתתפים מזה זמן רב באופנסיבה רעיונית מסיבית, הנמשכת כבר כמה עשרות שנים נגד ישראל – ואילו מחדלה של המותקפת נעוץ בדיוק באי זיהוי קיומה של מלחמה זו.

בהקשר זה, יש שיעור חשוב שאותו שומה על עמנו ללמוד דווקא מהערבים: אלה, מאז תחילת הסכסוך, מזוהים על ידי העולם כולו באמצעות טענותיהם המתגברות כלפי העם היהודי בכלל ונגד מדינת ישראל בפרט. אל מול גלי טענותיהם ותביעותיהם המציפים את אמצעי התקשורת העולמיים, מעמידה ישראל רק מגננה של התנצלויות, הכוללת גם הסכמות. העיסוק האובססיבי של אנשי שלומנו ב"מה עשינו להם" עבר כבר כל גבול הגיוני, במיוחד מבחינת היחס האבסורדי בין הפשעים שביצעו יהודים או ישראלים כלפי זרים ליחס בין הפשעים שבוצעו כנגד העם היהודי לאורך ההסטוריה ומדי יום ביומו.

על ישראל לעבור למתקפת תגובה רעיונית, רוחנית-מוסרית, אשר תופנה נגד כל מתקיפיה ותפגע בכל אחד מהם ביחס ישר למידה שבה הוא פועל נגד ישראל. בהתאם לכך, שומה על ישראל לנסח תביעה מקפת נגד כל הגורמים האחראים לנזקים שנגרמו לאזרחיה. בניסוח סוג זה של תביעה אין צורך לדאוג, בשלב זה, לשאלת הערכאות שבהן תתברר, אלא להתמקד בנושא הצדק שבתביעה כשלעצמה. זהו גם דבר שעל ישראל ללמוד מאויבותיה; אלה, יחד עם הערבים, תובעות את ישראל מזה דורות גם כאשר אין לתביעתן זו שום משמעות מעשית. הן יודעות כי במצב המוסרי הקיים זו רק שאלה של זמן עד שמתאפשר להפוך תביעה כזו למעשית. הדבר קורה אם התנאים הפוליטיים מבשילים.

למעשה, הבעייתיות במצבה הפוליטי העכשווי של ישראל היא בדיוק תוצר של תביעות האויב שהבשילו, על אף היותן מחוסרות כל יסוד עובדתי אמיתי. לפיכך, חשיפת חוסר אמינותן של תביעות אלה היא אחד מהדברים שישראל צריכה לעשות בצמוד לפעולה שבה היא צריכה להצהיר על תביעותיה שלה. בהצהרת תביעות כזו תשיב ישראל לעם ולמדינה את הכבוד הראוי להם ותתחיל במהלך חשוב של נצחון.

בשל היותו של העולם כולו ממוקד בדורות האחרונים במתרחש בין ישראל לאויבותיה, מהווה ישראל, מבלי שהציבור שבה מודע לכך, מדריכה מוסרית לעולם כולו. היום מחזקת ישראל, בשל שתיקתה התבוסתנית, את אי המוסריות שבמצב כי מדיניותה מהווה אישור לתביעות הלא מוסריות המופנות נגדה, לכן, על ידי התנגדות משמעותית למוסר המעוות של הקמים כנגדה, תתחיל ישראל גם מהלך שמשמעותו הצלת העולם על ידי שחרורו המוסרי. שחרור זה יתבצע, בעיקרו, על ידי הצגת אלטרנטיבה מוסרית לגישה הלא-מוסרית השלטת היום בתחום הסכסוך הבינלאומי.

בין הערכים שביסוד תביעתה הערכית של ישראל נגד אויביה עליה לכלול את זהויים של אלה כמושחתים התומכים בדיכוי זכויות האדם, בין אם מדובר במדינות ובין אם בכוחות רעיוניים. ברוח זו, מתקפה מוסרית שתבוא מצידה של ישראל הצודקת כנגד תוקפיה תערער, קודם כל, את המשטרים המושחתים במזרח התיכון ובסופו של דבר גם בעולם כולו. על מתקפת ישראל להתבסס על העוול שגורמים המשטרים המושחתים לא רק כלפי ישראל אלא גם כלפי נתיניהם שלהם – ולהציע סיוע, על יסוד חפשי והתנדבותי, לכל כוח שואף חירות וצדק בעולם.

את המלחמה הבלתי מוצדקת שמנהלות למעלה מיובל שנים שכנותיה של ישראל כנגדה עליה להוקיע מבחינה מוסרית ולהוסיף להוקעה זו הצהרת תביעה פרטנית שמציגה כל כדור או טיל שנורה מצידן לעבר שטחה של ישראל כפשע. המשימה העיקרית הניצבת לפני ישראל תהיה יצירת התחלתו של מהפך ערכי בתפישת הסכסוך בינה לבין אויביה, אשר לפיו ייתפשו אלה כפושעים, המחוייבים לספוג הוקעה מוסרית כלל-עולמית – ואת הענישה ותשלום הפיצויים שייגזרו ממנה.

נתונים נוספים