הנדבנות בישראל

 

הנדבנות בישראל

הפילנתרופיה, שם התנועה הנדבנית, היא גם מושא לויכוחים על הלגיטימציה של הנדבנים. מול נדבנים מיתולוגיים, כמו מונטיפיורי, אשר אין המערער על גדולת תרומתם הנדיבה, כוללים הנדיבים החדשים אנשים כמו לבייב וגיידמק, שיש הרואים בהם ממשיכים של מסורת יהודית עתיקה, אך יש הרואים בהם דמויות שליליות, של אנשים מפוקפקים המנסים לחדור לנקודות השפעה ושליטה חברתיים באמצעות הונם.

במאמר שהופיע לאחרונה באחד מעיתוני הארץ ננקבו הבעיות הראשיות הכרוכות בתופעה:

תורמים ומתרימים – זהו המסר של הציונות לכל אורך דרכה, הצהיר הכותב והוסיף: "השאלה היא אם האוליגרכים (בעלי ההון החדשים מרוסיה) הם שידרוג אבולוציוני של מונטיפיורי, ועם הקמת המדינה של תופעת הדוד מאמריקה, או עיוות קיצוני ובעייתי של הפילנתרופיה היהודית. גיידמק, למשל, נתפס כדמות קוטבית למונטיפיורי, בין היתר בעיני רובי ריבלין, יו"ר הכנסת, אשר כינה את השתלטותו על בית"ר "בושה".

יש המציינים כי "ההבדל הוא בתחומי ההשקעות; לבייב, גיידמק ודומיהם קנו את עיקר תהילתם בקרב הציבור בהשקעה בכדורגל". בהגדרה זו יש משום טעות וחוסר עידכון; הנדבנים החדשים מרוסיה רוכשים יותר מקבוצות ספורט – ולאחרונה אף נזכרים שמותיהם בהקשר של תרומות למוסדות תרבות, כמו בכתבה הבאה:

גאייידמק כיסה את חוב "הקמרטה הישראלית"

("הארץ" 8.5.06)

איש העסקים ארקדי גאידמק העניק הלוואה של 2.3 מליון דולר לשם הצלת התזמורת הישראלית. גאידמק נחלץ לעזרת התזמורת לבקשת סגן ראש עיריית ירושלים יגאל אמדי לאחר שזו נקלעה לקשיים כספיים קשים.

בשל פעילותם החזקה, לארחונה, של גיידמק ודומיו בנוף הישראלי, עוסקים בתקשורת הישראלית רבות בפילנתרופיה לסוגיה, ובמיוחד בנתונים אשר מראים כי מדובר בתופעה שבשום צורה איננה חדשה לישראל ו/או ליהדות.

פרטים מעניינים אלה הופיעו בעתונות:

מהות הפילנתרופיה

הפילנתרופיה, ומהצד השני של המטבע תרבות השנור, היא כמעט מאבות המזון של הציונות. לפי נתונים שליקט גריטובין, נשיא המכון לחקר הקהילה היהודית, גם כיום גדולי הפילנתרופים בארה"ב הם יהודים – 14 מבין 36 האמריקאים שתרמו יותר מ25 מליון דולר לשנה. ב-2003 הגיע סך הכסף שתרמו המליונרים היהודים ל-5.3 מיליארד דולר.

...התרומות הגדולות של פילנתרופים יהודיים מיועדות לחינוך כללי, לבריאות, לתרבות ולאמנות. התרומות מארה"ב עדיין מהוות כמעט שמונים אחוז מכספי הסוכנות.

כמו כן נמסר כי "על רקע העובדה שזהותם הקולקטיבית של 5.5 מליון יהודים הולכת ומיטשטשת בארה"ב ...היחלשות הזיקה של הדור הצעיר ליהדות מסיטות רבות מהתרומות שפעם הגיעו לישראל, לנזקקים בתוך ארה"ב"

התרומות מתחמשות בביקורת

"עידן ההתגייסות הקולקטיבית, שבו יהודי ארה"ב נתנו לישראל כסף כדי שתשתמש בו כראות עיניה, עובר מן העולם"

"...לפני מלחמת ששת הימים הופנו שבעים אחוז מהתרומות של יהודי אמריקה לישראל, וכיום – רק רבע. סטיב הופמן, המנכ"ל החדש של איחוד הקהילות היהודיות בצפון-אמריקה, סבור שהדור החדש, שאיננו שקוע בטראומת השואה, אינו מזהה בתרומות לישראל הבטחה, ערובה לעתיד."

"בישראל תמיד אהבו את התרומות, אם כי לתורמים התייחסו פחות. ...התעצמה בישראל התחושה כי מדובר בפראיירים, תמימים ובסך הכל אנחנו אלה שחיים כאן גם בשבילם – אז מגיע לנו לפחות לשטות בהם ולהנות מכספם."

סוף עידן התמימות

"לעומת האמריקאים רבים מהאוליגרכים עברו לחיות כאן... הם מכירים אותנו מספיק טוב כדי לסיים את עידן התמימות"

"אבל גם האמריקנים למדו להכיר אותנו. ארנון מנטבר, מנכ"ל ג'וינט ישראל, אמר ל"גלובס" בשנה שעברה כי "נגמר הדור שתורם ולא שואל שאלות."

המאפיין את תורמי העבר הוא המוסדות שנבחרו לתרומה ועקרון המתן בסדר. המוסדות שבחרו התורמים היו בעיקר מוסדות ממלכתיים. אופי התרומות היה נחשב היום לביזארי. בין התורמים תרמו בעבר אלפי זוגות נעליים אדומות לצנחנים, כסף לפיתוחים ביו-טכנולוגיים או אוספים אמנותיים.

גם בישראל ניתן להבחין, בעידן האחרון, בשינויים בתרבות התרומות. כך בתקשורת:

...עד שנות התשעים, כשישראל היתה תמימה יותר, מבצעי הקש בדלת היו נדבך חשוב במיתולוגיית הלימוד בבית הספר. ...חברה שהאמינה בהתנדבות בעזרה הדדית.

עד אמצע שנות התשעים בלט גם השירותרום, גיוס הכספים לצה"ל כאירוע מכונן. בשנים האחרונות עברנו להתרמות טלויזיוניות נוצצות.

קאנט, התרמה ומוסריות

הגישה הזאת, גם אם בסופו של דבר היא מניבה כסף לנזקקים, יוצרת בעיה. עמנואל קאנט גרס שמעשה טוב הוא לא בהכרח מעשה מוסרי. ההבדל בין מעשה טוב למעשה מוסרי טמון בכך שמעשה טוב מניב תמורה לאחר, תוך שאתה יוצא מסופק מהתחושה; לעומת זאת, רק כשאתה מחליט לפעול למען האחר בניגוד לאינטרס של עצמך – כלומר, רק משום שהתבונה מכריחה אותך להיות טוב ולא הרגש עצמו – זה מעשה מוסרי. צביקה הדר, המנחה המסורתי של יום טוב, היה יוצא אצל קאנט אדם לא מוסרי, אבל מה לפילוסופיה מוסרית ולערוץ 2?

לתרום זה משתלם

מסתבר כי תרומות הפכו בשנים האחרונות לטרנד עסקי, כולל חובות דיווח... בנק הפועלים תרם דגלים, בשטראוס עלית מתגאים בתרומתם לילדי קו לחיים, בזוגלובק מציינים כי הם מסייעים בבית חם לחייל הבודד...

בהתאם לרוח הטרנד, גם בעלי קבוצות הכדורגל מקפידים לדבר על עזרה לקהילה ולא על תמיכה במועדון. במקביל, עורר הטרנד תגובות זועמות. עמנואל לוינס, הפילוסוף הצרפתי הפופולרי, גרס שהמעשה המוסרי צריך להתבצע פנים מול פנים, אחד על אחד. יחיד צריך לעזור ליחיד ולא לרבים שבהם אינו מבחין, שאם לא כן הוא פוליטיקאי שמדקדק פחות באיכות העזרה שלו.

כשמדובר בהתרמה, בעזרה ובארגון, נראה שיש למגזר הדתי מה ללמד את החילוני; למתמצאים בנהגים היהודיים ניתן להמליץ על סדרת כללים המקובלים ביהדות לגבי הדרך הנאותה להעביר משאבים לנזקקים. עם זאת, הפעילות הענפה מסביב לתרומות והתרמות מעלה שאלות עקרוניות כבדות משקל במיוחד בישראל, שנפח התרומות בה תופס חלק רציני מן התקציב הכללי. על הקשר העמוק והרציף, בן הדורות, שבין היהדות הדתית למעשי הנדבנות וההתנדבות, ניתן ללמוד מן הכתבה הבאה, המפרטת טכס חלוקת מגיני כבוד לארגונים ויחידים שתרמו לקהילה, על ידי משרד הרווחה:

'החברה אינה יכולה להתקיים ללא המתנדבים'

בהמשך לכותרת זו, המצטטת את הרב רביץ, נודע לציבור כי "השבוע הוענק מגן שר הרווחה למתנדבים מצטיינים. יו"ר הוועדה הציבורית: "הקושי היה לבחור פנינים ואבנים טובות מבין מאות האבנים הטובות, אנו נדהמים מול הסיפורים המרתקים".

סגן שר הרווחה, הרב אברהם רביץ, העניק אתמול את מגן שר הרווחה למתנדבים מצטיינים. "אתם העושים לילות כימים, באצילות נפש ובכבוד למען הזולת, למען החלש, תורמים לכך שנוכל להתקיים כאן כעם אחד חזק ומלוכד", אמר הרב רביץ בטקס המרשים. "החברה בישראל אינה יכולה להתקיים ללא המתנדבים ומשרד הרווחה רואה בעידוד פעילותם של המתנדבים כמטרה חשובה מאוד ואנו נמשיך ונבצע, וכשהאמצעים התקציביים המוגבלים שבידנו יאפשרו לנו, גם נתמוך", הוסיף.


את ח"י המתנדבים ושישה ארגוני התנדבות בחרה ועדה ציבורית שבראשה עמד מ"מ ראש עירית בני ברק, הרב יעקב אשר, אשר הודה לרב רביץ על המינוי ואמר כי הקושי היה לבחור פנינים ואבנים טובות מתוך שלל האבנים הטובות. "דווקא בימים שלכולנו נדמה כי כל אחד עושה לביתו הוא בלבד, ולנוכח האווירה הקודרת המצטיירת בין אדם לחברו, אנו נדהמים מול מאות הסיפורים המרתקים על נכונותם של רבים להקדיש מזמנם ומיכולתם למען הכלל והפרט. פעולות אלו הן המשכיות לעולם של חסד שהחל באבי האומה אברהם אבינו ע"ה", הסביר הרב אשר.


כרסום מדינת הרווחה

מנכ"ל משרד הרווחה, משה שיאון, אמר כי אנו מצויים בעידן של כרסום "מדינת הרווחה", וזאת בשעה שהצרכים החברתיים מתרחבים. "מגמה זו יוצרת התרחבות בפעילותם של ארגונים מתנדבים ומלכ"רים כדי למלא את החלל ואת הפער בין הצרכים לבין המשאבים שהמדינה מקצה. מגזרים אלה צריכים להשלים ולשדרג את תשתית השירותים שבאחריות המדינה וגם להרחיב תחומי שרות שהמדינה אינה יכולה לספק", אמר.

רווחת הקשיש

מגן שר הרווחה למתנדבים מצטיינים למען רווחת הזקן הוענק להרב חיים דביר מתנדב "בבית אבות ע"ש באייר" בירושלים. הועדה כתבה כי מידי יום מגיע הרב לבית האבות ודואג לקיים מניין לתפילת השחרית, מנחה וערבית. "בסבלנות רבה ומתוך תחושת שליחות הוא מעביר שיעור לזקנים שבהם תמצא גם תשושים וסעודים. הרב דואג כי הזקנים יגיעו לשיעור גם בכסאות גלגלים, הוא נעזר בקבוצת נערים שעושים זאת בהתלהבות. הרב דביר מקרב בני נוער צעירים כדי לשמח את הזקנים, הוא מארגן קבוצת נערות ושכנים מבוגרים מתושבי השכונה לסייע לזקנים בבית האבות. הרב אף מפעיל קרנות לסיוע לזקני המקום.


מזון לדל

מגן שר הרווחה למתנדבים מצטיינים למען הקהילה הוענק לעמותת "חסדי ישורון" שפועלת לאיסוף מזון מאולמות שימחה וחלוקתו לנצרכים. הארגון נוסד לפני למעלה מארבע עשרה שנה על ידי הרב ישראל קראוס ומרכזו בעיר בני-ברק. "מתנדבי הארגון הם מרקע שונה, ועושים מלאכתם באמונה, במסירות ומתוך דאגה לכל מנת מזון שנשארת ממקומות האיסוף שחלילה לא תלך לאיבוד. זאת היות והם יודעים שלכל מנת מזון הנאסף יש נצרך המחכה לה בביתו. העמותה פועלת בשיתוף מלא והערכה של גורמי הרווחה בעיר ופעלם נעשה תוך שמירה על כבוד האדם הנזקק" נאמר בהחלטת הוועדה.


אביזרי בית וקירוב לבבות

מגן שר הרווחה למתנדבים מצטיינים בתחום רווחת המשפחה הוענק לעמותת לב- ח"ש שהקימו לפני שש שנים ר' יעקב זייבלד ור' יהושע ראוכברגר בעיר חיפה. העמותה הוקמה מתוך רצון לשפר את איכות החיים של נזקקים ובפתרון למצוקותיהם, כדי לגשר ולקרב לבבות בין דתיים לחילוניים. זאת בשיתוף פעולה עם גורמי הרווחה בחיפה. העמותה עוסקת בחלוקת מזון לנצרכים, בחלוקת אביזרי בית הקימה מרפאת שיניים לטיפולי חירום ובימים אלה הם מקימים מרכז הדרכה וייעוץ משפטי לזכויות האזרח.


מציאת מקומות עבודה

מגן שר הרווחה למתנדבים מצטיינים למען הקהילה הוענק לארגון "עונג שבת" מאלעד. מאות מתנדבי הארגון פועלים למציאת מקומות עבודה לתושבי אלעד. הוועדה כתבה כי "מתנדבי הארגון נמרצים, בעלי יוזמה, יצירתיים ובעיקר אוהבים את הזולת, אף פועלים בגמ"ח "עונג שבת" ומספקים סלי מזון למשפחות נצרכות. הם עוסקים באיסוף תרומות ועודפי מזון, ועוזרים בבישול מזון לנזקקים".


סיוע ליולדות

מגן שר הרווחה למתנדבים מצטיינים בתחום רווחת המשפחה הוענק לארגון נשות ת.מ.ר- תמיכה מזור רפואה בראשות הגב' בלומה רוטנר. הארגון הוקם לפני חמש עשרה שנה בעיר בני-ברק, והמתנדבות בארגון משמשות כתומכות ליולדות במיגזר החרדי ב"מרכז הרפואי מעיינות הישועה". המתנדבות מתחילות את משמרתן משעה שמונה בבוקר עד לחצות ובמשך כל ימות השנה. הן מלוות ומחזקות את היולדות מהרגע שנכנסו לבית החולים עד צאתן ואף אחר כך.


סיוע לחולה ולבודד

מגן שר הרווחה למתנדבים מצטיינים בתחום הטיפול בזקן הוענק לגב' הדסה בן-שחר אם לחמישה ילדים ומתגוררת בעיר בני- ברק. מזה כחמש עשרה שנה גב' בן שחר מתנדבת בעיקר למען זקנים, היא הייתה שותפה להקמת מועדון "קשב לקשיש" בבני- ברק. מלווה את הפעילות במקום ודואגת לטיפולם הבריאותי ולארוחות של למעלה מחמישים זקנים בודדים וחולים.

חלוקת מגיני הכבוד לא פסחה על ראשי ערים מצטיינות:


ראש העיר ראשון לציון, מאיר ניצן, קיבל את מגן שר הרווחה לערים מצטיינות. "העיר מאופיינת במתנדבים נפלאים רבים בעלי ערכים הנותנים את חותמם על איכות החיים בעיר" כתבה הועדה המייעצת. בראשון לציון פועלים למעלה משבעת אלפים מתנדבים מכל שכבות האוכלוסיה, מכל הגילאים ובמגוון פעולות רחב. המתנדבים פועלים בריכוז מחלקת ההתנדבות העירונית באגף הרווחה, וכן בארגוני המתנדבים, העמותות של ועדי השכונות, מנהלות שכונתיות, וועדי עובדים ועוד הרבה אנשים טובים באמצע הדרך. עוד מתחילת דרכו לפני עשרים ושלוש שנה, ראה מר מאיר ניצן בהתנדבות חשיבות רבת ערך ובתור כך הוא משמש דוגמה אישית כמתנדב מהשורה. הוא מהווה "כוח מניע" למפעל ההתנדבות בעיר ועל פי מדיניותו הוקצו משאבים רבים לקידום ההתנדבות בעיר".


גם ראש המועצה המקומית מבשרת ציון, כרמי גילון, קיבל בשם המועצה את מגן שר הרווחה. בנימוקי הועדה נכתב כי במבשרת ציון פועלים מאות מתנדבים בעידודו של מר כרמי גילון, ראש המועצה אשר הציב לו למטרה לקדם את איכות החיים בישוב ומצא במתנדבים שותפים נאמנים לדרכו.

על מי מאיים המתנדב?

קשה להאמין כי הפעילות הנדבנית וההתנדבותית העצומה הזו מעוררת עליה זעם, אבל יש הרואים בהתנדבות זו משום תחרות עם מי שלדעתם צריך לבצע תפקיד זה: הממשל.

כאמור לעיל, יש המבכים את מותה-כביכול של חברת הרווחה, אך על אף הריבוי המתמיד בהתארגנויות אזרחיות על יסוד התנדבות אין המיסוי המיועד לטובת הרווחה המובטחת על ידי הממשל יורד בצורה משמעותית.

על אף שהממשל רחוק מלספק את כל צרכי האוכלוסיה הנחשלת, יש היוצאים נגד כל צורה של תמיכה התנדבותית פרטית, כנראה בשל התחושה שהתורם הפרטי עלול, במוקדם או במאוחר, להיתפס כמי שמציג אפשרות טובה יותר לפתרון בעיות מצוקה מהאפשרויות שמציע הממשל.

לאמיתו של דבר, המגזר הפרטי אכן מציע אפשרות אחרת, שלפחות מבחינת היותה רצונית, היא נוחה יותר מזו שמציעים כספי הציבור שמקורם במיסוי כפייתי. לעתים קרובות גם נראה שיעילותם של תורמים פרטיים גדולה מזו של יעילות המקורות הציבוריים – שלא לדבר על כך שאירועי ההתרמה שופעים בד"כ חיוכים ושמחה שאין לראותם במשרדי פקידי המס...

המתנגדים לתורם הפרטי מכוונים את חיצי עוינותם, דרך קבע, נגד בעלי ההון המסייעים בדרכים שונות לארגונים נזקקים ולא רק; בין הדברים שאינם זוכים לאהדה רבה בין מתנגדים אלה ניתן למצוא השקעות של משאבים בתחומים נושאי רווחים או כאלה שמעניקים למשקיעיהם אשראי ציבורי.

דוגמה מובהקת להתייחסות שלילית מסוג זה היא פרשת איש ההון סמי עופר, אשר "העז" לבקש ממוזיאון תל-אביב את הזכרת שמו ושם אשתו בשם המוזיאון עבור תרומה של 20 מליון דולר. ההתנגדות הציבורית הרבה שקמה נגדו בתביעת סירוב להיענות לבקשתו זו גרמה לו ליטול בחזרה את הצעתו.

"פתרון קריאטיבי"

אך הפרשה עדיין לא נסתיימה. 20 מליון דולר אינם משהו שקל לוותר עליו וכפי שניתן ללמוד מכתבה שהתפרסמה לאחרונה, מסתמנת הצעת פשרה שתקנה לו עבור הסכום הנכבד את האפשרות לקרוא על שמו אגף במוזיאון. בכתבה, שתיארה את הדרך בה מנסה ההנהלה לתמרן בין הרצון לקבל את התרומה לבין ההתנגדות הציבורית לה, הצהיר חיים סאמט, סגן יו"ר מועצת המנהלים של המוזיאון, כי: "אנו מחפשים מתכונת שתאפשר לעופר לחדש את התרומה, פתרון קריאטיבי שלא יגרום ביקורת..." על רקע אי הצדק הברור שבמצב, הוא מוסיף: "אני מבין ללבו של עופר. הוא כעס ונעלב בצדק מהביקורת שהוטחה בו..."

עדיין לא ברור איך תפתר בעיית הצדק המעורבת בגישת הציבור, אך זו מעורבת גם ביחס מתנשא, מזלזל וחסר סיבה ברורה כלפי כמעט כל בעל הון שמציע תרומה, כנראה מתוך הנחה שיש גורמים שהצעת תרומה נראית להם העלבה והשפלה מצד המציע, כמעט כאילו המציע הנדיב משתף את הנתרם בפשע.

קרבן שנאת ההון

אחד מאלה שזכה לאחרונה לחוש צורות רבות של דחיה מצד הישראלי הבררן הוא ארקדי גאיידמק, העולה בעל ההון מרוסיה. אדם זה הותקף על ידי מגוון של נשכנים, החל מהרשויות שמצאו לנכון לחקור את עניניו הפרטיים וכלה בגורמי תקשורת שמצאה לנכון להפוך את האיש לדוגמה לכך שאת ישראל לא ניתן לקנות בזול":

לפני מספר חדשים דובר אפילו על נטישה משוערת של גאידמק את ישראל ואת רכישותיו בה בשל תחושה שהיתה לו על "רדיפה" שהוא חווה בה מצד הרשויות.

במאמר שהתפרסם אז בנושא זה נכתב, בין היתר:

אם יעזוב גאידמק את מדינת ישראל יהיה בכך יותר מסתם מעשה של צדק, שכן, במשך שבועות ארוכים, מתעללים באיל ההון, שכל העובדות הקשורות בו לאחרונה הוכיחו, בינתיים, רק רצון חזק של השתלבות והשתתפות בנוף החברתי הישראלי.

אין ספק שההתייחסות הישראלית למר גאידמק היתה מבזה ביותר, וניתן היה לראות בה מעין הצגת תכלית שבאמצעותה ניסו גורמים שונים בתרבות, בפוליטיקה ובתקשורת המקומית להציג קבל עם ועדה את דחייתם את ההון, כאילו מדובר במהות שלילית מעיקרה – ללא שום עדות אמיתית, מסויימת, לשלילה כזו.

כדי להמחיש את סוג היחס שקיבל כאן גאידמק מהישראלי שונא ההון, די בכך שנתייחס לראיון רדיו שערך רזי ברקאי זמן קצר לפני מסיבה שערך איל ההון למוזמנים רבים:

"יש משהו פתטי בנסיונות שלו להתחבב על ישראל." כך התייחס רזי ברקאי אל גאידמק ואל מסיבת ערב ראש השנה שערך איל ההון, בשיחה עם הרב הראשי של אוקראינה, הרב בלייך. הרב, מצידו, מתאר את גאידמק כאדם טוב שמנסה לעזור לפי יכולתו. בענין המסיבה הסביר הרב כי כך עושים בכל העולם: "עושים אירועים ומזמינים את כולם. מי שבא בא ומי שלא לא. זה לא דבר יוצא דופן בכלל"...

למותר לציין כי אחרי דברים רבים ממין הראיון הזה, רבים מהמוזמנים למסיבה לא העזו להראות את עצמם במחיצת הנדבן...

סכיזופרניה סוציאליסטית

אין ספק שעד שלא ישתנה משהו יסודי בתפיסת הציבור הישראלי הוא ימשיך, ברוח הסכזופרניה הסוציאליסטית, לשנוא את ההון ולחבק אותו, לדחות אותו ולאמץ אותו, ולאהוב להיעזר בו תוך הצהרה מתמדת על דחייתו אותו.

אלא אם כן מדובר באותם חלקים מהציבור אשר אינם רואים שום דבר שלילי בכך שבעל יתרות הון מחליט לעשות למען מה שנראה לו כערכים חיוביים. על חלקים אלה נמנה היהודי הדתי שמסורת הנדבנות היא, מאז ומתמיד, חלק חשוב ומקובל במרקם חייו – והמתרים הציבורי, שבלעדיו לא היתה מדינת ישראל מחזיקה מעמד.

ומה שנשאר לנו לומר הוא: הידד למתנדבים בעם!

נתונים נוספים