הפוליטיקה של האולימפיאדה

 

הפוליטיקה של האולימפיאדה

אחרי ההפסד המדהים של "נבחרת החלומות" האמריקנית לנבחרת פוארטו-ריקו בתחילת טורניר הכדורסל של האולימפיאדה, גברו התלונות לגבי שויון הנפש שמפגינים שחקני הכדורסל האמריקנים לגבי השתתפותם במשחקים האולימפיים. בהקשר זה, העירו רבים כי שחקני הכדורסל האמריקנים היו משתדלים הרבה יותר אם היה מדובר בהשתתפות בסרטון פרסומת של אחת היצרניות הגדולות של מותגי הספורט.

ואולי הזלזול הזה הוא תוצאה של הבעת מחאה אינטואיטיבית כלפי העובדה שנציגי אמריקה מוצאים את עצמם באולימפיאדה לעתים קרובות מדי "מתערבבים" עם נציגי מדינות עריצות, שדם אנשים רבים, חפים מפשע, רשום על דגלם.

אין ספק שלאדם חפשי, כזה שבא מחברה חפשית, הדוגלת בזכויות האדם, זה צריך להיות קשה ביותר לראות לצידו, על אותו מישור, עבד – וקל וחומר לחוות זאת בהקשר שבו נדרש ממנו להתנהג כאילו אין שום הבדל עקרוני בין שתי החברות.

לכאורה, מופעלת האולימפיאדה על ידי כוחות שהם נטולי כיוון פוליטי, כדי להציג את השונים כשווים. למעשה, זוהי מגמה פוליטית מובהקת, אחותה של המגמה הפוסט-מודרניסטית בפילוסופיה בת-זמננו; מגמה זו מנסה לבטל את השוני בין בני אדם – ובמיוחד את השוני בין השיטות הרעיוניות והפוליטיות שלהם, כדי להשוות בין טוב לרע, במטרה לבטל את עליונותו של הטוב.

אם רואים בני אדם אנשים חפשיים ה"משלימים" עם עבדים, אם העולם צופה בהאצלת מימד שבו אין משמעות לשוני שבין טוב ורע, מה שרוב בני האדם מבינים הוא שאין יותר אמות מידה מוסריות מחייבות ולצדק, לטוב ולחופש אין יותר מעמד מועדף, כפי שכל שכל ישר מחייב.

פרטים קטנים ממחישים את מגמתה הפוליטית האנטי-מוסרית של האולימפיאדה, כמו, למשל, העובדה שבשידור הכלל-עולמי של טכס הפתיחה, בשניות הספורות שבהן הופיעה נבחרתה האולימפית של ישראל, "גנב את ההצגה" שמעון פרס, שהופיע על המרקע במקומה של הנבחרת. מכיוון שהאחראים על השידור לא היו ישראלים, זה ברור שפרס קשור בכוח הפוליטי הבינלאומי הרואה אותו כנציגה הפוליטי של ישראל. מי בדיוק? לבארי חמיש פתרונים.

אך הפרטים הקטנים אינם אלא מראי דרך - והדרך היא החשובה יותר, דרך של אי צדק, המנסה ליצור השוואה מוסרית בין מדינות צודקות למדינות עוול. את תאוותה הבלתי מסותרת של ישראל לקבלה על ידי החבר הלא-מוסרי של מדינות העולם, הממחישה יותר מכל פרשת אי ההתייצבות של האלוף האירני לתחרות מול נציג ישראל. ישראל – אם היתה מוסרית - היא שהיתה צריכה לוותר על ההתמודדות בפרט וההשתתפות בכלל עם מדינות כמו סוריה, אירן ורבות אחרות אשר, באופן ישיר ועקיף גם יחד, שפכו דמים רבים ובתוכם דמי ישראלים.

בושה.

נתונים נוספים