הרוב?

 

הרוב?

לגבי המצב במדינה נאמר פעם כי "רוב האזרחים שקיבלו על עצמם את שיטת המשפט". אני חפץ להעיר כי לא היה מעולם מצב שבו נתבקשו אזרחי מדינת ישראל לבחור בשיטת משפט זו או אחרת כפי שאף-פעם לא הועמדה בפניהם הברירה לגבי שיטת ממשל זו או אחרת. מעולם לא בחרו אזרחי ישראל בצורה כלשהי להיות אזרחי מדינה דמוקרטית ומעולם לא בחרו בדמוקרטיה כבשיטת הממשל האידיאלית.

האמת ההסטורית (שמתועדת באופן מלא) היא שהדמוקרטיה הסוציאליסטית של מפ"ם, אשר תפשה את השלטון במדינה עם עזוב הבריטים, התחייבה להיות רק מועצה מכוננת לזמן קצר ("תקופת ביניים") ולתת לעם, לאחר מכן, הזדמנות להחליט על שיטת הממשל שהוא מעוניין בה. הממשל לא קיים את ההבטחה הזו עד היום. כך קרה, שמה ששולט היום במדינת ישראל מאז הקמתה הוא ממשלה "זמנית" קבועה שאין לקיומה שום יסוד לגיטימי (זולת זה שאפיים היהודי הנוח של אזרחיה לא אפשר להם, מטעמים של רצון להימנע ממלחמת אחים ושפיכות דמים, להתנגד בכוח לשלטון האלים).

במצב כזה, אין שום עדות לכך שאזרחי מדינת ישראל מקבלים עליהם את שיטת המשפט הנהוגה בה. יתרה מזו, אחרי חמישים שנות שטיפת מוח של מערכת החינוך הישראלית, ניתן להניח שחלק גדול מאזרחי ישראל הם בעלי מום מבחינה נפשית-שכלית ואפילו אם הם מסכימים היום עם השיטה אין זאת אלא בשל הרמה הירודה של יכולתם להיפגש עם המציאות. העם, או כפי שהשליטים אוהבים לקרוא לו "הרוב" איננו בריא כי מעולם לא היה חופשי. ככזה הוא איננו מתאים לעמוד למשפט או לשפוט בענינים שמורכבותם חורגת מהמגבלה שהטיל החינוך הממלכתי על כושר המחשבה שלו.

בנוסף, קיים גם הגורם הפסיכולוגי של הפחד וההכנעה. פסיכולוגים יודעים לספר כי אסירים ששהו זמן רב בבית-כלא לא רק שאינם יודעים מה ערכו של החופש אלא שהם מעדיפים, פעמים רבות, להמשיך ולבלות בבור הכלא מחשש הפגישה עם המציאות. זו, לדעתי, התסמונת הפסיכולוגית של המתנגדים לחופש בכל צורותיו, החל מהמתנגדים לכלכלה חופשית וכלה במתנגדים לשוק חפשי: הם פשוט חוששים מכך שה"יסוד הבטוח" של חייהם יישמט והם "יופקרו". מבחינתם החופש לא רק שאינו ערך חיובי אלא הוא מייצג תהו ובהו המפחיד אותם. ניתן לראות תופעה זו באה לידי ביטוי בכל פעם שמועלה נושא הפרטת מפעל ממשלתי כלשהו ומדברים, בהקשר זה, על פיטורי ייעול, דרך מאבקם מלא החרדה של הפועלים אשר אינם מוכנים לשמוע לקול המציאות ומעדיפים להמשיך ולשהות בכלכלת חממה מתוצרת הסתדרותית, על אף אי רווחיותה שמשמעה הכלכלי עוול.

אני מתעמת עם תופעה זו באופן אישי בכל פעם שבה אני נתקל בהתנגדות שלא על יסוד רציונלי, כזו שמבוססת על רגשות ולא על הגיון - ואני יודע שעל אף הצדק שבגישתי, האדם מהצד השני לא יקבל את עמדתי כי הוא חושש מההשלכות של הסכמתו. אדם כזה איננו בעל בעיה בתחום המחשבה אלא בתחום הנפש: נפשו מביעה מחאה על נסיון שכלו להשתחרר ולנוע אל החופש. ההסטוריה מלמדת אותנו כי הסיבה לאי קבלתם של רעיונות מסוימים בחברה (במיוחד אלה שהם מקוריים, מהפכניים, ומקדימים את זמנם) איננה פילוסופית אלא פסיכולוגית: פחד. זהו פחד שנובע מרצון ההגנה של המהות האנושית על הסדר הישן, אפילו במחיר של סבל נורא בהווה. זהו טבעו של הרוב, שכן אלה ששיפרו את עמדותיה של החברה – החלוצים – היו תמיד מעטים ביותר ביחס.

נתונים נוספים